תנ"ך - ויסיפו׀ בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את־הבעלים ואת־העשתרות ואת־אלהי ארם ואת־אלהי צידון ואת׀ אלהי מואב ואת אלהי בני־עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את־ה' ולא עבדוהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּסִ֣יפוּ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֘ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת־הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת־אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת־אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת׀ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ: (שופטים פרק י פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיֹּסִיפוּ׀ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת־אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת׀ אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי־עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וְלֹא עֲבָדוּהוּ: (שופטים פרק י פסוק ו)

טקסט בלבד:

ויסיפו׀ בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את־הבעלים ואת־העשתרות ואת־אלהי ארם ואת־אלהי צידון ואת׀ אלהי מואב ואת אלהי בני־עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את־ה' ולא עבדוהו: (שופטים פרק י פסוק ו)

תיקון קוראים:

ויסיפו׀ בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויעבדו את־הבעלים ואת־העשתרות ואת־אלהי ארם ואת־אלהי צידון ואת׀ אלהי מואב ואת אלהי בני־עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את־יהוה ולא עבדוהו: (שופטים פרק י פסוק ו)

תרגום יונתן:
וְאוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשׂרָאֵל לְמֶעֱבַד דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ וּפלַחוּ יָת בְּעָלַיָא וְיָת עַשׁתְּרָתָא וְיָת טָעֲוָת אֲרָם וְיָת טָעֲוָת צִידוֹן וְיָת טָעֲוָת מוֹאָב וְיָת טָעֲוָת בְּנֵי עַמוֹן וְיָת טָעֲוָת פְּלִשׁתָּאֵי וּשׁבַקוּ יָת פֻּלחָנָא דַייָ וְלָא פְלַחוּ קֳדָמוֹהִי :

עין המסורה:
ויסיפו - ג' כתיב כן: שו' י , ו; יג , א; ש"ב ה , כב.

מסורה קטנה:
ויסיפו - ג' כת' כן; עבדוהו - ל' מל'.

רש"י:
את הבעלים וגו' - שבע עבודה זרה נמנו כאן. ויעזבו את יי' ולא עבדוהו - אפילו בשותפות עם אילו.

ר' יוסף קרא:
ויוסיפו בני ישראל לעשות את הרע בעיני יי' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם - ואילו היו יראים את יי' ואת אלהי הגוים היו עובדין , עדיין כדיי היה קצף עליהם; על אחת כמה וכמה עכשיו , שלאחר שעבדו את אילו עזבו את יי' ולא עבדוהו.

רלב"ג:
עוד ספר שכבר שבו ישראל לעבוד עבודה זרה , ונשקעו בה מאד , עד שכבר עבדו כל אלהי הגוים אשר ישבו בארצם , ועזבו את יי' מכל וכל עד שלא עבדוהו כלל. ולזה מכרם השם יתברך ביד פלשתים וביד בני עמון. ובשנה ההיא בעינה שנמכרו ישראל בידם , הפליגו אויביהם לענותם ולרצצם; והתמיד זה הענין מן הענוי לכל בני ישראל בעבר הירדן בארץ האמורי אשר בגלעד. ולא הספיק לבני עמון זה , אבל עברו את הירדן להלחם... ביהודה ובבנימן ובבית אפרים.

