ר' יוסף קרא:
ויתן
לו
הכהן
קודש
כי
לא
היה
שם
לחם
חול
,
כי
אם
לחם
הפנים
המוסרים
מלפני
יי'
-
כלומר:
שעתידין
להסיר
היום
מלפני
יי'.
לשום
לחם
חום
ביום
הלקחו
-
הלחם
הפנים
המוסרים
,
כלומר:
ביום
שמסלקין
לחם
הפנים
הנערך
על
השולחן
כבר
שבעת
ימים
,
משימים
לחם
חום
תחתיו.
ורבותינו
פירשו
(מנחות
כט
,
א):
לשום
לחם
חום
ביום
הלקחו
-
סילוקו
כסידורו;
אבל
פשוטו
של
מקרא
אינו
כן
,
מפני
שני
דברים:
אחד
,
שתיבת
חום
מנוקד
בזקף;
ועוד:
אין
כתיב
כאן
'כיום
הלקחו'
,
אלא
ביום
הלקחו.
ומדרש
חכמינו:
"מה
יש
תחת
ידך
חמשה
לחם"
(לעיל
,
ד)
-
לחם
הפנים
שאל
לו
,
כמו
ששנינו:
כהן
גדול
נוטל
ארבע
או
חמש
מלחם
הפנים
וכול';
כדאיתא
במנחות
(צה
,
ב)
ובמסכת
יומא
(יז
,
ב).
אבל
ראית
מימיך
אדם
שואל
לחבירו
פת
חיטים
,
והוא
משיבו:
אין
פת
שעורים
תחת
ידי
,
כי
אם
פת
חיטים
יש?
בנוהג
שבעולם
,
כשאדם
שואל
מחבירו
פת
חיטים
,
ואם
אין
אצלו
פת
חיטים
כי
אם
פת
שעורים
,
הוא
משיבו
ואומר
לו:
אין
לי
פת
חיטים
כי
אם
פת
שעורים
יש;
כך
דוד
שואל
את
אחימלך
"היש
תחת
ידך
חמשה
לחם"
(לעיל
,
ד)
-
מלחם
הפנים
,
ואחימלך
משיבו
"אין
לחם
חול...
כי
אם
לחם
קודש
יש"
(לעיל
,
ה)!?
והלא
אינו
מבקש
ממנו
לחם
חול
,
שהוא
משיבו
"אין
לחם
חול
אל
תחת
ידי"!
רד"ק:
כי
אם
אשה
עצורה
לנו
-
אפילו
היתה
אשה
עצורה
עמנו
כתמול
שלשום
,
בצאתי
טהרנו
עצמינו.
ויהיו
כלי
הנערים
-
כלומר:
בגדיהם
,
קדש.
והוא
דרך
חול
-
כלומר:
אע"פ
שיצאנו
דרך
חול
,
שלא
היינו
סבורים
שהיינו
צריכים
ללחם
קדש
,
אף
על
פי
כן
טהרנו
עצמינו
,
כדרך
בני
אדם
שדעתם
לדרך.
ואף
כי
היום
יקדש
בכלי
-
פירוש:
כל
שכן
היום
,
שיהיה
עמנו
לחם
קדש
,
שנשמור
ונזהר
שיהיה
בקדושתו
בכלי.
ויתן
לו
הכהן
קדש
-
פירוש:
לחם
קדש
,
כלומר:
לחמי
תודה
,
כי
לא
היה
שם
לחם
אחר
,
אלא
לחם
הפנים
המוסרים
מלפני
יי'
,
ואותו
אסור
לזרים
,
לפיכך
נתן
לו
לחמי
תודה
,
כי
לא
היה
שם
לחם
חולין;
כך
פירשו
אדוני
אבי
ז"ל.
