תנ"ך - ויפץ ה' אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר: (בראשית פרק יא פסוק ח)

וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: (בראשית פרק יא פסוק ח)

ויפץ ה' אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר: (בראשית פרק יא פסוק ח)

ויפץ יהוה אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר: (בראשית פרק יא פסוק ח)

תרגום אונקלוס:

וּבַדַּר יְיָ יָתְהוֹן מִתַּמָן עַל אַפֵּי כָל אַרעָא וְאִתמְנַעוּ מִלְמִבנֵי קַרתָּא :

עין המסורה:

ויפץ - ג': בר' יא , ח; שמ' ה , יב; ש"א יג , ח. ויחדלו - ב': בר' יא , ח; שמ' ט , לג.

מסורה קטנה:

ויפץ - ג'; ויחדלו - ב'; לבנת - ל' חס'.

רש"י:

ויפץ יי' אותם משם - בעולם הזה (סנה' קז , ב). מה שאמרו: "פן נפוץ" (לעיל , ד) , נתקיים עליהם; הוא שאמר שלמה: "מגורת רשע היא תבואנו" (מש' י , כד).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וטעם ויחדלו לבנות העיר - להשלימה , כי כבר בנו קצתה וקצה המגדל , כי כן כתוב "אשר בנו בני האדם" (לעיל , ה). או יהיה פירוש "בנו בני האדם" - במחשבתם , וכן "וילחם בישראל" (יהו' כד , ט) - על בלק. והראשון נכון בעיני.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

ויפץ יי' אותם - יש אומרים , כי שכחו לשונם הראשון. ואין כתוב ככה , רק בלל לשונם , שחדש כל משפחה לשון בפני עצמו. ויתכן שהיה כן בשנה הראשונה , או ספר הכתוב מה שהיה באחרונה , אחרי דורות רבות. וספר לנו זה , שנדע למה אין לשון אחד לכל.

רד"ק:

ויפץ יי' - במה שבלבל לשונם , הפיצם; כי כיון שלא הבינו איש לשון חברו , בטלה הסכמתם , ולא יכלו לבנות , והלכו כל כת מהם שהיו בלשון אחד , לצד אחר. ויִשְבוּ העולם ממזרח שמש ועד מבואו (ע"פ תה' נ , א) מעט מעט , כמו שהיו הולכים ורבים. וברחב הארץ ישבו לפאת צפון ברוב , לפי שהפיאה ההיא ממוסכת יותר מפאת דרום; כי פאת דרום , לרוב חמימותה , אין יכולים בני אדם לשבת ברובה , אלא במעט ממנה לצד קו השוה. לבנות העיר - כל שכן המגדל. אבל העיר - בנו אותה קטנה ממה שהחלו אותה , כי כת אחת מהם נשארו שם , אבל חדלו לבנותה גדולה כמו שהחלו. ואותה שבנו קראו שמה בבל , כי שם בלל יי' שפת כל הארץ , ומשם נחלקו הלשונות. ובעודם שם ביחד , היו בלולים ומתערבים. ומשם הפיצם - הפיץ רובם , כי לשבעים לשון נחלקו; והלשון האחד נשאר שם. ולפי ששם היה הבלבול , קרא שם העיר בבל; והיה הקורא מי שהיה מהם , ולשון הקודש היה מדבר , והוא היה הראשון. ובבל ובלל - לשון הקדש הוא: 'בָלֶל' מן בלל; מהו בבל? אלא שהמלה מורכבת משתי מלות , לפרש בה יותר הענין; כי עניינה 'בא בל' , כלומר: בא להם הבלבול מן השמים , ו'בֵל' הוא שם בתשלומו 'בָלֶל' , כמו "קֵן" (יש' טז , ב) מן 'קנן' (ראה יח' לא , ו) , ו"חן" (בר' יח , ג) מן "חנן" (בר' לג , ה) , והדומים להם. כל הארץ - כל גויי הארץ , שהיום שפתם נחלקת , שם היו בלולים , אחר שהיו שפה אחת. הפיצם יי' - כמו שפירשנו ויפץ יי'.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ולפי שכבר ראה השם יתעלה , שהקבוץ לאדם במקום אחד מהארץ הוא בלתי נאות לקיום המין האנושי , לפי שכבר אפשר שיקרה במקום מה מהארץ הפסד , אם מצד הרעש וההפכה בהתהוות הרוח בבטן הארץ , אם מצד הרוח החזק , יפרק הרים וישבר סלעים , אם מצד אבני אלגביש , אם מצד שטף מים , ומה שידמה לאלו הסבות המפסידות , ואם היה המין האנושי כלו במקום אחד מהארץ , היה אפשר בו שיפסד עם הפסד החלק ההוא מהארץ. ולזה היה מן ההכרחי לאדם שיהיה מפוזר בכל חלקי היישוב , כדי שיתקיים מינו , וכאשר יגיע ההפסד במקום אחד , יתקיים המין בנשאר. והנה כבר השתדל השם יתעלה להפר עצתם , ושם להם למשפחותיהם , על דרך המופת , תשוקה לחדש לשון , ידברו בו המשפחה ההיא; וכאשר נמשך הענין , נשארו האחרונים בלתי מכירים בלשון , זולת לשון משפחתם; וזה היה סבה שתסור ההסכמה מהמשפחות ההם , ויפרדו על פני כל הארץ , וחדלו להמשיך בנין העיר באופן אשר הסכימו בו. והנה עשה זה השם יתעלה להשגיח במין האנושי , שיִשְלַם לו הקיום; והוא מבואר שלזה התכלית נעשה , ואם לא נזכר , לפי שהוא ממה שאין בו ספק , שהשם יתעלה לא השתדל לבלבל הלשונות ללא תועלת. ולהוסיף בנפשותינו אמתת זה הספור , ספר שזה היה סבה לקרא שם העיר ההיא בבל , כי שם בלל יי' שפת כל הארץ , ומשם הפיצם על פני כל הארץ. וראוי שתדע שנח ושם היו מבוני המגדל , כי קודם שמת נח היו המשפחות מפוזרות בארץ , לפי הנראה , הלא תראה ששבע עשרה שנה אחר מיתת נח צוה השם לאברהם שיצא מארץ מולדתו וילך לארץ כנען. (תועלת אחת לפרשת 'נח' , חלק רביעי - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק חמישי: "אלה תולדות שם" וגו'; יא , י - לב). (פתיחה:) בעבור שהיה הסתעפות האבות הקדושים משם , שב לזכור תולדות שם בדרך ארוכה , עד שהגיע לאבות. וזכר עם זה בן כמה שנים היה כל אחד מהם כשהוליד , וכמה שנים חיה אחר שהוליד , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור הנבואיי. והנה האריך בספור תולדות תרח , וזכר שהוא הוליד אברם ונחור והרן , בעבור כבוד אברהם , ובעבור מה שיספר ממנו , ובעבור האומות אשר השתלשלו מהם; כי מלוט בן הרן נסתעפו שתי אומות , והם עמון ומואב. וכבר ספר גם כן שאברהם צוה לתת לבנו אשה ממשפחתו (בר' כד , מ) , והיא היתה מנחור , וכן נשי יעקב (בר' כח , ב) , ולזה הוכרח להזכיר נחור. וכבר הגיד ספורים רבים מענין אברהם עם לוט , ולזה גם כן הוכרח להזכיר הרן , אשר הוא אבי לוט; והאריך גם כן בספור ההוא , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור , ולזה זכר המקום שמת בו הרן , ושמות נשי אברם ונחור , והמקום שיצא ממנו תרח עם אברם ולוט , והמקום שמת בו. ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה.