רמב"ן:
הצלצל
-
על
דעת
רבנו
שלמה:
מין
ממיני
הארבה.
ואם
כן
,
ראוי
היה
שיצרף
אותו
עם
פסוקי
הארבה
והתולעת
(ראה
לעיל
,
לח
-
לט)!
ויותר
נראה
,
שיהיה
הצלצל
שם
למחנה
האויב;
אמר:
"בנים
ובנות
תוליד
ולא
יהיו
לך"
(לעיל
,
מא)
-
לעבוד
אותך
ולכלכל
את
שיבתך
(ע"פ
רות
ד
,
טו)
-
"כי
ילכו
בשבי"
(לעיל
,
מא)
לפני
אויב
,
וכל
עצך
ופרי
אדמתך
-
אשר
לא
ישאו
לך
פירות
כאשר
הזכיר
(ראה
לעיל
,
לח
-
מ)
,
יירש
האויב
הבא
עליך;
כי
בשנה
שיבאו
עליך
יתנו
להם
חילם
,
והם
יאכלום.
ויקרא
החיל
'צלצל'
,
בעבור
שישמיעו
קול
מלחמה
במחנה
(ע"פ
שמ'
לב
,
יז)
וקול
שופר
ו"רעם
שרים
ותרועה"
(איוב
לט
,
כה);
מלשון
"צלצלי
שמע"
ו"צלצלי
תרועה"
(תה'
קנ
,
ה);
"בצלצלים
ובמנענעים"
(ראה
ש"ב
ו
,
ה);
וכן
"ארץ
צלצל
כנפים"
(יש'
יח
,
א)
-
ארץ
המשמעת
צלצול
כנפיה
שהולכת
למרחקים
,
כאשר
ידאה
הנשר
(ע"פ
פס'
מט
להלן).
ובגמרא
(ראה
ב"ק
קטז
,
ב):
ונטלוה
מסיקין
-
מאן
דתני
'מסיקין'
לא
משתבש
,
דכתיב:
יירש
הצלצל
,
ומתרגמינן:
"יחסניניה
סקאה"
(ת"א);
ומאן
דתני
'מציקין'
לא
משתבש
,
דכתיב
"במצור
ובמצוק"
(להלן
,
נג).
כי
הוא
אצלם
שם
למביאי
האדם
במצור
ובמצוק.
ודע
,
כי
התוכחות
במארה
ובמהומה
ובמגערת
ובדבר
,
והעץ
ופרי
האדמה
(ראה
לעיל
,
כ
-
כא;
לח
-
מ)
ושאר
כל
התוכחות
,
הן
כולן
"עד
כלותו
אותך
מעל
האדמה
אשר
אתה
בא
שמה"
(לעיל
,
כא);
אבל
אחרי
הגלות
לא
יקלל
אותם
,
רק
לעבוד
שם
אלהים
אחרים
עץ
ואבן
(ראה
לעיל
,
לו).
אבל
פעמים
שיחזור
להוכיח
בארץ
,
כאשר
אמר
"יולך
יי'
אותך
ואת
מלכך
אשר
תקים
עליך
אל
גוי
אשר
לא
ידעת
אתה
ואבותיך
ועבדת
שם
אלהים
אחרים"
(שם)
,
והוא
הגלות
שגלינו
לרומי
על
לכת
אגריפס
המלך
שם.
ואחרי
כן
ישוב
ויאמר
"זרע
רב
תוציא
השדה"
וגו'
(לעיל
,
לח)
,
ואלה
תוכחות
בהיותם
בארץ
,
כי
כן
יאמר
אחריו
"ונסחתם
מעל
האדמה"
(להלן
,
סג)
,
שהוא
הגלות.
ועל
דעתי
,
גם
זה
מרמיזותיו:
אמר:
"יולך
יי'
אותך
ואת
מלכך
אשר
תקים
עליך
אל
גוי
אשר
לא
ידעת"
,
על
לכת
אגריפס
המלך
לרומה.
גם
יתכן
שירמוז
למלך
אחר
קודם
לאגריפס
,
הוא
אריסתובלוס
,
שתפסוֹ
שר
צבא
רומה
ויוליכהו
שמה
בנחושתים.
והיו
למשל
ולשנינה
בכל
העמים
(ראה
לעיל
,
לז)
,
שהיו
תמהים
על
גבורתם
אשר
מעולם
(ע"פ
בר'
ו
,
ד)
,
איך
נפלו
גבורים
ויאבדו
כלי
מלחמה
(ע"פ
ש"ב
א
,
כז)?!
