תנ"ך - שמע ישראל ה' אלהינו ה' ׀ אחד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד: (דברים פרק ו פסוק ד)

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה ׀ אֶחָד: (דברים פרק ו פסוק ד)

שמע ישראל ה' אלהינו ה' ׀ אחד: (דברים פרק ו פסוק ד)

שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה ׀ אחד: (דברים פרק ו פסוק ד)

תרגום אונקלוס:

שְׁמַע יִשׂרָאֵל יְיָ אֱלָהַנָא יְיָ חַד :

רש"י:

יי' אלהינו יי' אחד - שהוא אלהינו עתה ואינו אלהי האומות , עתיד להיות יי' אחד - [שנאמר "כי] אז יהפוך (לפנינו: אהפך) אל עמים שפה ברורה [לקרוא... בשם יי']" (צפ' ג , ט) , ונאמר "ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד" (זכ' יד , ט).

רשב"ם:

יי' אלהינו - יי' הוא לבדו אלהינו , ואין לנו אלוה אחר עמו. וכן בדברי הימים: "ואנחנו יי' אלהינו ולא עזבנוהו" (דה"ב יג , י) - כלומר: יי' אלהינו , ולא העגלים שאתם משתחוים להם. יי' אחד - לו לבדו נעבוד , ולא נצרף לעבוד עמו אל אחר אפילו לקסום קסמים; כמו שפירשתי למעלה (דב' ה , ז).

ראב"ע:

ומה שהעתיקו קדמונינו ז"ל על 'קרית שמע' הוא האמת , ואין צורך לחפש. דע , כי זה השם הנכבד והנורא הוא שם עצם; אם כן , מה טעם לאמרו פעם שנית? והתשובה , כי 'אדם' שם עצם (ראה בר' ד , כה) , ושם מקרה שאיננו כן (ראה בר' א , כו) , ואם הוא נברא מעצם האדמה. וכן זה; והעד: השם שהוא סמוך אל 'צבאות' (ראה ש"א א , יא). או העיקר הוא אלהינו , ונכפל - כמו "דן אחד" (יח' מח , א) , והטעם: לבדו. וראיות עד אין חקר יש , כי השם אחד. והפסוק שאמר "ביום ההוא יהיה יי' אחד" (זכ' יד , ט) - על מחשבת בני אדם. והנכון בעיני , כי הוא דבק עם "מלך" (שם) , כי כן כתוב: "והיה יי' למלך... ביום ההוא יהיה יי'" מלך "אחד ושמו אחד" (שם) , כטעם "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה..." (צפ' ג , ט); והנה כל העולם ידברו שפה אחת , על כן יהיה שם השם אחד.

ר' יוסף בכור שור:

שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד - אי אפשר בלא שלש הַזְכָּרוֹת , מפני קטרוג של אומות העולם: שאם אמר 'שמע ישראל יי' אחד' - היו אומרים כל אומה ואומה על תרפותו: על שלנו הוא אומר שהוא אחד; כשהוא אמר 'אלהינו' - נודע שעל אלהי ישראל הוא מדבר , שהרי עמהם היה מדבר. ואם אמר 'יי' אלהינו אחד' - היו אומרים: כן הוא אומר , שאלהי ישראל אחד מן האלהות , ויאמר כל אחד ואחד: וכן שלנו. וכן אם אמר 'אלהינו יי' אחד' - היו מפרשים: יי' אלהינו אחד מן האלהות; וכל שכן אם אמר 'אלהינו אחד'. אבל השתא , על כרחם הכי קאמר: יי' אלהינו , אלהי ישראל , יי' אחד - אדון שלנו אדון אחד , שאין באדונות אלא הוא; שאם רצה לומר: אחד מן האדונים , ודאי הכי קאמר: יי' אדון שלנו אחד באדונות. והבן בדברים ויתישבו על הלב. ועל אילו התועים , שאומרים: שלשה חלקים הם והם אחד , ולכך אמר שלש אזכרות וכללם כאחד - הרי תשובתו בצידו: ואהבת את יי' אלהיך - הרי שני הזכרות , שאינם לא אחד ולא שלש; ואם כדבריהם , היה לומר בכל מקום או אחד או שלש , אם על מניין חלקים הוא מדבר. אלא על כרחך אינו בא דרך המניין , אלא הכי קאמר: ואהבת את יי' שהוא אלהיך; ולא בא לתת מניין לחלקים , כמו הפסוק הראשון לא בא על מניין חלקים , אלא על פירוש שפירשתי לפי משמעות המקרא. ולדבריהם לא צוה לאהוב - רק שני חלקים , ומסתמא אותו שנחלַק מן האחרים ונכנס במקום הטנופת אין אוהבים אותו. בכל לבבך - שתתן כל מחשבות לבבך על אהבָתֶיך. ולא יֵחלקו רעיוני לבך שני חלקים , כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו , ואין כל מחשבתו על האחד. וכן הוא אומר על "עורכי מלחמה... בלא לב ולב" (דה"א יב , לד) - שיש אדם שיש לו שני לבבות על דבר אחד: המחשבה אחת אומרת: הִלחם! , המחשבה אחרת אומרת: לא תלחם! כאדם שאומר: אעשה או לא אעשה? אבל אילו הגבורים (ראה שם) , כל מחשבתם נתנה להילחם. וכן כאן: ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך - תקע לבבך לאהבתו; כמו שהוא אלהיך שנתיחד עליך ולא על אומה אחרת , כך אתה תתייחד בכל לבבך לאהבתו , לא תערב שום מחשבה בלבך שתרחק אהבתו מליבך. ובכל נפשך - שתהא כל אַוַּת נפשך (ע"פ דב' יב , טו) על אהבתו , שתהא לך תאות נפש באהבתו. ובכל מאודך - שתִקנה אהבתו בכל מאודך , שיהיו יציאותך (הוצאותיך) לקנות אהבתו. ורבותינו אמרו (ראה ברכות סא , ב) , שיש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו , ולכך נאמר: בכל נפשך - שאפילו נוטל את נפשך , שהרי אינה משלך כלום , הוא נתנהּ והוא לקחהּ; כמו שאמר איוב: "יי' נתן... יהי שם יי' מבורך" (א , כא); ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו , לכך נאמר: בכל מאדך; כמו צריכותא.

