תנ"ך - ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהֽוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹֽהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ: (שופטים פרק יח פסוק ל)

טקסט וניקוד:

וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי־דָן אֶת־הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד־יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ: (שופטים פרק יח פסוק ל)

טקסט בלבד:

ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ: (שופטים פרק יח פסוק ל)

תיקון קוראים:

ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ: (שופטים פרק יח פסוק ל)

תרגום יונתן:
וַאֲקִימוּ לְהוֹן בְּנֵי דָן יָת צַלמָא וִיהוֹנָתָן בַּר גֵּרְשׁוֹם בַּר מְנַשֶׁה הוּא וּבנוֹהִי הֲווֹ כוּמרִין לְשִׁבטָא דְבֵית דָּן עַד יוֹמָא דִּגלוֹ יָתְבֵי אַרעָא :

עין המסורה:
ויקימו - ג': יהו' ז , כו; ח , כט; שו' יח , ל. גרשם - ה' חסר: שו' יח , ל; עז' ח , ב; דה"א ו , א , כח; וכל אורייתא (שמ' ב , כב; יח , ג - נימנים כאחד). גרשם - ד' (במ"ם סופית): שמ' ב , כב; יח , ג; שו' יח , ל; *עז' ח , ב; וכל דברי הימים דכותהון (גרשם , גרשום) בר מן ב' (גרשון): דה"א ה , כז; כג , ו. מנשה - ד' תלויים: שו' יח , ל; תה' פ , יד; איוב לח , יג , טו. גלות - ב': שו' יח , ל; יר' א , ג.

מסורה גדולה:
מנשה ד' אותות תלוים מנשה מיער רשעים מרשעים. גלות ב' הארץ ירושלם.

מסורה קטנה:
ויקימו - ג'; גרשם - ה' חס' , ד' וכל דברי הימי' דכות' ב' מ' ב'; מנשה - ד' תלוים; גלות - ב'.

רש"י:
בן מנשה - מפני כבוד משה כתב נו"ן לשנות את השם , וכתבה תלויה לומר שלא מנשה היה אלא משה. עד יום גלות הארץ - בימי סנחריב בגלות ראשונה.

ר' יוסף קרא:
ויהונתן בן גרשם בן מנשה - מפני כבוד כתב נו"ן לשנות את השם , וכתבה תלוייה , לאמר: שלא מנשה היה , אלא משה היה. עד יום גלות הארץ - בימי הושע בן אלה , שנטל סנחריב עגלי זהב שבבית אל ושברן , ופסלו של מיכה עמהם , והלך לו לאשור.

רד"ק:
בן מנשה - הנו"ן תלויה , וכבר זכרנו טעמו למעלה (לעיל , ז). עד יום גלות הארץ - מדרך הסברא נראה , כי עד יום גלות הארץ הוא יום שגלה הארון , ועליו נאמר "ויטש משכן שילה" (תה' עח , ס) , ואומר "ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר ויסגר לחרב עמו" (שם סא - סב) , ונאמר "ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאהו" (שם , נח); וזה נאמר על פסל מיכה; והפסוק האחר שנאמר כאן גם כן מוכיח , שאמר "כל ימי היות בית האלהים בשילה" (להלן , לא); ידמה , כי "עד יום גלות הארץ" ו"ימי היות בית האלהים בשילה" זמן אחד הוא. ושמואל , אע"פ שהיה שופט לא מיחה בפסל ההוא , כי כל ימי עלי לא היה מתפרסם כל כך בשררה , לכבוד עלי; ועלי גם כן התרפה בזה , כמו שהתרפה במוסר בניו. ובמות עלי , וגלה הארון , וגלו מישראל רבים ונפלו בחרב רבים , בטל אותו פסל , וזהו שאמר: עד יום גלות הארץ; כי רחוק הוא שיהיה הפסל עד יום גלות הארץ , אפילו גלות בני גד ובני ראובן שהיה הגלות הראשון , ואיך היה דוד מלך ישראל ולא בערו , וגם שלמה בנו ולא בערו? אין הדעת סובלת להאמין זה.

רלב"ג:
והנה הקימו את פסל מיכה בבית שעשו לו , ויהונתן בן גרשום בן מנשה , הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני בבית הפסל ההוא עד יום גלות הארץ - והוא הנער הלוי שהביאו מבית מיכה. והנה 'יום גלות הארץ' לא יתכן שיאמר על יום גלות בימי צדקיהו , שכבר עברו כמה מנהיגים בערו עבודה זרה מן הארץ , כמו שמואל ושאול ודוד ורבים זולתם אחריהם; ואולם אמר עד יום גלות הארץ כי יתכן שגלתה הארץ ההיא כשעשו ישראל הרע בעיני יי' , עד שהקים השם לישראל מושיע ושבו לארצם; ויתכן שגלתה הארץ ההיא בימי יבין מלך כנען , שברחו להם שבט דן ועברו מעבר לירדן , כמו שאמרה דבורה: "ודן למה יגור אניות" (שו' ה , יז); ואיך שהיה הוא מבואר שיום גלות הארץ ההיא היה קודם מות עלי , וזה שהפסל ההוא לא נתקיים להם כי אם כל ימי היות בית האלהים בשילה , ולא יתכן שיהיו להם כהני הפסל אחר שהוסר הפסל; ולזה הוא מבואר שהיה כבר יום גלות הארץ ההיא קודם זה , כי ידמה שאחר זה היו להם כהנים אחרים לזה הפסל , אשר לא היו מזרע זה הנער הלוי , וזה מחוייב מהלשון שאמר עד יום גלות הארץ ההיא , להורות כי אחר זה היו להם כהנים אחרים. והנה אמרו רבותינו ז"ל (ב"ב קט , ב) , שזה הנער הלוי היה בן בנו של משה , והיה חושב שראוי לאדם לעבוד עבודה זרה ואל יצטרך לבריות; ואין הענין כן , אבל ראוי לעבוד עבודה שהיא זרה לו (שם קי , א). וידמה שזה היה איש אחד , ואשר נזכר בענין דוד (ראה שם) - איש אחר , כי כבר זכר כי הוא ובניו היו כהנים , רוצה לומר: שאחר מותו הוקם שם כהן אחד מבניו. ואיפשר שנאמר כי לא יחוייב מזה שמת יהונתן , ויהיה אמרו הוא ובניו שהם היו יחד כהנים עמו , לא בזה אחר זה. ויהיה זה האיש הוא אשר נזכר בענין דוד , שאמרו ז"ל (שם).

ר' ישעיה מטראני:
עד יום גלות הארץ - אין לפרשו גלות סנחריב , שהרי אומר לפניו: "כל ימי היות בית האלהים בשילו" (לפנינו: בשילה; להלן , לא) , אלא גלות שילה.
ריכוז קישורים