תנ"ך - ויאמר המלך לדויג לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג דואג האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְדוֹיֵ֔ג לְדוֹאֵ֔ג סֹ֣ב אַתָּ֔ה וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים וַיִּסֹּ֞ב דּוֹיֵ֣ג דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַֽחֲמִשָּׁה֙ אִ֔ישׁ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד: (שמואל א פרק כב פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹיֵג לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דּוֹיֵג דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע־הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת׀ בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד: (שמואל א פרק כב פסוק יח)

טקסט בלבד:

ויאמר המלך לדויג לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג דואג האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד: (שמואל א פרק כב פסוק יח)

תיקון קוראים:

ויאמר המלך לדויג לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג דואג האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד: (שמואל א פרק כב פסוק יח)

תרגום יונתן:
וַאֲמַר מַלכָּא לְדוֹאֵג אִסתְּחַר אַתּ וּשׁלוֹט בְּכָהֲנַיָא וְאִסתְּחַר דּוֹאֵג אֲדוֹמָאָה וּשׁלוֹט הוּא בְּכָהֲנַיָא וּקטַל בְּיוֹמָא הַהוּא תְּמָנַן וְחַמשָׁא גֻּברָא כָּשְׁרִין לְמִלבַּשׁ אֵפוֹד דְּבוּץ :

עין המסורה:
סב - ו': *דב' ב , ג; ש"א כב , יח; ש"ב יח , ל; מ"ב ט , יח , יט; שה"ש ב , יז. וימת - ה': *בר' לח , י; ש"א כב , יח; ש"ב יד , ו; יר' מא , ב; תה' קה , כט.

מסורה גדולה:
סב אתה שנים בו אנכי סבתי דויג כתב. בבוא דואג כת'. ושארא דאג כת'.

מסורה קטנה:
לדויג - לדואג ק'; סב - ו'; דויג - דואג ק'; וימת - ה'.

רש"י:
לדוייג - נשתנה שמו; אמר לו: נתפסתה כדג - אתה הלשנת עליהם , אתה הרוג אותם (ראה ירוש' סנה' י , ב [כט , א]).

רד"ק:
לדויג - כתוב , וקרי 'לדואג' , כי היה נקרא 'דואג' ו'דויג' , כמו שאומר: ויסב דויג , ולא קרי 'דואג' , ויש ספרים שגם הוא קרי 'דואג'; והקרי הוא לפי שברוב היו קוראים אותו 'דואג'. ומדרשו (ירוש' סנה' י , ב [כט , א]) כי לכך כתוב דויג: אמר לו שאול: נתפשת כדג - אתה הלשנת עליהם , אתה הרוג אותם. ונראה כי בשעת המעשה קראו הכתוב דויג , לגריעות שמו. נשא אפוד בד - תרגומו: "דכשרין למלבש אפוד דבוץ"; נראה כי יותר הרג משמונים וחמשה איש , אבל השמונים וחמשה היו ראויים ללבוש אפוד בד; נראה כי הגדולים והנכבדים בעובדי יי' היו לובשים זה המלבוש , וכן דוד המלך לבשו ביום שהעלה הארון (ש"ב ו , יד). וביום זה שחרבה נוב הביאו המשכן לגבעון.

רלב"ג:
נושא אפוד בד - רוצה לומר , שהיו נכבדים וראויים לזה הלבוש , כי זה הלבוש היו לובשים הנכבדים , וכל שכן מי שהיו מהם מיוחדים לעבודת השם; כמו שזכרנו בענין אפוד שמואל (ש"א ב , יח).

ר' יוסף כספי:
ויאמר המלך מות תמות וגו' - יש בכאן שאלה: איך לא נזכר לעולם אחר כן זה העון בענין שאול , לא בספר זה בזכרו מותו (ש"א לא) , וגם אחר כן בזכרו שהמית הגבעונים (ש"ב כא , א) , וגם בדברי הימים (דה"א י , יג - יד) זכר על מותו עון עמלק ובעלת אוב ולא זכר זה , עם שמבואר שזה היה עון חמור; ואולם באור זה אין זה מקומו.

ר' ישעיה מטראני:
שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד - פירוש: אין זה אפוד שלאורים ותומים , אלא כתנת בד היו לבושים כדין כהן הדיוט , שהרי גם בשמואל כתיב "ושמואל משרת את פני יי' נער חגור אפוד בד" (ש"א ב , יח); תרגמו: "דכשרין למילבש אפודא דבוץ" , כלומר: כולן ראויין לכהונה גדולה. ולפי פשוטו: אם זה אפוד הוא שלאורים ותומים , יש לפרש וי"ו חסר: ונושא אפוד בד - שהרג כל הכהנים וגם כהן גדול.
ריכוז קישורים