ורבותינו
ז"ל
פירשו
(מנחות
צה
,
ב)
,
כי
לחם
הפנים
נתן
לו
,
ופרשו
והוא
דרך
חול
-
על
לחם
הפנים
,
כי
אחר
הקטרת
בזיכים
היה
,
כמו
שאמר:
המוסרים
מלפני
יי'
,
ואין
מעילה
בלחם
הפנים
אחר
הקטרת
בזיכים.
ופירשו
ואף
כי
היום
יקדש
בכלי:
אין
צריך
לומר
זה
שנוכל
לאכלו
,
כי
רעבים
אנחנו
ומסוכנים
,
אלא
אפילו
זה
שהושם
עתה
על
השולחן
,
שהוא
קדוש
בכלי
-
שהשולחן
מקדשו
ויש
בו
מעילה
-
אף
על
פי
כן
נוכל
לאכלו
,
מאחר
שאין
לך
לחם
אחר
שתתן
לנו
,
ואנחנו
רעבים
ומסוכנים;
ואמרו
(רש"י
,
שם)
,
שאחזו
לדוד
חולי
הנקרא
'בולמוס'
מחמת
רעב
,
ואין
לך
דבר
שעומד
בפני
פקוח
נפש
,
אלא
עבודה
זרה
וגילוי
עריות
ושפיכות
דמים.
לשום
לחם
חום
-
חום
-
תואר
בפלס
"מעוז
לתום
דרך
יי'"
(מש'
י
,
כט);
ופירוש:
כי
בעת
שהיו
לוקחים
אותו
מעל
השולחן
,
היו
משימין
עליו
האחר
חם
,
כמו
שאמרו
(שבת
קלג
,
ב):
טפחו
שלזה
בצד
טפחו
שלזה
,
שנאמר
"לחם
פנים
לפני
תמיד"
(שמ'
כה
,
ל)
-
שלא
יהא
שולחן
בלא
לחם.
ופירוש
ביום
הלקחו:
בעת
הלקחו
,
כמו
"ביום
הכותי
כל
בכור"
(במ'
ג
,
יג
ועוד);
"יום
צעקתי
בלילה
נגדך"
(תה'
פח
,
ב);
לפיכך
אמר:
לשום
לחם
חום
,
כלומר:
היו
מסירים
הראשונים
לשום
במקומם
אלו
החדשים.
ומה
שאמר
לשום
לחם
חם
,
יש
לשאול:
איך
היה
חם
ביום
סדורו
,
והלא
לחם
הפנים
לא
היתה
אפייתו
דוחה
את
השבת
,
ומערב
שבת
היו
אופין
אותו
ומסדרין
אותו
בשבת
,
כמו
שכתוב
"ביום
השבת
יערכנו"
(וי'
כד
,
ח)?
ועוד:
היאך
נתן
לו
לחם
הפנים
,
ולחם
הפנים
,
ביום
השבת
שהיו
מסלקין
אותו
,
היה
נחלק
בין
משמר
הנכנס
ומשמר
היוצא
,
והיו
אוכלין
אותו
,
ודוד
בודאי
לא
בא
בדרך
בשבת?
ואם
תאמר:
מפני
סכנת
נפשות
בא
בדרך
בשבת
,
עד
שתמה
עליו
אחימלך
ואמר
לו
"מדוע
אתה
לבדך"
(לעיל
,
ב)
-
היה
לו
לתמוה
יותר:
היאך
בא
בשבת?
ועוד
יש
לשאול:
אם
עם
אחימלך
לא
היה
לחם
חול
,
לא
היה
בכל
העיר
לחם
חול
שישאל
דוד
מאחד
מבני
העיר
,
עד
שהוצרך
אחימלך
לתת
לו
לחם
קדש?
ואם
תאמר:
לא
רצה
דוד
לגלות
עצמו
בעיר
,
ובסתר
בא
אל
אחימלך
-
היה
לו
לאחימלך
לבקש
לחם
לאחד
מבני
העיר
להאכיל
לישראל;
וכי
היו
חוקרים
אחימלך
בעבור
מי
היה
מבקש
אותו?
