תנ"ך - ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה: ס (דברים פרק לג פסוק כג)

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה: ס (דברים פרק לג פסוק כג)

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה: ס (דברים פרק לג פסוק כג)

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה: ס (דברים פרק לג פסוק כג)

תרגום אונקלוס:

וּלנַפתָּלִי אֲמַר נַפתָּלִי סְבַע רַעֲוָא וּמלֵי בִּרכָן מִן קֳדָם יְיָ מַערַב יַם גִּנֵיסַר וְדָרוֹמוֹהִי יֵירַת :

מסורה קטנה:

ולנפתלי - ל'; ומלא - ל'; ודרום - ל'; ירשה - ל'.

רש"י:

שבע רצון - שהיתה ארצו שביעה כל רצון יושביה. ים ודרום [ירשה] - ים כנרת נפלה בחלקו , ונטל מלא חבל חרם בדרומה , לפרוש חרמים ומכמורות (ראה ב"ק פא , ב). [ירשה - לשון צווי , כמו "עלה רש" (דב' א , כא) , והטעם שלמעלה ברי"ש מוכיח; כמו 'ירש'; 'ידע'; 'לקח'; 'שמע'; כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה: "שמעה" (דנ' ט , יט); 'ידעה'; "סלחה" (שם); 'לקחה'; אף כאן ירשה - לשון צווי. ובמסורת הגדולה מצינו באלפ"א בית"א לשון צווי דטעמיהון מלעיל.]

ראב"ע:

שבע רצון - שם התואר; והוא כן: יהיה שבע רצון. ים ודרום - שנחלתו מערבית דרומית.

ר' יוסף בכור שור:

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון - ארץ נפתלי קלה וממהרת לבשל פירותיה , ולפיכך הוא אומר שהוא שבע רצון; כי מי שפירותיו מאוחרים , ואחרים אוכלים פירותיהם והוא אינו אוכל שלו מפני שהן מאוחרין , אינו שבע לרצונו , אלא מתאוה קודם שישבע. אבל נפתלי אינו כן , כי פירותיו ממהרות , ומיד שירצה יאכל מהם קודם שיאכל שום אדם פירות. ומלא ברכת יי' - כל הבא בארץ נפתלי ורואה פירות מבכרות ואילנות מלבלבין וציצים ופרחים מוקדמין , ומודה ומשבח ומברך את השם על ה'חדש'. וכן אמר יעקב: "הנותן אמרי שפר" (בר' מט , כא) , ומתרגמינן: "יהון מודן ומברכין עליהון" (ת"א). ים ודרום ירשה - כתרגומו: שירושתו למערב ולדרום ים כנרת (ראה ת"א) , ופירותיה מתוקים וטובים; דאמרינן (ראה מגילה ו , א): למה נקרא שמה 'כנרת'? דמתיקי פירותיה ככנרא - ככנור , שהוא מתוק לשומעין.

רמב"ן:

נפתלי שבע רצון - שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה; לשון רבנו שלמה. והנכון , שהוא נמשך אל השם הנכבד; יאמר: שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו. אבל במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ראה הבהיר ט) אמרו בכתוב הזה: אמר רבי אמורא: מאי דכתיב ומלא ברכת יי' ים ודרום ירשה? כך אמר משה: אם תלך בחקותיו (ע"פ וי' כו , ג) , תירש העולם הבא שהוא נמשל לים , שנאמר "ורחבה מני ים" (איוב יא , ט) , והעולם הזה שהוא נמשל לדרום , שנאמר "כי ארץ הנגב נתתני" (יהו' טו , יט) , ומתרגמינן: "ארעא דרומא" (ראה ת"י). ומאי דכתיב ירשה? 'רש' היה לו לומר! אלא אפילו הקדוש ברוך הוא בכלל , והינו: רש יה. למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני אוצרות , והקצה מהאחד מהם; לסוף ימים רבים אמר לבנו: טול מה שיש בשני אוצרות הללו. אמר הבן: שמא לא יתן לי מה שהקצה? אמר לו: טול הכל! והיינו דכתיב: ים ודרום ירשה - וְיה רש; הכל נתון לך , ולואי תשמור דרכיו. ועוד אמרו (ראה הבהיר ג): ומלא ברכת יי' ים - אין ים אלא תורה , שנאמר "ורחבה מני ים" (איוב יא , ט); וכל המדרש שם. אם כן יהיה סוד הכתוב: נפתלי שבע הרצון , הממלא ברכת יי' , שהיא הים , הכלולה בכל מן הכל , כענין שכתוב "כל הנחלים הולכים אל הים" (קה' א , ז) , והיא ביתו של מלך. משל למבקשים לראות את המלך , שואלים: אנה ביתו של מלך? ואחר כך שואלים: אנה המלך? וגם העולם הזה , הנָגוב והיבש מן הרצון , יירש ביָה. והמשכיל יבין.

רלב"ג:

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון - כי כל מה שבא לחלקו היה טוב ודשן , ולזה היה שמח בחלקו , כאמרו: "ונפתלי על מרומי שדה" (שו' ה , יח). והנה היתה ארצו מלאה ברכת יי' , ובאה נחלתו במערב ארץ ישראל ודרומה. והנה ראה זה כלו משה במראה הנבואה. ואפשר שיהיה הרצון בזה , שכל שכניו היו גם כן מלאים ברכת יי' , והם אשר היו לירושתו לפאת ים ולפאת נגב. והנה נזכר בספר יהושע שגורל נפתלי פגע בזבולון מנגב ובְאָשֵר פגע מים (ראה יהו' יט , לד). וכבר התבאר עניין הצלחת זבולון באמרו: "שמח זבולון בצאתך" (לעיל , יח); ועליו גם כן ידמה שאמר: "כי שפע ימים יינקו" (לעיל , יט) , ואע"פ שנכלל בזה יששכר. וענין הצלחת אשר יתבאר אחר זה , באמרו: "וטובל בשמן רגלו" (פס' כד). והרצון בזה , שההצלחה אינה לבד בנחלתו , אך מלא ברכת יי' הים והדרום אשר לירושתו , וזה ממה שיהיה לו רושם על התמדת ההצלחה לו.