תועלות לרלב"ג:
(עשרים ושתים תועלות לחלק רביעי: שו' י , ו - טז , לא) ואולם התועלות המגיעות ממנו מזה הסיפור הם אלו: התועלת הראשון: לפרסם מה שנפלו בו ישראל מהרע תכף שהרשיעו לעשות - לעבוד את אלהי הגוים אשר הפילם השם ביד ישראל - עד שבשנה ההיא רעצו ורוצצו פלשתים ובני עמון את ישראל; והתמיד זה השעבוד החזק להם שמנה עשרה שנה , עד ששבו אל יי' בכל לבם; כי בזה התקיים אמונת ההשגחה והגמול והעונש , אשר היא הגדולה שבפנות התוריות. ולזאת הסבה גם כן זכר , שכאשר שבו ליי' בכל לבם , נעזרו מאת השם יתברך להכניע אויביהם. התועלת השני הוא: להודיע שאין ראוי לרדוף החלושים , כי אין בשער עזרתם. הלא תראה מה שקרה לזקני גלעד , שרדפו יפתח בעבור אחיו שהיו קרוביהם , וגרשוהו מהסתפח בנחלתו , ובסוף הענין נצטרכו אליו והיה מושל עליהם. התועלת השלישי הוא: להודיע שראוי לאדם שיעשה דבר מה לתקות גמול , שיעשה דבריו בחכמה באופן שיגיע לו הגמול אחר עשותו המעשה. ולזה רצה יפתח שישימו זקני גלעד יי' עד בינותיהם על תנאיהם , כדי שיתברר לו שלא יהתלו בו אחר נצחו בני עמון. והיה זה במצפה שהיה מקום מתקבצים בו תמיד ישראל , כי נגלו בו דברים נפלאים כאלו "יצף יי'" (בר' לא , מט) שם. התועלת הרביעי הוא: להודיע שאין ראוי להלחם עם האנשים , אם לא היתה שם סבה ראויה תביא על זה. ועל זה ספר ששלח יפתח מה ששלח לבני עמון , והיה משיב לו מלך בני עמון תחלה , כי בסבת החמס שעשו לו ישראל בארץ ההיא שהחזיקו בה הוא רוצה להלחם עמם; ובסוף הענין נתבאר שלא היתה שם סבה ראויה תניעהו לזה; ואמר יפתח שישפוט השם יתברך בינותיהם , כי עול היה עוש לו מלך בני עמון. ונמשך מזה שכבר נצחהו יפתח , והכה בני עמון מכה רבה מאד. התועלת החמישי הוא: להודיע שראוי לאדם שיעשה עניניו בחכמה ובהתישבות כדי שלא תשיגהו החרטה על זה. הלא תראה כי יפתח מהר לנדור נדר ליי' בזולת התישבות , והשיגתהו החרטה. כי היה ראוי שיתישב תחלה , אם היה שתצא בתו מדלתי ביתו לקראתו , שיקדש ליי' דבר אחר זולתה , ולא ימנע ממנה פרי בטן. התועלת הששי הוא: להודיע שראוי למי שיבקש טוב מה מהשם יתברך , שידור לו נדר מה , כדי לפרסם בלב האנשים כי כל הטובות מאתו. ולזה זכר כי יפתח נדר ליי' , אם יתן בני עמון בידו. התועלת השביעי הוא: להודיע שמי שנדר נדר ליי' יחוייב לו שיקיימהו , ואע"פ שיכבד לו מאד. הלא תראה כי יפתח , בעבור שפצה פיו ליי' , הוכרח לקיים את נדרו , אע"פ שהיה הדבר לו בתכלית הקושי. והנה יש לשואל שישאל: איך לא נשאל יפתח על נדרו , כי כבר היה פנחס קיים , והוא היה יודע פירושי התורה בשלימות? ואפשר שנאמר שלא היה יודע יפתח שיש לנדרים היתר; גם לא ידעו זה אז אחד מאנשי גבולו , כי כבר נשקעו כלם בנימוסי הגוים ועזבו את התורה ימים רבים. והנה החכם אין לו להתיר הנדרים אלא כשישראל הנודר ישאל היתר , להיותו מתחרט בנדר. ואיפשר שנאמר מפני כי בקיום זה הנדר פרסום הנס שעשה לו השם יתברך , היה בלתי ראוי שיתחרט יפתח על זה הנדר , לפי מה