ותשובת
אילו
השאלות:
כי
נוב
עיר
הכהנים
כלה
היתה
כהנים
,
לפיכך
נקראת
"עיר
הכהנים"
(ש"א
כב
,
יט)
,
ולפיכך
צוה
שאול
להרוג
כל
העיר
,
כי
לא
היה
לו
קצף
אלא
על
הכהנים
בעבור
אחימלך.
וכיון
שהיתה
כלה
לכהנים
ולא
היה
ישראל
שוכן
ביניהם
,
היו
כל
העיר
אוכלי
תרומה
,
והתרומה
היא
לזרים
בעון
מיתה
,
והמסוכן
מחמת
רעב
מאכילין
אותו
דבר
האסור
,
אם
לא
היה
לנו
דבר
מותר;
ומשני
דברים
האסורין
מאכילין
אותו
הקל
,
לפיכך
נתן
לו
אחימלך
לחם
הפנים
המוסרים
מלפני
יי'
,
שאין
בהן
מעילה
אחר
הקטרת
בזיכי
לבונה
,
ודוד
בודאי
בחול
בא
אל
אחימלך;
ואם
תאמר:
כיון
שבא
בחול
היאך
היה
לאחימלך
לחם
הפנים
המוסרים
מלפני
יי'
,
והלא
כבר
נאכל
בשבת
שעברה
בין
שני
המשמרות?
אפשר
שמצא
דוד
ממנו
שלא
היה
נאכל
כלו
,
כי
שתים
עשרה
חלות
היו
,
שהיו
נחלקות
לכמה
כהנים
,
והיה
מגיע
לכל
אחד
דבר
מועט
כזית
או
יותר
מעט
,
עד
שאמרו
(קידושין
נג
,
א):
הכהנים
הצנועים
היו
מושכין
את
ידיהם
,
והגרגרנין
חולקין
ואוכלין;
ואחר
שהצנועים
מושכין
ידיהם
ממנו
,
היה
נשאר
פעמים
אחר
השבת
,
והנשאר
שמצא
דוד
נתן
לו
אחימלך.
ואם
תאמר
,
כי
מה
שהצנועים
היו
מניחים
היו
האחרים
אוכלין!
אפשר
שהיו
אוכלין
חלקם
וחלק
הצנועים
,
וכן
פרשו
(שם)
חולקין:
חוטפין;
ואפשר
שהיה
חלק
הצנועים
מונח
,
וכן
אמרו
(שם):
מעשה
באחד
שחטף
חלקו
וחלק
חבירו
,
והיו
קורין
אותו
'בן
חמצן'
-
נראה
כי
רובם
לא
היו
עושין
כן.
והנכון
עוד
לומר
,
כי
חלק
אחימלך
נשאר
,
כי
כהן
גדול
היה
חולק
עם
המשמרות
בחלות
,
שנאמר
"והיתה
לאהרן
ולבניו"
(ויק'
כד
,
ט)
-
מחצה
לאהרן
ומחצה
לבניו.
ומה
שאמר
לשום
לחם
חום
ביום
הלקחו
-
מצאנו
מחלוקת
בין
רבותינו
ז"ל
(מנחות
צה
,
ב)
,
אם
היו
חלות
אלה
נאפות
בשבת
או
בחול;
כי
רבי
יהודה
אומר
,
כי
בשבת
היו
נאפות
,
ולדבריו
פשוט
הוא
כי
חם
היה
הלחם
בעת
סדורו;
ולדברי
חכמים
,
שאומרים
כי
לא
היתה
אפייתו
דוחה
שבת
,
ומערב
שבת
היה
נאפה
,
אפשר
שהיה
חם
בעת
סדורו
למחר
,
כי
בערב
שבת
היו
אופין
אותו
,
ומחר
בבקר
אחר
הקרבת
המוספין
היו
מסדרין
אותו
,
ואפשר
שהלילה
היה
בתנור
ולא
היו
מוציאין
אותו
מן
התנור
עד
שעת
סדורו
,
והיה
חם
עדיין
-
אולי
היו
סותמין
פי
התנור
כדי
שישאר
בחמימותו
עד
מחר.
