תנ"ך - וישבו אל־יהושע ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את־העי אל־תיגע־שמה את־כל־העם כי מעט המה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֘ אַל־יַ֣עַל כָּל־הָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶת־הָעָ֑י אַל־תְּיַגַּע־שָׁ֙מָּה֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה: (יהושע פרק ז פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַיָּשֻׁבוּ אֶל־יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל־יַעַל כָּל־הָעָם כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת־הָעָי אַל־תְּיַגַּע־שָׁמָּה אֶת־כָּל־הָעָם כִּי מְעַט הֵמָּה: (יהושע פרק ז פסוק ג)

טקסט בלבד:

וישבו אל־יהושע ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את־העי אל־תיגע־שמה את־כל־העם כי מעט המה: (יהושע פרק ז פסוק ג)

תיקון קוראים:

וישבו אל־יהושע ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את־העי אל־תיגע־שמה את־כל־העם כי מעט המה: (יהושע פרק ז פסוק ג)

תרגום יונתן:
וְתָבוּ לְוָת יְהוֹשֻׁעַ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לָא יִסַק כָּל עַמָא כִּתרֵין אַלפִין אוֹ כִּתלָתָה אַלפִין גֻּברָא יִסְקוּן וְיִמחוֹן יָת עָי לָא תַרגֵּישׁ לְתַמָן יָת כָּל עַמָא אֲרֵי זְעֵירִין אִנוּן :

עין המסורה:
כאלפים - ב': יהו' ג , ד; ז , ג.

מסורה קטנה:
כאלפים - ב'; ויכו - ל'; תיגע - ל'.

