תנ"ך - ואכלת
ושבעת
וברכת
את־ה'
אלהיך
על־הארץ
הטבה
אשר
נתן־לך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאָכַלְתָּ֖
וְשָׂבָ֑עְתָּ
וּבֵֽרַכְתָּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֔יךָ
עַל־הָאָ֥רֶץ
הַטֹּבָ֖ה
אֲשֶׁ֥ר
נָֽתַן־לָֽךְ:
(דברים פרק ח פסוק י)
וְאָכַלְתָּ
וְשָׂבָעְתָּ
וּבֵרַכְתָּ
אֶת־יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ
עַל־הָאָרֶץ
הַטֹּבָה
אֲשֶׁר
נָתַן־לָךְ:
(דברים פרק ח פסוק י)
ואכלת
ושבעת
וברכת
את־ה'
אלהיך
על־הארץ
הטבה
אשר
נתן־לך:
(דברים פרק ח פסוק י)
ואכלת
ושבעת
וברכת
את־יהוה
אלהיך
על־הארץ
הטבה
אשר
נתן־לך:
(דברים פרק ח פסוק י)
תרגום אונקלוס:
וְתֵיכוֹל
וְתִסבַּע
וּתבָרֵיך
יָת
יְיָ
אֱלָהָך
עַל
אַרעָא
טָבְתָא
דִּיהַב
לָך
:
עין המסורה:
על
-
הארץ
-
ט'
בסיפרא:
ראה
דב'
ד
,
לב.
הטבה
-
ג'
חסר:
*דב'
ו
,
יח;
ח
,
י;
יא
,
יז.
ר' יוסף בכור שור:
וברכת...
יי'...
על
הארץ
הטובה
-
מצוה
,
ומכאן
תקנו
שלש
ברכות
שבברכת
המזון:
ואכלת
-
ראשונה
,
ושבעת
-
שניה
,
וברכת
-
שלישית:
שמברך
על
אכילתו
-
זהו
ברכת
'הזן';
על
הארץ
-
זהו
ברכת
הארץ
,
'נודה
לך';
הטובה
אשר
נתן
לך
-
זהו
'בונה
ירושלים'
,
דכתיב
"ההר
הטוב
הזה
והלבנון"
(דב'
ג
,
כה).
וברכת
'המוציא'
-
מקל
וחומר:
דהשתא
,
כשהוא
שבע
ונפשו
קצה
באוכל
(ע"פ
במ'
כא
,
ה)
-
צריך
לברך
,
כשהוא
רעב
והוא
תאב
ושמח
על
האוכל
-
לא
כל
שכן!
מעתה
אין
לירא
אלא
שתבעט
מתוך
שיפוע
הטובה
,
ולכך
אני
מזהירך
שלא
תשכח
את
הקדוש
ברוך
הוא
שעשה
לך
כל
הטובה
הזאת;
אפילו
כשיצערך
לענותך
,
נתכוון
לטובתך:
"להטיבך
(בנוסחנו:
להיטבך)
באחריתך"
(להלן
,
טז).
רמב"ן:
ואמר:
ואכלת
ושבעת
וברכת
-
כי
תזכור
עבדות
מצרים
וענוי
המדבר
,
וכאשר
תאכל
ותשבע
בארץ
הטובה
תברך
עליה
את
השם.
ורבותינו
(ראה
ברכות
מח
,
ב)
קבלו
שזו
מצות
'עשה'
,
וטעמו:
ותברך
את
יי'
אלהיך;
וכן
"ועשית
מעקה
לגגך"
(דב'
כב
,
ח)
,
וכן
"ועשית
פסח
ליי'
אלהיך"
(דב'
טז
,
א);
"והבאת
מראשית
כל
פרי
האדמה"
(ראה
דב'
כו
,
ב);
ורבים.
וטעם
על
הארץ
הטובה
-
ועל
הארץ
הטובה:
יצוה
שתברכנו
בכל
עת
שתשְׂבע
על
השובע
ועל
הארץ
שנתן
לך
,
שינחילנה
לך
לעולמים
ותשבע
מטובה.
והנה
חיוב
המצוה
הזאת
בכל
מקום.
רלב"ג:
ואכלת
ושבעת
-
בעבור
שהאכילה
והשביעה
לא
יהיה
לפי
הנהוג
כי
אם
מהלחם
,
הנה
הרצון
בזה
,
שמי
שיאכל
לחם
כדי
שישבע
,
חייב
לברך
את
השם
יתעלה.
והראייה
עוד
כי
מהלחם
ידבר
,
כי
ממנו
דבר
קודם
בסמוך
,
ובו
לבדו
זכר
אכילה
באמרו:
"תאכל
בה
לחם"
(לעיל
,
ט).
והנה
זאת
הברכה
היא
לשם
יתעלה
להודות
לו
על
המזון
שחנן
אותנו.
כי
אם
תהיה
הכונה
בזה
שנודה
לו
לבד
על
הארץ
הטובה
אשר
נתן
לנו
,
כמו
שאפשר
שיחשב
זה
מזה
הפסוק
,
הנה
לא
תהיה
ההודאה
שלמה
,
כי
מהארץ
לא
יצא
לחם
בזולת
חנינת
השם
יתעלה;
ולזה
יתן
הסדר
שתהיה
הברכה
לשם
יתעלה
תחלה
על
שנתן
לנו
הלחם
,
ואחר
נודה
על
שנתן
לנו
הארץ
הטובה
,
אשר
היא
מוכנת
מאד
לצאת
ממנה
לחם
תמיד.
ולפי
שלא
תלה
זאת
המצוה
בארץ
,
למדנו
מזה
(ראה
קידושין
לו
,
ב
-
לז
,
א)
שהיא
נוהגת
בכל
מקום;
עם
שעצם
העניין
מחייב
זה
,
כי
בכל
מקום
שאנחנו
בו
השם
יתעלה
נותן
לנו
הלחם
אשר
נאכל.
ואולם
בעוונותינו
עתה
,
שאין
אנו
מחזיקים
בארץ
,
ראוי
שנתן
לשם
יתעלה
תודה
על
שנתנה
לאבותינו
ולנו
,
לפי
מה
שאנחנו
מקוים
,
ולזה
ראוי
שנבקש
ממנו
שישיבנו
שם;
ולזה
תקנו
בזה
אנשי
כנסת
הגדולה
אלו
השלש
ברכות.
ולפי
שאמר
על
הארץ
הטובה
אשר
נתן
לך
,
והנשים
לא
היו
יורשות
הארץ
אלא
על
צד
הזרות
שקרה
לנו
בבנות
צלפחד
(ראה
במ'
כז
,
ז)
,
הנה
העניין
בספק
,
אם
מפני
שאינם
בכלל
נתינת
הודאה
על
הארץ
הטובה
אשר
נתן
להם
יפָּטרו
מברכת
המזון
,
או
נאמר
,
כי
מפני
שישנן
בכלל
נתינת
הודאה
על
הלחם
שחננן
השם
יתעלה
,
יתחייבו
בברכת
המזון;
עם
שהנשים
גם
כן
שמחו
בכללן
בארץ
הטובה
,
שאם
לא
ירשו
הן
בעצמן
ירשו
בעליהן
או
בניהם
או
אביהן
,
אשר
בטובתם
טוב
להם.