תנ"ך - כי ה' אלהיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר: (דברים פרק ח פסוק ז)

כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (דברים פרק ח פסוק ז)

כי ה' אלהיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר: (דברים פרק ח פסוק ז)

כי יהוה אלהיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר: (דברים פרק ח פסוק ז)

תרגום אונקלוס:

אֲרֵי יְיָ אֱלָהָך מַעֵיל לָך לַאֲרַע טָבְתָא אֲרַע נָגְדָא נַחלִין דְּמַיִין מַבּוּעֵי עֵינָוָן וּתהוֹמִין נָפְקִין בְּבִקעָן וּבטוּרִין :

עין המסורה:

מים - ב' זקף קמץ: *דב' ח , ז; יואל א , כ. וכל אתנחתא וסופי פסוקים דכותהון (בקמץ) בר מן ג' (בפתח): תה' סו , יב; קז , לה; מש' ל , טז. ובהר - ב' , חד ראש פסוק וחד סוף פסוק: דב' ח , ז; יהו' טו , מח.

מסורה גדולה:

מים ב' זקפ' קמצ' נחלייא יבשון. וכל אתנח' וסופ' פסו' דכות' ב' מ' ג' מדברא דגיהנם וחבי'.

מסורה קטנה:

מים - ב' זקף קמצ'; ובהר - ב' חד ראש' פסוק' וחד סופ' פסוק'.

רשב"ם:

כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' - ולבסוף "ורם לבבך ושכחת" (להלן , יד); לכך אני מצוך לזכור את הדרך וסיפוק צרכיך משמים (ראה לעיל , ב - ד) , וידעת כי לא בכח יגבר איש (ע"פ ש"א ב , ט).

ראב"ע:

וידעת עם לבבך - שידע זה באמונת לבו , שהוא העיקר. ובעבור שתשמע אל האלוה המיסר אותך , ואם הרעיבך ליסרך , ויענך בדרך בצמא (ראה לעיל , ג) , שכרך - שיביאך אל ארץ טובה.

ר' יוסף בכור שור:

ושמרת את מצות יי' אלהיך. כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובה - במקום העינוי והרעבון ישפיעך טובתו , כמו שמונה והולך. יוצאים בבקעה ובהר - אין בני ההר צריכין לירד בבקעה לְמים , ואין בני הבקעה צריכין לעלות בהר למים.

רמב"ן:

וטעם ארץ נחלי מים - שהיא כגן רוה (ע"פ יש' נח , יא); לא שישקוה מהם ברגל כארץ מצרים כאשר יאמר עוד (דב' י , י) , כי למטר השמים תשתה מים (שם , יא). ופירש כי עינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר , ומשם יזחלו בה נחלים. ושיעור הכתוב: עינות ועֵינות תהומות; כמו "בעזוז עינות תהום" (מש' ח , כח); "מעינות תהום רבה" (בר' ז , יא). והענין , כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית לחות ההרים , מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם , והם שקרא 'עיינות' , כמו "אל כל מעיני מים" (מ"א יח , ה); "למעינו מים" (תה' קיד , ח); ויש מהם שיוצאים ממקור התהום , והם שקראם 'תהומות' , כלומר: מעינות תהום. ואמר , כי משניהם - בבקעה וגם בהר.