תנ"ך - ויפץ
ה'
אתם
משם
על־פני
כל־הארץ
ויחדלו
לבנת
העיר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיָּ֨פֶץ
יְהוָ֥ה
אֹתָ֛ם
מִשָּׁ֖ם
עַל־פְּנֵ֣י
כָל־הָאָ֑רֶץ
וַֽיַּחְדְּל֖וּ
לִבְנֹ֥ת
הָעִֽיר:
(בראשית פרק יא פסוק ח)
וַיָּפֶץ
יְהוָה
אֹתָם
מִשָּׁם
עַל־פְּנֵי
כָל־הָאָרֶץ
וַיַּחְדְּלוּ
לִבְנֹת
הָעִיר:
(בראשית פרק יא פסוק ח)
ויפץ
ה'
אתם
משם
על־פני
כל־הארץ
ויחדלו
לבנת
העיר:
(בראשית פרק יא פסוק ח)
ויפץ
יהוה
אתם
משם
על־פני
כל־הארץ
ויחדלו
לבנת
העיר:
(בראשית פרק יא פסוק ח)
תרגום אונקלוס:
וּבַדַּר
יְיָ
יָתְהוֹן
מִתַּמָן
עַל
אַפֵּי
כָל
אַרעָא
וְאִתמְנַעוּ
מִלְמִבנֵי
קַרתָּא
:
עין המסורה:
ויפץ
-
ג':
בר'
יא
,
ח;
שמ'
ה
,
יב;
ש"א
יג
,
ח.
ויחדלו
-
ב':
בר'
יא
,
ח;
שמ'
ט
,
לג.
רש"י:
ויפץ
יי'
אותם
משם
-
בעולם
הזה
(סנה'
קז
,
ב).
מה
שאמרו:
"פן
נפוץ"
(לעיל
,
ד)
,
נתקיים
עליהם;
הוא
שאמר
שלמה:
"מגורת
רשע
היא
תבואנו"
(מש'
י
,
כד).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם
ויחדלו
לבנות
העיר
-
להשלימה
,
כי
כבר
בנו
קצתה
וקצה
המגדל
,
כי
כן
כתוב
"אשר
בנו
בני
האדם"
(לעיל
,
ה).
או
יהיה
פירוש
"בנו
בני
האדם"
-
במחשבתם
,
וכן
"וילחם
בישראל"
(יהו'
כד
,
ט)
-
על
בלק.
והראשון
נכון
בעיני.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ויפץ
יי'
אותם
-
יש
אומרים
,
כי
שכחו
לשונם
הראשון.
ואין
כתוב
ככה
,
רק
בלל
לשונם
,
שחדש
כל
משפחה
לשון
בפני
עצמו.
ויתכן
שהיה
כן
בשנה
הראשונה
,
או
ספר
הכתוב
מה
שהיה
באחרונה
,
אחרי
דורות
רבות.
וספר
לנו
זה
,
שנדע
למה
אין
לשון
אחד
לכל.
רד"ק:
ויפץ
יי'
-
במה
שבלבל
לשונם
,
הפיצם;
כי
כיון
שלא
הבינו
איש
לשון
חברו
,
בטלה
הסכמתם
,
ולא
יכלו
לבנות
,
והלכו
כל
כת
מהם
שהיו
בלשון
אחד
,
לצד
אחר.
ויִשְבוּ
העולם
ממזרח
שמש
ועד
מבואו
(ע"פ
תה'
נ
,
א)
מעט
מעט
,
כמו
שהיו
הולכים
ורבים.
וברחב
הארץ
ישבו
לפאת
צפון
ברוב
,
לפי
שהפיאה
ההיא
ממוסכת
יותר
מפאת
דרום;
כי
פאת
דרום
,
לרוב
חמימותה
,
אין
יכולים
בני
אדם
לשבת
ברובה
,
אלא
במעט
ממנה
לצד
קו
השוה.
לבנות
העיר
-
כל
שכן
המגדל.
אבל
העיר
-
בנו
אותה
קטנה
ממה
שהחלו
אותה
,
כי
כת
אחת
מהם
נשארו
שם
,
אבל
חדלו
לבנותה
גדולה
כמו
שהחלו.
ואותה
שבנו
קראו
שמה
בבל
,
כי
שם
בלל
יי'
שפת
כל
הארץ
,
ומשם
נחלקו
הלשונות.
ובעודם
שם
ביחד
,
היו
בלולים
ומתערבים.
ומשם
הפיצם
-
הפיץ
רובם
,
כי
לשבעים
לשון
נחלקו;
והלשון
האחד
נשאר
שם.
ולפי
ששם
היה
הבלבול
,
קרא
שם
העיר
בבל;
והיה
הקורא
מי
שהיה
מהם
,
ולשון
הקודש
היה
מדבר
,
והוא
היה
הראשון.
ובבל
ובלל
-
לשון
הקדש
הוא:
'בָלֶל'
מן
בלל;
מהו
בבל?
אלא
שהמלה
מורכבת
משתי
מלות
,
לפרש
בה
יותר
הענין;
כי
עניינה
'בא
בל'
,
כלומר:
בא
להם
הבלבול
מן
השמים
,
ו'בֵל'
הוא
שם
בתשלומו
'בָלֶל'
,
כמו
"קֵן"
(יש'
טז
,
ב)
מן
'קנן'
(ראה
יח'
לא
,
ו)
,
ו"חן"
(בר'
יח
,
ג)
מן
"חנן"
(בר'
לג
,
ה)
,
והדומים
להם.
