תנ"ך - ויסף אף־ה' לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה: (שמואל ב פרק כד פסוק א)

וַיֹּסֶף אַף־יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת־דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֶת־יְהוּדָה: (שמואל ב פרק כד פסוק א)

ויסף אף־ה' לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה: (שמואל ב פרק כד פסוק א)

ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה: (שמואל ב פרק כד פסוק א)

תרגום יונתן:

וְאוֹסֵיף רֻגזָא דַייָ לְמִתקַף בְּיִשׂרָאֵל וְגָרִי יָת דָּוִיד בְּהוֹן לְמֵימַר אִיזֵיל מְנִי יָת יִשׂרָאֵל וְיָת דְּבֵית יְהוּדָה :

עין המסורה:

ואת - יהודה - ג': *בר' מו , כח; ש"ב כד , א; יח' כא , כה.

מסורה קטנה:

לחרות - ל'; ואת - יהודה - ג'.

רש"י:

ויוסף אף יי' לחרות - לא ידעתי על מה חרה בישראל. ויסת - גירה.

ר' יוסף קרא:

ויוסף אף יי' לחרות בישראל - מדרש חכמינו (פס"ר מג , א): כיוון שהזכיר מעשה אוריה שנהרג על ידי דוד , הוסיף לחרות בישראל. ופשוטו של מקרא ויישובו: לפי שחרה אפו בהם בימי דוד , כששלח רעב לעולם שלש שנים שנה אחר שנה , בעון שהמית שאול את הגבעונים , הוסיף לחרות בהם פעם שנייה כשציוה דוד למנותם. ויסת את דוד בהם לאמר - מקרא קצר הוא זה , וחסר תיבה אחת , ופתרון: ויסת שטן את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל; וכן מצינו בדברי הימים "ויעמד שטן על ישראל ויסת את דוד למנות את ישראל" (דה"א כא , א).

רד"ק:

ויוסף אף יי' - לא ידענו זה החרון למה. כי אם היה רע בישראל , דוד היה מבער אותו; אולי היה בישראל עוברי עבירות בסתר. ומה שאמר ויוסף , כי דבר אבשלום חרון אף היה מיי' על ישראל; כי אע"פ שהיה הדבר ההוא לעונש דוד , הרי נענש דוד שברח מפני בנו , וששכב עם נשיו , וגם כן נענשו ישראל , שנגפו בעת ההיא עשרים אלף ביום אחד (ראה ש"ב יח , ז); אם כן הדבר ההוא היתה סבה מאת יי' לחרות בישראל , על מעשים רעים שהיו בהם בסתר. וכן עתה הוסיף אף יי' לחרות בישראל , על נסתרות שהיו ביניהם , כי אלו היו גלויות , לא הניחם דוד. ולפי שלא היו גלויות , הענישם האל על ידי סבה , כי כל משפטיו צדק ואמת , והסית את דוד , ונתן בלבו שימנה אותם. או אמר ויוסף , על הרעב שהיה שלש שנים (ראה ש"ב כא , א); ואע"פ שנגלה אותו העון , חרון אף היה על כל ישראל , ועתה הוסיף לחרות בהם , והסית את דוד שימנה אותם. וכבר היה דבר זה נודע בישראל מן התורה , כי אם ימנו את ישראל שלא יתנו איש כפר נפשו , שיהיה בהם נגף (ראה שמ' ל , יב) , ואפילו ימנה אותם לצורך. וצוה דוד את יואב שימנה אותם , והיה קשה בעיני יואב לעשות זה הדבר , לפי שידע שיחסרו; וכן אמר בדברי הימים "למה יהיה לאשמה לישראל" (דה"א כא , ג); ואע"פ שיקח מהם כסף או שום דבר , כיון שימנה אותם שלא לצורך יחסרו , כמו שפירשנו למעלה בפסוק "ויפקדם בטלאים" (ש"א טו , ד). ואמרו רבותינו ז"ל (פר"כ ב , ט): כל זמן שנמנו ישראל לצורך , לא חסרו; שלא לצורך - חסרו , בימי דוד. לפיכך היה קשה בעיני יואב לעשות זה הדבר , עד שחזק "דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל" (להלן , ד). ומה שאמר ויסת את דוד בהם , כלומר , ששם בלבו למנותם. ומה שאמר: לאמר לך מנה את ישראל - היה בלב דוד שיאמר לאחד משריו: לך מנה את ישראל , לא שהאל אמר לו בנבואה: לך מנה; שאם כן , איך אמר דוד "חטאתי מאד" (להלן , י) , ואם האל אמר לו , מה חטא? אלא ששם בלבו למנותם בעון ישראל , ודוד לא ידע כי מיי' הוא; ותרגם יונתן: "וגרי ית דוד בהון". והיצר שהיה בלבו למנותם , הוא השטן שנאמר בדברי הימים (דה"א כא , א). ויוסף יי' - ו"ו זאת לתחלת הדברים ולא לתוספת דבר , וכמוהו ווי"ן רבים במקרא , כמו שכתבנו בתחלת ספר יהושע (א , א).

