תנ"ך - כבד
את־אביך
ואת־אמך
כאשר
צוך
ה'
אלהיך
למען׀
יאריכן
ימיך
ולמען
ייטב
לך
על
האדמה
אשר־ה'
אלהיך
נתן
לך:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כַּבֵּ֤ד
אֶת־אָבִ֙יךָ֙
וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ
כַּאֲשֶׁ֥ר
צִוְּךָ֖
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
לְמַ֣עַן׀
יַאֲרִיכֻ֣ן
יָמֶ֗יךָ
וּלְמַ֙עַן֙
יִ֣יטַב
לָ֔ךְ
עַ֚ל
הָאֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
נֹתֵ֥ן
לָֽךְ:
ס
(דברים פרק ה פסוק טז)
כַּבֵּד
אֶת־אָבִיךָ
וְאֶת־אִמֶּךָ
כַּאֲשֶׁר
צִוְּךָ
יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ
לְמַעַן׀
יַאֲרִיכֻן
יָמֶיךָ
וּלְמַעַן
יִיטַב
לָךְ
עַל
הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר־יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן
לָךְ:
ס
(דברים פרק ה פסוק טז)
כבד
את־אביך
ואת־אמך
כאשר
צוך
ה'
אלהיך
למען׀
יאריכן
ימיך
ולמען
ייטב
לך
על
האדמה
אשר־ה'
אלהיך
נתן
לך:
ס
(דברים פרק ה פסוק טז)
כבד
את־אביך
ואת־אמך
כאשר
צוך
יהוה
אלהיך
למען׀
יאריכן
ימיך
ולמען
ייטב
לך
על
האדמה
אשר־יהוה
אלהיך
נתן
לך:
ס
(דברים פרק ה פסוק טז)
תרגום אונקלוס:
יַקַר
יָת
אֲבוּך
וְיָת
אִמָך
כְּמָא
דְפַקְדָך
יְיָ
אֱלָהָך
בְּדִיל
דְּיֵירְכוּן
יוֹמָך
וּבדִיל
דְּיִיטַב
לָך
עַל
אַרעָא
דַּייָ
אֱלָהָך
יָהֵיב
לָך
:
עין המסורה:
יאריכן
-
ג'
(בכתיבים
שונים):
שמ'
כ
,
יב;
*דב'
ה
,
טז;
ו
,
ב.
רש"י:
כאשר
צוך
-
אף
על
כבוד
אב
ואם
נצטוו
במרה
(ראה
סנה'
נו
,
ב):
"שם
שם
לו
חק
ומשפט"
(שמ'
טו
,
כה).
ראב"ע:
ובצווי
'כּבּד'
-
כאשר
צוך
,
כאשר
פרשתי
(לעיל
,
ה).
ולמען
ייטב
לך
-
יש
אומרים:
רמז
לעולם
הבא;
וסוד
העולם
הבא
-
ארמזנו
בפסוק
"אני
אמית
ואחיה"
(דב'
לב
,
לט).
ימיך
-
ובאר
שיהיו
טובים.
דע
,
כי
דעת
כל
הקדמונים
,
כי
דבור
'אנכי'
הוא
הדבור
הראשון
,
ואם
יש
לשאול
למה
לא
הפסיק
המפסיק
פסוק
"לא
יהיה
לך
אלהים
אחרים"
(לעיל
,
ז).
וכבר
פרשתי
העשרת
הדברים
(שמ'
כ
,
א)
,
כי
סמכתי
על
דעתם.
רק
הישר
בעיני
,
שמלת
'אנכי'
איננה
מהעשרה
,
כי
'אנכי'
הוא
המְצַוֶּה.
רמב"ן:
והוסיף
באור
בדבור
כבד:
כאשר
צוך
יי'
אלהיך
-
מפי
הגבורה
,
כאשר
פירשתי
(לעיל
,
ו);
ולפיכך
הוסיף:
ולמען
ייטב
לך
,
כמו
שנאמר
"גם
יי'
יתן
הטוב
וארצנו
תתן
יבולה"
(תה'
פה
,
יג).
רלב"ג:
אנכי
יי'
אלהיך
וגו'
עד
ולא
תתאוה
בית
רעך
-
הנה
כבר
בארנו
כל
זה
ותועלותיו
בפרשת
'יתרו'
(שמ'
כ
,
א
-
יד)
,
ומשם
ילקח
הביאור
בו
,
זולתי
מעט
שנתחדש
בזה
המקום.
והוא
,
שכבר
אמר
פה
שמור
תמורת
אמרו
"זכור"
בפרשת
'יתרו'
(שמ'
כ
,
ח);
ולזה
יהיה
הרצון
באמרו
לקדשו
-
שתקדשהו
בדברים
כדי
שתשמור
את
השבת;
ולזה
יחוייב
שיהיה
זה
הקִדוש
סמוך
לכניסתו
,
כדי
שיזכיר
כי
שבת
הוא
,
וישָמֵר
מעשות
מלאכה
בו.
ומזה
המקום
למדו
רבותינו
ז"ל
(ברכות
כ
,
ב)
,
שהנשים
מחוייבות
בקדוש
היום
,
כי
הם
מחוייבות
בתכלית
אשר
בעבורו
צותה
תורה
לקדש
יום
השבת
ב'דברים'
,
והוא
השמירה
מעשות
בו
מלאכה.
ועוד
נתחדש
בו
גם
כן
,
כי
בפרשת
'יתרו'
נתן
הסבה
בעניין
מצות
השבת
-
להזכיר
לנו
כי
השם
יתעלה
חדש
העולם
בששת
ימים
וביום
השביעי
שבת
וינפש
(ראה
שמ'
כ
,
יא;
לא
,
יז)
,
כי
זאת
פנה
גדולה
מפנות
התורה
,
רוצה
לומר:
אמונת
החדוש.
ואולם
בזה
המקום
נתן
הסבה
במצות
שבת
-
לזכור
המופתים
שעשה
לנו
השם
יתעלה
בהוציאו
אותנו
מארץ
מצרים
,
כי
אז
היינו
עבדים
,
ולא
היה
לנו
רשות
לנוח
מהעבודה
הקשה
אשר
היה
מעביד
אותנו
פרעה
ועמו.
והנה
אין
זה
סתירה
בחק
התורה
,
וזה
,
כי
התורה
תצוה
מה
שתצוה
לתועלות
רבים
כאשר
היה
אפשר
לה
זה
,
כמו
העניין
בטבע
,
שישתמש
לפעמים
במה
שיעשהו
לתועלת
יותר
מאחד
,
כמו
שנזכר
בספר
'בעלי
חיים'.