ואחרי
כן
בא
אגריפס
שנית
עם
שליח
מלך
רומה
בארץ
,
וכבש
בארץ
יהודה
מדינות
גדולות
,
ואז
נתקיים
מה
שאמר
"ועבדת
את
אויביך
אשר
ישלחנו
יי'
בך
ברעב
ובצמא"
וגו'
(להלן
,
מח).
ואמר
"ישא
יי'
עליך
גוי
מרחוק"
(להלן
,
מט)
,
כי
באו
אספסינוס
וטיטוס
בנו
עם
חיל
גדול
מרומיים
בארץ
,
ולכדו
כל
ערי
יהודה
הבצורות
(ע"פ
מ"ב
יח
,
יג)
והצרו
להם
מאד
,
כאשר
ידוע
בספרים
,
שלכדו
גם
חומות
ירושלם
ולא
נשאר
רק
בית
המקדש
וחומת
העזרה
,
והיו
אוכלים
בשר
בניהם
ובנותיהם
(ע"פ
וי'
כו
,
כט).
וכאשר
נלכדה
גם
היא
,
אז
נתקיים
"ונסחתם
מעל
האדמה"
(להלן
,
סג)
,
ואז
שבו
הרומיים
לארצם
ובידם
גלות
ירושלם
,
וביד
עמים
רבים
אשר
אִתם
מיון
ומצרים
וארם
ויתר
עמים
רבים
,
ונתקיים
"והפיצך
יי'
בכל
העמים"
וגו'
(להלן
,
סד).
והכתובים
הבאים
אחריהם
-
ענשם
בגלות;
וכן
"והיו
חייך
תלוים
(בנוסחנו:
תלאים)
לך
מנגד"
(להלן
,
סו)
-
פחדתנו
בגלות
ביד
העמים
הגוזרים
עלינו
גזרות
תמיד.
והנכון
,
שהוא
רמז
לדורות
ההם
שהיו
בזמן
חורבן
הבית
השני
,
כי
היו
מתנכלים
להם
להאבידם
לגמרי
,
על
כן
אחריו:
"והשיבך
יי'
מצרים
באניות"
(להלן
,
סח)
-
שהיה
זה
כאשר
כלו
להוציאם
מן
הארץ.
ורבותינו
אמרו
(ראה
אס"ר
פתיחתא
ג):
ולמה
למצרים?
-
שכעור
ורע
לעֶבד
כשהוא
חוזר
לרבו
הראשון.
אם
כן
,
הזכיר
מצרים
דרך
תוכחת.
אבל
אחרי
היותנו
בגליות
בארצות
אויבינו
לא
נתקללו
מעשה
ידינו
ולא
אלפינו
ועשתרות
צאננו
ולא
כרמינו
וזיתינו
ואשר
נזרע
בשדה
,
אבל
אנחנו
בארצות
כשאר
העמים
יושבי
הארץ
ההיא
,
או
בטוב
מהם
,
שרחמיו
עלינו;
כי
ישיבתנו
בגלות
היא
בהבטחה
שאמר
לנו:
"ואף
גם
זאת
בהיותם
בארץ
אויביהם
לא
מאסתים
ולא
געלתים
לכלותם
להפר
בריתי
אתם
כי
אני
יי'
אלהיהם"
(וי'
כו
,
מד).
וכבר
פירשתי
בסדר
'אם
בחקותי'
(שם
,
טז)
סוד
הברית
הזאת
,
וכי
הוא
על
זמן
גלותינו
היום
ביד
החיה
הרביעית
(ראה
דנ'
ז
,
ז).
ואחרי
כן
יבטיח
בגאולה
ממנו
(ראה
דב'
ל
,
א
-
י).
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
והנה
הסתכלנו
בענשי
עבודה
זרה
,
והוזכרו
בתורה
במקומות
הרבה;
ומהם
מה
שנאמר
תחלה
"כי
תוליד
בנים
ובני
בנים
ונושנתם
בארץ
והשחתם
ועשיתם
פסל"
וגו'
(דב'
ד
,
כה)
,
וזו
אזהרה
בישראל
אם
יעבדו
עבודה
זרה
אחרי
עמדם
בארץ
ימים
רבים
ויהיו
ישנים
בה;
והעונש
על
זה:
"העידותי
בכם
היום"
(שם
,
כו)
עד
"והפיץ
יי'
אתכם
בעמים
ונשארתם
מתי
מספר"
(שם
,
כז)
,
ושם
אמר
"ועבדתם
שם
אלהים
אחרים
(בנוסחנו
ללא
'אחרים')
מעשה
ידי
אדם"
(שם
,
כח)
,
והבטיח:
"ובקשתם
משם
את
יי'
אלהיך
ומצאת"
וכו'
(שם
,
כט);
וזה
נתקיים
בהם
,
כאשר
הזכרתי
ופירשתי
כבר.