ומרבותינו
ז"ל
שאמרו
,
כי
במעשה
נס
היה
הלחם
חם
כל
זמן
שהיה
בשלחן
,
שאמרו
(יומא
כא
,
א
ועוד):
אמר
רבי
יהושע
בן
לוי:
נס
גדול
נעשה
בלחם
הפנים:
סלוקו
חם
כסדורו
,
שנאמר:
לשום
לחם
חם
ביום
הלקחו.
ואמרו
רבותינו
ז"ל
(סנה'
קד
,
א):
גדולה
לגימה
ששגגתה
עולה
זדון
,
שאלמלא
הלוהו
יהונתן
לדוד
שתי
ככרות
לחם
,
לא
נהרגה
נב
עיר
הכהנים
,
ולא
נטרד
דואג
האדומי
,
ולא
נהרג
שאול
ושלשת
בניו.
רלב"ג:
ויתן
לו
הכהן
קדש
-
רוצה
לומר:
כי
לא
היה
שם
לחם
אחר
לתת
לו
,
כי
אם
לחם
הפנים
שאינם
מוסרים
מלפני
יי'
מעל
שלחן
הזהב
,
כי
אם
לשום
לחם
חום
תחתיו
ביום
הלקחו
,
באופן
שיהיו
בשלחן
תמיד
שתי
מערכות
לחם
הפנים.
והנה
לא
היו
מסירים
אותו
כי
אם
ביום
השבת
,
כמו
שנתבאר
בתורה
(וי'
כד
,
ח)
,
ואז
היה
מתחלק
לכהנים
,
ולזה
לא
היה
דרך
לאחימלך
לתת
לדוד
מלחם
הפנים.
וידמה
שאמר
זה
,
להורות
שאם
היה
איפשר
לו
זה
,
היה
יותר
נכון
לתת
לו
לו
לדוד
מלחם
הפנים
,
כי
אחר
הקרבת
מכשיריו
,
והם
בזיכי
הלבונה
,
אין
בו
מעילה
כלל.
וידמה
לפי
זה
המאמר
,
שהיה
בקדש
שנתן
לו
יותר
מהנטיה
מדרכי
התורה
ממה
שיהיה
בלחם
הפנים
אחר
הקרבת
מתיריו
,
ולזה
ידמה
שזה
הקדש
שנתן
לו
הוא
תרומה
או
מנחה.
והתיר
הכהן
אכילתה
לזר
ולא
אכילתה
בטומאה
,
כי
הזרות
יתכן
שיותר
מפני
פקוח
נפש
,
כי
האכילה
היא
בעצמותה
מסירה
הסכנה
שתהיה
מהרעב;
ואולם
הטומאה
אין
ראוי
שתדחה
מפני
זה
,
אחר
שאינה
בעצמותה
סבה
להסיר
הסכנה.
ולזאת
הסבה
בעינה
יותר
לכבות
את
הנר
בשבת
בשביל
החולה
שישן
,
כשהיה
בחליו
סכנה
,
ולא
יותר
לטלטל
את
הנר
להוציאו
חוץ
מחדר
החולה
,
כמו
שביארנו
במקומו.
והנה
קרא
הלחם
שישימו
תחת
הלחם
המוסר
לחם
חום
,
כי
הוא
היה
נאפה
מחדש
סביב
יום
השבת
,
עם
שהוא
איפשר
שהיה
עומד
בדפוסיו
של
זהב
,
שהיה
נאפה
בהם
,
עד
עת
המערכה
,
ואז
היה
נשמר
חומו
קצת
לזאת
הסבה.