שחשב. התועלת השמיני הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיקנא לחבירו בראותו שהגיע ממנו פועל טוב , כשלא קרא לו בעשיית הטוב ההוא , כדי שיהיה נקרא על שמו גם כן זה הפועל הטוב. הלא תראה כי בני אפרים היו מקנאים על יפתח , כשלא קרא להם ללכת עמו; וקרה להם מפני זה מהרע מה שקרה. התועלת התשיעי הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה בלתי מכיר הטובה שקבל מאחר , ויגמול רע תחת טוב. הלא תראה כי בני אפרים , שהיה להם להכיר הטוב שבא להם על יד יפתח , ולגמול לו חסד על זה , כשחשבו לגמול לו רע תחת טוב שעשה להם , נמשך להם מהרע הנפלא מה שספר בזה הסיפור , עד שנפלו מבני אפרים ארבעים ושנים אלף. התועלת העשירי הוא: להודיע שאין ראוי לבעלי היכלת לגנות החלושים. הלא תראה כי בני אפרים היו קוראים גלעד "פליטי אפרים" (יב , ד) על צד הבוז; והאבן שמאסו "היתה לראש פנה" (תה' קיח , כב) וקעקעה את בנינם החזק. התועלת האחד עשר הוא: להודיע שראוי שתלך האשה אחר בעלה , ולא ימנעה מזה גדלות בית אביה. ולזה זכר מאבצן , עם היותו גדול , שכבר שלח שלשים בנות החוצה. התועלת השנים עשר הוא: להודיע עוצם ההשגחה האלהית בענין שמשון , בעבור ישראל. וזה , כי מפני שנגלה לשם יתברך שסופו ללקות בדבר הנשים , התחכם למונעו מזה כפי היכולת; ולזה היה נזיר אלהים מן הבטן , ונמנעה ממנו התגלחת להוסיף לו כח , באופן שתשלם לו ההצלה מצד הגבורה , אם לא יוכל לכבש יצרו מבנות הפלשתים. והוזהרה אמו שתנהג מקצת דיני הנזירות בעודה הרה ממנו , לזאת הסבה בעינה. ומן הנראה שזאת ההשגחה היתה עוד מצד תפלת הנביא יעקב , שאמר "לישועתך קויתי יי'" (בר' מט , יח) , וזה , כי כשראה הרע הראוי לבא לשמשון בסוף הענין מפאת הנשים , אמר שהוא מקוה שהשם יתברך יושיעהו מזה על דרך ההשגחה. התועלת השלושה עשר הוא: להודיע שראוי לחקור בדברים המיישירים לתכלית מה , בתכלית מה שאפשר , כדי שיגיע מהם התכלית הדרוש. ולזה ספר שלא סמך מנוח על דברי אשתו , אבל בקש מאת השם יתברך שישוב לו איש האלהים אשר שלח , כדי שתשלם לו הידיעה מה יהיה משפט הנער ומעשהו , ומי הוא זה האיש , אם הוא ראוי לסמוך עליו. התועלת הארבעה עשר הוא: להודיע ולפרסם ענין המופתים אשר יעשה השם יתברך על יד נביאו , כי באמונתם יתקיימו הפנות התוריות. ולזה זכר זה המופת הנעשה בפני מנוח ואשתו , בעליית המלאך בלהב המזבח , ומופת שמשון: המס אסוריו מעל ידיו , ובקע המכתש אשר בלחי , ויצאו ממנו מים להציל שמשון מהצמא החזק שהיה לו. התועלת החמשה עשר הוא: להודיע שכבר תקשה מאד השגת המלאך. ולזה חשבו מנוח ואשתו שימותו כשהשיגו מלאך השם; וכן זכר זה גדעון. והיה זה כן , כי כשהשיג השכל אשר לנו המציאות הרוחני , ידמה שיחוייב שידבק בו וישאר הגוף מת , אם לא ילוה לו עזר אלהיי. התועלת הששה עשר הוא: לפרסם קיום יעודי השם יתברך. ולזה התחיל לספר הגבורה שעשה שמשון מדבר כפיר האריה , ולקחו האשה שלקח בתמנתה , שהיה סבה להפיל חללים רבים מפלשתים. ולזאת