ובפרשה
אחרת
אמר
"והיה
כי
יביאך
יי'
אלהיך
אל
הארץ
אשר
נשבע
לאבותיך"
וגו'
,
"לא
תלכון
אחרי
אלהים
אחרים
מאלהי
העמים
אשר
סביבותיכם"
(דב'
ו
,
י
-
יד).
והעונש:
"כי
אל
קנא
יי'
אלהיך
בקרבך
פן
יחרה
אף
יי'
אלהיך
בך
והשמידך
מעל
פני
האדמה"
(שם
,
טו)
-
זו
אזהרה
לבאי
הארץ
,
אם
דבקו
בעבודה
זרה
מיד
ושכחו
האל
המוציאם
ממצרים
וילכו
אחרי
עבודה
זרה;
וזה
לא
עשו
ישראל
ככה
,
ולא
בא
להם
העונש
כן.
ולשון
הכתוב
מורה
בכך
שהיא
אזהרה
,
לא
רמז
דבר
שעתיד
לבא
,
כמו
שאמר:
"פן
יחרה
אף
יי'"
(שם)
-
כלומר:
יש
לך
לירא
מזה.
פרשה
שלישית:
"השמר
לך
פן
תשכח
את
יי'
אלהיך
לבלתי
שמור
מצותיו
ומשפטיו
וחקותיו"
וכו'
(דב'
ח
,
יא)
,
ואמר
"ורם
לבבך
ושכחת
את
יי'
אלהיך
המוציאך
מארץ
מצרים...
המוליכך
במדבר"
וכולה
פרשה
,
"ואמרת
בלבבך
כחי
ועוצם
ידי
עשה
לי
את
החיל
הזה.
וזכרת
את
יי'
אלהיך
כי
הוא
הנותן
לך
כח
לעשות
חיל"
(שם
,
יד
-
יח).
ואמר
בכאן
"והיה
אם
שכח
תשכח
את
יי'
אלהיך
והלכת
אחרי
אלהים
אחרים
ועבדתם
והשתחוית
להם
העידותי
בכם
היום"
(שם
,
יט)
-
וזה
גם
כן
אזהרה
לבאי
הארץ
,
אם
שכחו
השם
הנכבד
וכפרו
שלא
הוציאם
הוא
מארץ
מצרים
ולא
עשה
עמהם
דבר
,
אלא
בכחם
עשו
הכל
כי
גבורים
הם
,
ולכך
יעבדו
עבודה
זרה
לרצונם.
והעונש
בזה
-
להכריתם
לגמרי:
"כגוים
אשר
יי'
מאביד
מפניכם
כן
תאבדון"
(שם
,
כ);
ויורה
לשון
הכתוב
,
שהוא
מתרה
בהם
פן
יעשו
כן
בזמן
בּאם
בארץ
קודם
שיתישנו
בה
(ראה
דב'
ד
,
כה)
,
טרם
הכריתם
כל
העמים
שבארץ
,
על
כן
אמר
"כגוים
אשר
יי'
מאביד
מפניכם
כן
תאבדון"
-
שהיה
בעת
אבדן
העמים;
ומזהיר
שיסיר
ידו
מהאביד
העמים
ויאביד
את
ישראל
כהם.
וזה
גם
כן
לא
עשו
ישראל
כך
,
ולא
בא
עליהם
כזאת.
ובפעם
הרביעית
הזהיר
ופירש
ואמר:
"והיה
אם
לא
תשמע
בקול
יי'
אלהיך
לשמור
לעשות...
כל
מצותיו
וחקותיו...
ובאו
עליך
כל
הקללות
האלה"
וגו'
(לעיל
,
טו)
,
וכל
דברי
הברית;
והבטחה
גדולה
בסוף:
"והיה
כי
יבאו
עליך
כל
הדברים
האלה...
והשבות
אל
לבבך"
,
"ושבת
עד
יי'
אלהיך...
ושב
יי'
אלהיך
את
שבותך
ורחמך"
(דב'
ל
,
א
-
ג)
,
וגמר
הפרשה.
וזאת
אזהרה
ורמז
לגלותנו
זה
ולגאולה
השלמה
שנגאל
ממנו.
ופרשה
חמישית
-
אזהרה
כדרך
נבואה
מתקימת:
"ויאמר
יי'
אל
משה
הנך
שוכב
עם
אבותיך
וקם...
וענתה
השירה
הזאת
לפניו
לעד
כי
לא
תשכח
מפי
זרעו"
וכו'
(דב'
לא
,
טז
-
כא);
וזאת
התראה
שנתקיימה
כולה
כפשוטה
וכמשמעה.]