רלב"ג:
וספר שכבר מעלו בני ישראל מעל בחרם , ובאר שזה המעל היה שכבר לקח עכן מן החרם; מזה החטא חרון אף על בני ישראל , עם שמתו מהם שלשים וששה איש לפני יושבי העי. וכבר יספק מספק ויאמר: איך יתכן זה בחוק המשפט האלהי לענוש על חטא עכן בני ישראל , וכבר צותה התורה שלא ימותו האנשים כי אם איש על חטאו (ראה דב' כד , טז)? וזה הספק בעינו יפול במה שזכרה התורה: "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' כ , ה); ועוד , שכבר זכרו ירמיה ויחזקאל , שכבר יגיע עת שלא יאמר עוד "אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" (יר' לא , כח; וראה יח' יח , ב) , וזה סותר למה שזכרה התורה מזה מחוק השם יתברך!? ולא יתכן שנאמר , שעד העת ההוא יהיה נוהג השם יתברך לענוש הבנים על חטא אבותם , ואחר כך ישנה מנהגו , כי זה מבואר הביטול; ובהיות הענין כן , הנה העיון בזה מי יתן ואדע. ונאמר שכבר יותר זה הספק בשנאמר שהשם יתברך בלתי פוקד עון אבות על בנים בעצם , כי זה יהיה עול , אבל איפשר מזולת עול שימשך במקרה עונש מה לבנים בחטא האבות בו , כמו זה לא יהיה בו עול כלל. והמשל: אם חטא אדם למלכות , וענשהו בדין לאבוד ממונו , הנה יגיע מזה עונש לבניו , שיהיו עניים ולא יירשו דבר מנכסי אביהם שהיו עתידים לירשם. ובכמו זה אמר הנביא: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז); וזה , שלולי חטאם היינו שרויים על אדמתינו אחרי הנקותינו מחטא ימשך ממנו שנגלה מעל אדמתינו אלו היינו שם; ובזה האופן יקרה , שיהיה השם יתברך "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' כ , ה) לא בעצמות. וכבר יקרה באופן אחר שישיב עונש מה לבנים על חטא אבותם , וזה אמנם יהיה כשחטאו האבות והיו הבנים אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם; וזה , שאם היו הם המתחילים בזאת התכונה הפחותה , היה מספיק במוסרם עונש יותר קטן ממה שיצטרך במוסרם כשהיו אבותיהם בזאת התכונה הפחותה , כי אז שבה להם קנין חזק , ולא יוסרו אלא בשישיגם עונש גדול על זה; ולזה יקרה ענשם יותר גדול מפני חטא האבות. ולזאת הסבה תמצא גם כן שיעדה התורה , שכאשר יעברו ישראל על המצות ייסרם השם יתברך שבע על חטאתיהם , וצותה עם זה לשופטים , שלא יכו הרשע כי אם "כדי רשעתו במספר" (דב' כה , ב) , אלא בענין בן סורר ומורה , שישפטו אותו למיתה בעבור שערם כי "באחריתו יהיה נבל" (יר' יז , יא); ויהיה סבת זה , כי השם יתברך לא יביא כל אלו היסורין על צד העונש; שאם היה הענין כן , היה זה העונש עול בחק השם יתברך - רוצה לומר: שיעניש החוטא יותר מן הראוי לפי מריו - אבל יביא אותם על צד התוכחת וההשגחה , ואין זה עול , אבל הוא חנינה והטבה. המשל: שאם רצה האדם לפרש בים עם שיירא מה , והיה סוף השיירא ההיא לטבוע בים; הנה אם יביא עליו השם יתברך יסורין ימנעוהו מללכת עם השיירא ההיא , לא יהיה זה עונש , אבל הטבה וחנינה. וכן אם נסתבך אדם בעבירות סבוך מה , והיה מפני זה מוכן להמשך אחריהן , אם ישלח לו השם יתברך יסורין , יוסר בהם מהמשך אחר הרע שנשקע בו; הנה הוא מבואר כי יהיו לו הטבה וחנינה. ובכאן הותר זה הספק שיקרה במה שאמרה התורה "שבע על חטאתיכם" (וי' כו , יח) , ובמה שאמר יתברך "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' כ , ה). ואמנם מה שנשאר מן הספק הוא: מה שנזכר בו מענין עכן , שחטא , ונענשו על חטאו רבים זולתו , והוא , שחטא , לא השיגהו עונש מהשם יתברך באופן ההוא? וכבר באו בתורה ספורים דומים לזה. ונאמר בהיתר זה הספק , שהחיל והקבוץ המתאחד יתכן שיקרה בו זה בזולת עול; וזה , שכאשר היה החיל בכללו באופן שיהיה מושגח מהשם יתברך השגחה שלימה , לא יתכן שתאונה אליו רעה; וכאשר חטא אחד מבני החיל , השיב בחיל באופן שתסור ההשגחה האלהית ממנו מצד שהוא כלו מתאחד , ולזה יהיה משולח ונעזב למקרים; ולזאת הסבה קרה שמתו אלו השלשים וששה איש , עם היותם בלתי חוטאים בזה , ולא מת עכן , כי לא יקרה רע מצד העדר ההשגחה האלהית תכף למי שהוא ראוי שיבואהו רע; לפי שעכן לא שם עצמו במקום סכנה , לא מת מפני העדר ההשגחה ממנו , ואותם האנשים ששמו עצמם במקום סכנה , מתו מהם הראויים למות לפי מערכתם. ואולם שינזק הקבוץ המתאחד בחטא האיש האחד הוא מבואר , וזה כי הקבוץ ההוא הוא כמו איש אחד , והאיש ממנו הוא כמו אבר מאברי האיש ההוא , וכמו שכשיחלה אבר מה מאיברי האדם , יוזק בו האדם ההוא בכללו , כן כשיחטא איש אחד מהקבוץ ההוא , ינזק בו כלל הקבוץ. ובכאן הותרו כל הספקות. ולזה תמצא , שכאשר צוה השם יתברך ליהושע , שיביא העונש הראוי על זה החטא , לא הסכים שיענש על ידי יהושע זולת החוטא; וכבר יחזק מה שאמרנו שלא השיגם על זה מהעונש , כי אם סור ההשגחה האלהית , מה שאמר: ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם; וייחס החטא לכל ישראל באומרו חטא ישראל , מפני שזה הקבוץ היה מתאחד. והנה צוה השם יתברך שיחקרו מי היה החוטא בגורל , ויחס משפט הגורל לשם יתברך כאומרו: "בחיק יוטל את הגורל ומיי' כל משפטו" (מש' טז , לג); וידמה , שהיתה הטלת זה הגורל לפני יי' כמו הענין בהטלת הגורל על חלוקת הארץ , כמו שנזכר בזה הספר (ראה פרק יח). והנה הסכמנו שיהיה זה הענין על פי הגורל , לפי שהוא דעת רבותינו ז"ל (סנה' מג , ב) , ויראה שהוא האמת בעצמו , שאם היה זה על פי נביא , או שיהיו נשאלין באורים ותומים , לא היו צריכין לזה , אבל יתבאר להם האיש בעצמו שעשה זה. והנה יפול ספק מה בענין הגורל: איך יתכן שנאמר בו "כי מיי' כל משפטו" , והנה ענין משפטו הוא בקרי? אלא שהתר זה הספק לא יקשה , עם מה שהשרשנו וביארנו בספר מלחמות יי' (מאמר ב) , כי מענינים אשר בקרי סדור והגבלה; ואולם בזה המקום לא יהיה זה הספק רושם , כי כבר הטלתו על ידי נביא לפני יי' , כמו שזכרנו; ועם כל זה הנה ראוי שנשתדל בהיתרו מצד שאר הגורלות.
ריכוז קישורים