הסבה אמר "כי מיי' היא" (יד , ד) , כדי שיפיל חללים מפלשתים כמו שיעד ש"הוא יחל להושיע ישראל מיד פלשתים" (יג , ה); לא שהיה מהשם יתברך שיתגאל בבנות הערלים. ולזה ספר גם כן שאר מה שהרע שמשון לפלשתים בחייו ובמותו , ודבר גבורתו , עד שלולי שגלה סודו לדלילה לא היה נופל ביד הפלשתים , עם היותו בארצם יחיד , מרוב גבורתו; כאילו התחכם השם יתברך , שאם היה שיהיה נפתה לבו לנשים ההם , שתהיה לו גבורה נפלאת , יהיה נשמר בה מהפלשתים. התועלת השבעה עשר הוא: להודיע שאין ראוי לגלות סודו גם לשוכבת חיקו. הלא תראה כי תכף שגלה שמשון סודו לאשתו , גלתה אותו לאנשי העיר. וכן הענין במה שגלה סודו לדלילה , שהיה סבה להפילו ביד פלשתים שנמשך מזה מהרע מה שכבר נזכר בזה הסיפור. התועלת השמונה עשר הוא: לבאר שאין ראוי לידבק בבנות הערלים גם אחר התגיירם , כי נקל להם לחזור לסורם. הלא תראה מה שקרה לשמשון מפני דבקו באלו הנשים , עם שהוא מבואר שאם לא היה דבק בהם והיה נלחם בפלשתים עם ישראל היה מכניעם ומשפילם מצד חוזק גבורתו והצלחתו עליהם באמצעות העזר האלהי , שהיה בהכרח נוסף עליו אם היה נשמר מאלו הנשים , והיה מנהיג ישראל כמנהג השופטים השלמים. התועלת התשעה עשר הוא: להודיע שראוי למנהיג שישמור עמו ולא יספיק לו שמירת עצמו. הלא תראה כי שמשון , עם מה שנתפרסם לו מגבורתו שלא יוכלו רבים להזיק לו אם יהיה בידו כלי מלחמה , כי גם בלא כלי מלחמה היה מנצח רבים - כמו שבא בזה הסיפור - הנה לא רצה להזיק בבני יהודה בבואם לאסרו , לתתו ביד פלשתים; וסבל שיאסרוהו , בראותו שאם לא יסבול זה יריבו בני יהודה על זה עמו בחזקה , למלט נפשם מיד פלשתים , ותתחדש בזה מריבה בינו ובין בני יהודה , ואולי יפיל מהם רב. ולזאת הסבה שאל מהם , כשהסכים לסבל שיאסרוהו , שלא יפגעו בו הם; כי אולי אם יראה כוונתם לבא לפגוע בו , לא יוכל לסבול שלא יקום כנגדם , ויפיל מהם רב. והנה גם כן סבל שמשון שיאסרוהו בני יהודה לאהבתו אותם , כדי שיעשה להם התנצלות עם פלשתים במה שהיה משחית בהם , כי הם הראו עצמם עוזרים לפלשתים לאסרו בידם , ולזה נודע להם כי לא מלבם היה עושה שמשון הרע להם. התועלת העשרים הוא: להודיע עוצם השגחת השם יתברך , עד שסבב שאיש אחד אסור , ובזולת כלי מלחמה נצח והמית רבים , "כי אין מעצור ליי' להושיע ברב או במעט" (ש"א יד , ו). התועלת העשרים ואחד הוא: להודיע שיש גמול ומשפט על כל המעשה , מדה כנגד מדה. ולזה זכר כי לקה שמשון בעיניו; כי לכתו אחר עיניו הכשילהו בזה. התועלת העשרים ושנים הוא: להודיע מה שעשה השם לקנאת כבודו , במה שהיו הפלשתים מיחסים לאלהיהם נפילת שמשון בידם , אשר היתה סבת התפתותו פיתויי הנשים; וזה , שכבר השיב לשמשון כחו , שגבר להנקם מהם; ונפשו לא חיה , כי הוא היה ראוי לכך מצד התפתותו בדברים הפחותים האלו; ולזה שאל שתמות נפשו עם פלשתים , לפי שלא היה ראוי לו אז לעשות לו נס יותר גדול מזה; והם היו ראויים גם כן לזה , מפני שהיו מייחסים זאת ההצלחה לאלהיהם.
ריכוז קישורים