רמב"ן:

שמע ישראל יי' אלהינו - גם זו מצוה שיבאר , כי בדבור "אנכי יי' אלהיך" (דב' ה , ו) יהיה היחוד. וכמו שאמרו (ראה מכיל' יתרו בחדש ה): רבי נתן אומר: מכאן תשובה למינין , שהן אומרין: שתי רשויות הן; שכשעמד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ואמר "אנכי יי' אלהיך" (שמ' כ , ב) , מי מיחה כנגדו?! אבל בא לבאר המצוה הזו. והזכיר אותה אחר עשרת הדברות , לפי שהיא שרש באמונה , וכל מי שאינו מודה בה כופר בעיקר , כעובד עבודה זרה. יי' אלהינו יי' אחד - יי' שהוא אלהינו ולא אלהי אומות העולם , ועתיד להיות יי' אחד , כמו שנאמר "ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד" (זכ' יד , ט); לשון רבנו שלמה. ואתה צריך להתבונן בזה , כי שִנָּה הכתוב בכאן לומר אלהינו , ולא אמר 'אלהיך' כמו שאומר בכל מקום: "שמע ישראל אתה עובר היום" וגו' , "כי יי' אלהיך" וגו' (דב' ט , א - ג); "שמע ישראל אתם קרבים היום" וגו' , "כי יי' אלהיכם" וגו' (דב' כ , ג - ד); וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל , יזכיר 'יי' אלהיכם' או 'יי' אלהיך'; וגם בכאן אמר "ואהבת את יי' אלהיך" (להלן , ה). אבל הזכיר בַּייחוד יי' אלהינו - כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות (ע"פ דב' י , כא) לעשות לו שם תפארת (ע"פ יש' סג , יד). והיתה דל"ת אחד גדולה - לרמוז על מה שכתוב "בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם" (שם , יב). ולכך תקנו (ראה פסחים נו , א) בקרית שמע 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' , ואמרו: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו'; כי משה אמָרהּ בתורה ברמז. וחזר ואמר "ואהבת את יי' אלהיך" (להלן , ה) כלשון הפרשיות במשנה תורה.

רלב"ג:

שמע ישראל - הכוונה בו: ההאמנה והשמיעה. וכבר יובן ממנו גם כן עניין ההבנה; כאלו נכלל בזה שהיחידים יאמינו בו על דרך ההבנה , וההמון יאמינו בו על צד השמיעה והקבלה מהיחידים. יי' אלהינו - צוה בזה להאמין כי מי שנקרא שמו יי' הוא אלהינו , רוצה לומר , שהוא מנהיג אותנו ומשגיח בנו , ואע"פ שאנחנו פחותים מאד ביחס אל מעלתו יתעלה. וכבר נתאמתה זאת הפנה והותרו הספקות הנופלות בה ברביעי מספר מלחמות השם. וכבר בארנו בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ג , יד) , שזה השם , רוצה לומר: יו"ד ה"א וי"ו ה"א , הוא היותר מורה על מהות השם יתעלה. מכל השמות שיפילו עליו. וכן העניין בשם האחד , כמו שבארנו שם , ובביאורנו ל'מה שאחר הטבע'. יי' אחד - צוה בזה להאמין שהנמצא הקדוש הזה שנקרא בזה השם הקדוש , הוא אחד. וראוי שלא יעלם ממנו שכבר יתבאר מזה , שכמו שלא ישתתף זולתו יתעלה בשם יו"ד ה"א וי"ו ה"א , כן לא ישתתף זולתו בשם האחד , כי שני אלו השמות יֵאָמרו בו יתעלה באמיתות ובקדימה , ויֵאָמרו על זולתו באיחור ובצד מצדי שתוף השם יתעלה. וזה , כי כל הנמצאות קנו האחדות והמציאות ממנו יתעלה; ולזה הוא יתעלה היותר אמתי באלו השמות. ואם יאמר אומר כי גם המניעים הנבדלים הם אמתיים בשם האחד , כי אין בהם שום הרכבה כמו שאין הרכבה בשם יתעלה , אמרנו לו , כי אלו מצד מה שהם עלולים , יחוייב להם בהשיגם עצמם שישיגו היותם עלולים; ומזה הצד תהיה להם השגה מה בהכרח בעִלה הראשונה , כמו שבארנו בחמשי מספר מלחמות השם. ולזה יהיו מורכבים משני עניינים: עניין בו ישכילו עצמם , ועניין בו ישכילו עלתם. ואולם השם יתעלה לא ישיג כי אם עצמו , כי אין לו עלה קודמת; ולזה הוא יותר אמתי בשם האחדות. עם שהאחדות אשר לאלו הוא חסר מאד ביחס אל האחדות הנכבד אשר לשם יתעלה , כמו שבארנו כל זה בראשון ובחמשי מספר מלחמות השם. ואם אמר אומר שבשם יתעלה הרכבה גם כן מזה הצד , מצד השגתו העלולים ממנו , אמרנו לו , שאין בהשגת העלה הזאת , שהיא שכל העלולים - ממנה , שום הרכבה; כי מצד הַשיגהּ עצמה תשיג העלולים ממנה מצד היותר נכבד ממציאותם , כמו שבארנו שם. ואין הנה מקום זאת החקירה.