תנ"ך - הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ: (בראשית פרק יא פסוק ז)

טקסט וניקוד:

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (בראשית פרק יא פסוק ז)

טקסט בלבד:

הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: (בראשית פרק יא פסוק ז)

תיקון קוראים:

הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: (בראשית פרק יא פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
הַבוּ נִתגְּלֵי וּנבַלבֵּיל תַּמָן לִישָׁנְהוֹן דְּלָא יִשׁמְעוּן אֱנָשׁ לִישָׁן חַברֵיהּ :

עין המסורה:
נרדה - ג': *בר' יא , ז; מג , ד; ש"א יד , לו.

רש"י:
הבה נרדה - בבית דינו נמלך מענותנותו יתירה (ראה תנח' נח יח). הבה - מדה כנגד מדה: הם אמרו: "הבה נבנה" (לעיל , ד) , והוא כנגדם מדד: הבה נרדה. ונבלה שם שפתם - ונבלבל , שנו"ן משמש לשון רבים , וה"י אחרונה יתירה כה"י של נרדה. אשר לא ישמעו - זה שואל לבינה וזה מביא טיט , וזה עומד עליו ופוצע מוחו (ראה ב"ר לח , י).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
הבה נרדה - השם עם המלאכים. ומלת ונבלה שם שפתם - כל המדקדקים (ראה חיוג' ס"ד ע' 104 ) אומרים שהוא מבניין 'נפעל' , כמו "ונבקה רוח מצרים" (יש' יט , ג) , וכן "אבלה נבלה" (יש' כד , ד). וזה רחוק , כי מה טעם 'נרד ותתבלבל לשונם' , ולשונם לא נבלה בעבור הירידה? רק ונבלה - כמו "ונעשה" (לעיל , ד); והראיה , שאמר בסוף "בלל יי'" (להלן , ט). וזה - דקדוקו הוא מבניין 'הפעיל'; והיה ראוי להיותו שלם 'נבלילה' , ובבילוע הכפל 'וְנָבֵלָה' , על משקל "ונסבה את ארון יי'" (ראה דה"א יג , ג) , ובחסרון הכפל ונבלה שם. ויפה תרגמו הזקנים (מגילה ח , א) 'ואבלה' תחת נבלה. ואלו היה כדברי המדקדקים , למה חסרו הנו"ן? ויש אומרים , שנהפך לבם לשנוא זה את זה , וכל אחד חִדֵּש לשון. ויש אומרים , כי המלמד לאדם דעת שִכְּחָם דעת לשונם. והנכון בעיני , שנפצו משם , ואחר שנפצו , מלך נמרוד על בבל (ראה בר' י , י) , וקמו מלכים אחרים , ובימים רבים , במות הדור הראשון , נשכחה הלשון הראשנה. והשם הפיצם (ראה להלן , ח) , והוא טוב להם , וכן אמר "ומלאו את הארץ" (בר' ט , א).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
ונבלה שם שפתם - מדקדקי ספרד הסכימו , כי הנו"ן - לבנין 'נפעל' , כמו "ונבקה רוח מצרים" (יש' יט , ג) , שהשרש 'בקק'; וכן "ורחבה ונסבה" (יח' מא , ז) - השרש 'סבב'; לא 'נבק' ולא 'נסב' , כאשר חשב מדקדק הדור. והוא אמר כי ונבלה שם - מגזרת 'נבל' , כמו "נפלה ולא תוסיף קום" (יש' כד , כ). ואין לפירוש הזה לא טעם ולא ריח. והנכון בעיני , כי הנו"ן - סימן לשון רבים , והעד: "כי שם בלל יי'" (להלן , ט); כי מה טעם לאמר נרדה , ונתבלבל לשונם , או 'תִבוּל? כי הירידה איננה עושה! וככה תרגמו בלשון יון הזקנים (מגילה ט , א): ואבלה שם , בעבור שהנו"ן - לשון רבים. וככה דקדוק המלה "אשר אנכי מורה" (ש"א כ , לו) , "והוא ירה החצי" (שם) - והנה שנים בניינים , קל וכבד , בפסוק אחד. אם כן ונבְלה - מקום 'נבלילה' , כמו "וידבקו" (ש"א יד , כב) - מקום 'וידביקו'; וכאשר חסרו אות הכפל , היתה ונבלה. והיא זרה , כמו "קבה לי" (במ' כב , יא); "ארה לי" (שם , ו); והכל מפעלי הכפל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ויאמר יי' - אל לבו , או אל המלאכים , והוא הנכון; והעד , שאמר אחר כן: הבה נרדה. ועתה יחשבו שלא יבצר מהם כל אשר יחשבו לעשות , והנה אָפֵר עצתם , ואז יראוני.

ר' יוסף בכור שור:
הן עם אחד - שכולם באו לדעת אחת , ושפה אחת - שכולם יודעים שבעים לשון ומבינים זה את זה. ועתה לא יבצר וגו' - פירש רבינו (רש"י): בתמיה. ויש לפרש: אם כן הוא כמו שהוא עתה , לא יבצר מהם כל אשר יזמו וגו' , כי יעשו כאשר יזמו , אבל הבה ונבלה - ואז יבצר. אי נמי , הכי קאמר: ועתה לא יבצר מהם וגו' מה שיזמו מתחילה , שהיו נפוצים , ועכשיו מבקשים עצה שלא יפוצו , שאמרו "פן נפוץ" (לעיל , ה); לא יבצר מהם אותה מחשבה , אלא היה תהיה אותה מחשבה , כי ודאי יפוצו. ונבלה - כמו 'ונפלה' , כלומר: תהא מבולבלת מעצמה על ידי ירידתינו. אשר לא ישמע איש שפת רעהו - כי כל אחד שכח כל הלשונות חוץ מאחד , ומה שידע זה , לא ידע זה , אבל בין כולם ידעו שבעים לשונות; דאין נראה לי לומר לפי הפשט , דעכשיו נבראו להם לשונות.

