תנ"ך - שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך׀ ה' אלהיך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

שָׁמ֛֖וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ: (דברים פרק ה פסוק יב)

שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (דברים פרק ה פסוק יב)

שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך׀ ה' אלהיך: (דברים פרק ה פסוק יב)

שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך׀ יהוה אלהיך: (דברים פרק ה פסוק יב)

תרגום אונקלוס:

טַר יָת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא לְקַדָּשׁוּתֵיהּ כְּמָא דְפַקְדָך יְיָ אֱלָהָך :

עין המסורה:

שמור - ג' מלא בתורה: דב' ה , יב; ו , יז; טז , א. שמור - ג' זוגין מן ב' בחד ענין , קדמיה ז' ותינינה ש' (הראשון באות זי"ן והשני באות שי"ן , כמו כאן: זכור , שמור): בר' כח , יט; שו' יח , כט. - *שמ' כ , ח; דב' ה , יב. - שמ' כג , יח; לד , כה.

מסורה קטנה:

שמור - ג' מל' בתור'.

רש"י:

שמור את יום השבת - ובראשונות הוא אומר "זכור" (שמ' כ , ח)? - שניהם בדיבור אחד (ראה מכיל' יתרו בחדש ז) ובתיבה אחת נאמרו , ובשמיעה אחת נשמעו. אשר צוך - קודם מתן תורה , במרה (ראה סנה' נו , ב).

רשב"ם:

שמור את יום השבת - כבר פירשתי בדברות הראשונים למה נאמר כאן "זכור" (שמ' כ , ח) וכאן שמור. כאשר צוך יי' אלהיך - כלומר: מה שמפרש הטעם בדברות הראשונים , "כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ" וגו' (שמ' כ , יא). ובשביל ששמירת שבת וכיבוד אב ואם מצוֹת 'עשה' הם , נאמר בהם: כאשר צוך יי' אלהיך (וכן להלן , טז); אבל בכל שאר דברות , שהן אזהרת 'לאוין' , אין ראוי לומר 'כאשר צוך'; כדכתיב "מצוך היום לעשותם" (דב' ז , יא) - אבל לא מצינו 'מצוך' שלא לעשות.

ר' יוסף בכור שור:

שמור - בדברות הראשונות , שמדבר על מעשה בראשית שהוא דבר רחוק , אמר "זכור" (שמ' כ , ח) , כאדם שמזכיר דבר רחוק; וכאן , שדיבר על יציאת מצרים שהיה להם דבר קרוב , אמר: שמור; ושניהם בדיבור אחד נאמרו (ראה ר"ה כז , א). ושבת - אות ומזכרת למעשה בראשית , ששבת בו הקדוש ברוך הוא , וליציאת מצרים , דאדם ששובת נראה בן חורין , שאין מי שיכריחנו לעשות מלאכה; ושניהם תיקנו חכמים (ראה פסחים , קו , א) ליזכר בקידוש היום. ולפי שהוא אות לבני ישראל (ראה שמ' לא , יז) , לא רצה הקדוש ברוך הוא שישבתו בו גוים , ונתן בלבם להיות שובתין ביום ראשון ולא בשבת. שאם ישבתו כמו כן (נראה שחסר קטע בכה"י). וסדר הדברות פירשתי ב'וישמע יתרו'.

רמב"ן:

והתחיל לבאר להם שמור - במקום "זכור" (שמ' כ , ח) , על דרך הפשט ― ועל דעת רבותינו (ראה שבועות כ , ב): בדבור אחד נאמרו ― ובאר להם זה , כי הם כולם יודעים "זכור" , והוא יודיעם כי שמור נאמר עמו. וכן על דרך האמת בדבור אחד נאמרו , כי היה הכל ב"זכור" ושמור; כי התורה ברית עולם , ערוכה בכל ושמורה (ע"פ ש"ב כג , ה) , והוא השומע "זכור" , והם - שמור. והמשכיל ידע זה ממה שרמזנו שם (שמ' כ , ח). ובאר: כאשר צוך יי' אלהיך - קודם מתן תורה , במרה: "שם שם לו חק ומשפט" (שמ' טו , כה); לשון רבנו שלמה. ואם כן , גם מצות כבוד אב ואם (ראה להלן , טז) יהיה במרה , והרב לא הזכיר שם (שמ' טו , כה) אלא שבת , פרה אדומה ודינין? והנראה בעיני על דרך האמת בזה , גם בכל משנה תורה , כי משה ידבר כמפי הגבורה; כמו שיאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את יי' אלהיכם ולעבדו... ונתתי מטר ארצכם בעתו" (דב' יא , יג - יד) - ואין משה הנותן מטר על פני ארץ , ולא הנותן עשב בשדה; אבל הדבור בתורה ב"זכור" , ובמשנה תורה בשמור , ולכן יאמר משה בכל מקום במשנה תורה: "יי' אלהיך" , ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד , זולתי בעשרת הדברות , כמו שאמר: "וידבר אלהים" וגו' (שמ' כ , א). והבן זה.

רלב"ג:

אנכי יי' אלהיך וגו' עד ולא תתאוה בית רעך - הנה כבר בארנו כל זה ותועלותיו בפרשת 'יתרו' (שמ' כ , א - יד) , ומשם ילקח הביאור בו , זולתי מעט שנתחדש בזה המקום. והוא , שכבר אמר פה שמור תמורת אמרו "זכור" בפרשת 'יתרו' (שמ' כ , ח); ולזה יהיה הרצון באמרו לקדשו - שתקדשהו בדברים כדי שתשמור את השבת; ולזה יחוייב שיהיה זה הקִדוש סמוך לכניסתו , כדי שיזכיר כי שבת הוא , וישָמֵר מעשות מלאכה בו. ומזה המקום למדו רבותינו ז"ל (ברכות כ , ב) , שהנשים מחוייבות בקדוש היום , כי הם מחוייבות בתכלית אשר בעבורו צותה תורה לקדש יום השבת ב'דברים' , והוא השמירה מעשות בו מלאכה. ועוד נתחדש בו גם כן , כי בפרשת 'יתרו' נתן הסבה בעניין מצות השבת - להזכיר לנו כי השם יתעלה חדש העולם בששת ימים וביום השביעי שבת וינפש (ראה שמ' כ , יא; לא , יז) , כי זאת פנה גדולה מפנות התורה , רוצה לומר: אמונת החדוש. ואולם בזה המקום נתן הסבה במצות שבת - לזכור המופתים שעשה לנו השם יתעלה בהוציאו אותנו מארץ מצרים , כי אז היינו עבדים , ולא היה לנו רשות לנוח מהעבודה הקשה אשר היה מעביד אותנו פרעה ועמו. והנה אין זה סתירה בחק התורה , וזה , כי התורה תצוה מה שתצוה לתועלות רבים כאשר היה אפשר לה זה , כמו העניין בטבע , שישתמש לפעמים במה שיעשהו לתועלת יותר מאחד , כמו שנזכר בספר 'בעלי חיים'.