רלב"ג:

וזכר אחר זה שכבר הוסיף אף יי' לחרות בישראל , מלבד מה שחרה אפו על דבר הגבעונים שהיה רעב שנה אחר שנה (ש"ב כא , א). ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה - ראוי שתדע , שאין ראוי שיובן מזה שהשם יתברך הוא המסית את דוד למנות אותם , שאם היה זה כן לא היה אשם לדוד על זה , ואיך ענשהו אם כן השם יתברך בזה העונש הנפלא ? אלא שנאמר שזאת ההסתה מיוחסת לשם יתברך באופן כולל , לפי שהוא הסבה בכל מה שיתחדש , על הצד שאמר "ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יי'" (בר' כד , נא); "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים" (שם מה , ח). ואפשר שנאמר עוד כי היה גם כן השם יתברך סבה מה בזאת ההסתה , וזה כי להשגחתו על דוד היה השם יתברך מסיר מדוד זאת התשוקה , לולי כעסו על ישראל. והנראה בעיני , שהיה אומרו ויסת את דוד חסר , והרצון בו: ויסת לבו את דוד , כאמרו "ותכל דוד" (ש"ב יג , לט) שהוא חסר , וענינו: ותכל נפש דוד. והנה החטא היה בזה המספר , לפי מה שאחשב , כי זה יורה על שדוד היה שם בשר זרועו (ע"פ יר' יז , ה) בבטחו על רוב העם , ולא היה ראוי שיבטח כי אם בשם יתברך לבדו; ועוד , כי התורה צותה שבפקוד אותם יתנו "איש כפר נפשו" - למנות מה שיתנו לו , "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם" (שמ' ל , יא); כמו שביארנו בפרשת 'כי תשא'.

ר' יוסף כספי:

ויוסף אף יי' לחרות בישראל - אעפ"י שזה נכון בעברי ובהגיון , ואם מעולם לא חרה אף יי' בם , הנה מבואר כי כמה פעמים חרה אף השם בם עד היום בעונותם. אולם השאלה שעשינו על זה ועל זולת זה , איך יזכור הכתוב חרון לשם וענש , ואם לא יקדים לספר שהשם פקד מעשיהם , כמו שלמדנו משה על ענין מבול וענין סדום , ובארו המורה (מו"נ א , כט); הנה תשובת זה ימצא ב'גביע' (ג"כ טו). ויסת את דוד בהם - כטעם "אם יי' הסתך בי" (ש"א כו , יט); "פתיתני יי' ואפת" (יר' כ , ז); "מי יפתה את אחאב" (מ"א כב , כ); ואין זה יותר קשה מאמרו "התעו אותי אלהים" (בר' כ , יג); "למה תתעני יי' מדרכיך" (יש' סג , יז); וכבר האיר עינינו בזה ובזולת זה המאיר לארץ (מו"נ ב , מח) , ובאור על זה יותר ימצא ב'גביע'.