רד"ק:
הבה נרדה - כבר פירשנו מלת 'הבה' (לעיל , ג). ואינו אלא על דרך משל , כי אין היוצר נועץ עם הנוצר; וכן אמר הנביא "את מי נועץ ויבינהו" (יש' מ , יד); וכן אמר נרדה , נבלה - כנגד המלאכים שהם אמצעים. והכל דרך משל. ונבלה - הנו"ן למדברים; או תהיה הנו"ן ל'נפעל' , ותהיה לשון נקבה , וטעמו: על שפתם. ולשתי הדיעות תהיה המלה קלה , ודינה להדגש: וְנָבלָּה כי שרשו 'בלל'; ואם הנו"ן למדברים , אם מבנין הקל , הבי"ת בחולם , ואם מבנין 'הפעיל' , הבי"ת בצרי. אשר לא ישמעו - שלא יבינו , והיא שמיעת הלב; וכן "אשר לא תשמע לשונו" (דב' כח , מט). והדברים , לפי שיֵצְאוּ בשפה ובלשון , יִקָּרְאוּ "שפה" (לעיל , א) ו"לשון" (יש' לג , יט).

רלב"ג - ביאור המילות:
הבה נרדה - הוא משל לירידת גזרתו בהם. ונבלה - ונבלבל. (חלק חמישי:) "אלה תולדות שם" וגו' (יא , י - לב). (בחלק זה אין ביאור המילות).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ולפי שכבר ראה השם יתעלה , שהקבוץ לאדם במקום אחד מהארץ הוא בלתי נאות לקיום המין האנושי , לפי שכבר אפשר שיקרה במקום מה מהארץ הפסד , אם מצד הרעש וההפכה בהתהוות הרוח בבטן הארץ , אם מצד הרוח החזק , יפרק הרים וישבר סלעים , אם מצד אבני אלגביש , אם מצד שטף מים , ומה שידמה לאלו הסבות המפסידות , ואם היה המין האנושי כלו במקום אחד מהארץ , היה אפשר בו שיפסד עם הפסד החלק ההוא מהארץ. ולזה היה מן ההכרחי לאדם שיהיה מפוזר בכל חלקי היישוב , כדי שיתקיים מינו , וכאשר יגיע ההפסד במקום אחד , יתקיים המין בנשאר. והנה כבר השתדל השם יתעלה להפר עצתם , ושם להם למשפחותיהם , על דרך המופת , תשוקה לחדש לשון , ידברו בו המשפחה ההיא; וכאשר נמשך הענין , נשארו האחרונים בלתי מכירים בלשון , זולת לשון משפחתם; וזה היה סבה שתסור ההסכמה מהמשפחות ההם , ויפרדו על פני כל הארץ , וחדלו להמשיך בנין העיר באופן אשר הסכימו בו. והנה עשה זה השם יתעלה להשגיח במין האנושי , שיִשְלַם לו הקיום; והוא מבואר שלזה התכלית נעשה , ואם לא נזכר , לפי שהוא ממה שאין בו ספק , שהשם יתעלה לא השתדל לבלבל הלשונות ללא תועלת. ולהוסיף בנפשותינו אמתת זה הספור , ספר שזה היה סבה לקרא שם העיר ההיא בבל , כי שם בלל יי' שפת כל הארץ , ומשם הפיצם על פני כל הארץ. וראוי שתדע שנח ושם היו מבוני המגדל , כי קודם שמת נח היו המשפחות מפוזרות בארץ , לפי הנראה , הלא תראה ששבע עשרה שנה אחר מיתת נח צוה השם לאברהם שיצא מארץ מולדתו וילך לארץ כנען. (תועלת אחת לפרשת 'נח' , חלק רביעי - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק חמישי: "אלה תולדות שם" וגו'; יא , י - לב). (פתיחה:) בעבור שהיה הסתעפות האבות הקדושים משם , שב לזכור תולדות שם בדרך ארוכה , עד שהגיע לאבות. וזכר עם זה בן כמה שנים היה כל אחד מהם כשהוליד , וכמה שנים חיה אחר שהוליד , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור הנבואיי. והנה האריך בספור תולדות תרח , וזכר שהוא הוליד אברם ונחור והרן , בעבור כבוד אברהם , ובעבור מה שיספר ממנו , ובעבור האומות אשר השתלשלו מהם; כי מלוט בן הרן נסתעפו שתי אומות , והם עמון ומואב. וכבר ספר גם כן שאברהם צוה לתת לבנו אשה ממשפחתו (בר' כד , מ) , והיא היתה מנחור , וכן נשי יעקב (בר' כח , ב) , ולזה הוכרח להזכיר נחור. וכבר הגיד ספורים רבים מענין אברהם עם לוט , ולזה גם כן הוכרח להזכיר הרן , אשר הוא אבי לוט; והאריך גם כן בספור ההוא , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור , ולזה זכר המקום שמת בו הרן , ושמות נשי אברם ונחור , והמקום שיצא ממנו תרח עם אברם ולוט , והמקום שמת בו. ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה.
ריכוז קישורים