כל
הארץ
-
כל
גויי
הארץ
,
שהיום
שפתם
נחלקת
,
שם
היו
בלולים
,
אחר
שהיו
שפה
אחת.
הפיצם
יי'
-
כמו
שפירשנו
ויפץ
יי'.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ולפי
שכבר
ראה
השם
יתעלה
,
שהקבוץ
לאדם
במקום
אחד
מהארץ
הוא
בלתי
נאות
לקיום
המין
האנושי
,
לפי
שכבר
אפשר
שיקרה
במקום
מה
מהארץ
הפסד
,
אם
מצד
הרעש
וההפכה
בהתהוות
הרוח
בבטן
הארץ
,
אם
מצד
הרוח
החזק
,
יפרק
הרים
וישבר
סלעים
,
אם
מצד
אבני
אלגביש
,
אם
מצד
שטף
מים
,
ומה
שידמה
לאלו
הסבות
המפסידות
,
ואם
היה
המין
האנושי
כלו
במקום
אחד
מהארץ
,
היה
אפשר
בו
שיפסד
עם
הפסד
החלק
ההוא
מהארץ.
ולזה
היה
מן
ההכרחי
לאדם
שיהיה
מפוזר
בכל
חלקי
היישוב
,
כדי
שיתקיים
מינו
,
וכאשר
יגיע
ההפסד
במקום
אחד
,
יתקיים
המין
בנשאר.
והנה
כבר
השתדל
השם
יתעלה
להפר
עצתם
,
ושם
להם
למשפחותיהם
,
על
דרך
המופת
,
תשוקה
לחדש
לשון
,
ידברו
בו
המשפחה
ההיא;
וכאשר
נמשך
הענין
,
נשארו
האחרונים
בלתי
מכירים
בלשון
,
זולת
לשון
משפחתם;
וזה
היה
סבה
שתסור
ההסכמה
מהמשפחות
ההם
,
ויפרדו
על
פני
כל
הארץ
,
וחדלו
להמשיך
בנין
העיר
באופן
אשר
הסכימו
בו.
והנה
עשה
זה
השם
יתעלה
להשגיח
במין
האנושי
,
שיִשְלַם
לו
הקיום;
והוא
מבואר
שלזה
התכלית
נעשה
,
ואם
לא
נזכר
,
לפי
שהוא
ממה
שאין
בו
ספק
,
שהשם
יתעלה
לא
השתדל
לבלבל
הלשונות
ללא
תועלת.
ולהוסיף
בנפשותינו
אמתת
זה
הספור
,
ספר
שזה
היה
סבה
לקרא
שם
העיר
ההיא
בבל
,
כי
שם
בלל
יי'
שפת
כל
הארץ
,
ומשם
הפיצם
על
פני
כל
הארץ.
וראוי
שתדע
שנח
ושם
היו
מבוני
המגדל
,
כי
קודם
שמת
נח
היו
המשפחות
מפוזרות
בארץ
,
לפי
הנראה
,
הלא
תראה
ששבע
עשרה
שנה
אחר
מיתת
נח
צוה
השם
לאברהם
שיצא
מארץ
מולדתו
וילך
לארץ
כנען.
(תועלת
אחת
לפרשת
'נח'
,
חלק
רביעי
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).
(חלק
חמישי:
"אלה
תולדות
שם"
וגו';
יא
,
י
-
לב).
(פתיחה:)
בעבור
שהיה
הסתעפות
האבות
הקדושים
משם
,
שב
לזכור
תולדות
שם
בדרך
ארוכה
,
עד
שהגיע
לאבות.
וזכר
עם
זה
בן
כמה
שנים
היה
כל
אחד
מהם
כשהוליד
,
וכמה
שנים
חיה
אחר
שהוליד
,
לישב
יותר
בנפשותינו
אמתת
זה
הספור
הנבואיי.
והנה
האריך
בספור
תולדות
תרח
,
וזכר
שהוא
הוליד
אברם
ונחור
והרן
,
בעבור
כבוד
אברהם
,
ובעבור
מה
שיספר
ממנו
,
ובעבור
האומות
אשר
השתלשלו
מהם;
כי
מלוט
בן
הרן
נסתעפו
שתי
אומות
,
והם
עמון
ומואב.
וכבר
ספר
גם
כן
שאברהם
צוה
לתת
לבנו
אשה
ממשפחתו
(בר'
כד
,
מ)
,
והיא
היתה
מנחור
,
וכן
נשי
יעקב
(בר'
כח
,
ב)
,
ולזה
הוכרח
להזכיר
נחור.
וכבר
הגיד
ספורים
רבים
מענין
אברהם
עם
לוט
,
ולזה
גם
כן
הוכרח
להזכיר
הרן
,
אשר
הוא
אבי
לוט;
והאריך
גם
כן
בספור
ההוא
,
לישב
יותר
בנפשותינו
אמתת
זה
הספור
,
ולזה
זכר
המקום
שמת
בו
הרן
,
ושמות
נשי
אברם
ונחור
,
והמקום
שיצא
ממנו
תרח
עם
אברם
ולוט
,
והמקום
שמת
בו.
ובכאן
נשלם
הביאור
בזאת
הפרשה.