תנ"ך - ואעשך
לגוי
גדול
ואברכך
ואגדלה
שמך
והיה
ברכה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאֶֽעֶשְׂךָ֙
לְג֣וֹי
גָּד֔וֹל
וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔
וַאֲגַדְּלָ֖ה
שְׁמֶ֑ךָ
וֶהְיֵ֖ה
בְּרָכָֽה:
(בראשית פרק יב פסוק ב)
וְאֶעֶשְׂךָ
לְגוֹי
גָּדוֹל
וַאֲבָרֶכְךָ
וַאֲגַדְּלָה
שְׁמֶךָ
וֶהְיֵה
בְּרָכָה:
(בראשית פרק יב פסוק ב)
ואעשך
לגוי
גדול
ואברכך
ואגדלה
שמך
והיה
ברכה:
(בראשית פרק יב פסוק ב)
ואעשך
לגוי
גדול
ואברכך
ואגדלה
שמך
והיה
ברכה:
(בראשית פרק יב פסוק ב)
תרגום אונקלוס:
וְאַעבְּדִינָך
לְעַם
סַגִּי
וַאֲבָרְכִינָך
וַאֲרַבֵּי
שְׁמָך
וּתהֵי
מְבָרַך
:
עין המסורה:
ואברכך
-
ב'
,
אחד
חסר
ואחד
מלא:
בר'
יב
,
ב;
כז
,
ז.
והיה
-
ו':
בר'
יב
,
ב;
יז
,
א;
שמ'
כד
,
יב;
לד
,
ב;
שו'
יז
,
י;
יח
,
יט.
רש"י:
לך
לך
-
להנאתך
ולטובתך;
שם
אעשך
לגוי
גדול
,
וכאן
אי
אתה
זוכה
לבנים
(ראה
ר"ה
טז
,
ב).
ועוד
,
שתודיע
טבעך
בעולם
(ראה
תנח'
לך
לך
ג).
ואעשך
לגוי
גדול
וגו'
-
לפי
שהדרך
גורמת
לשלשה
דברים:
ממעטת
פריה
ורביה
,
וממעטת
את
הממון
,
וממעטת
את
השם;
והוזקק
לשלשה
ברכות
הללו:
שהבטיחו
על
הבנים
,
ועל
הממון
,
ועל
השם.
ואברכך
-
בממון;
בראשית
רבה
(לט
,
יא).
והיה
ברכה
-
הברכות
נתונות
בידך;
עד
עכשיו
היו
בידי
,
אני
ברכתי
את
אדם
ואת
נח
ואותך
,
ומעתה
אתה
תברך
את
אשר
תחפוץ;
בראשית
רבה
(שם).
דבר
אחר:
ואעשך
לגוי
גדול
-
זה
שאומרים
'אלהי
אברהם';
ואברכך
-
זה
שאומרים
'אלהי
יצחק';
ואגדלה
שמך
-
זה
שאומרים
'אלהי
יעקב'.
יכול
יהו
חותמין
בכולן?
תלמוד
לומר:
והיה
ברכה
-
בך
חותמין
ולא
בהם
(ראה
פסחים
קיז
,
ב).
מארצך
וממולדתך
-
והלא
כבר
יצא
משם
עם
אביו
ובא
עד
חרן!?
אלא
כך
אמר
לו:
התרחק
עוד
משם
,
וצא
מבית
אביך.
אל
הארץ
אשר
אראך
-
לא
גלה
לו
מיד
,
כדי
לחבבה
בעיניו
ולתת
לו
שכר
על
כל
דבור
ודבור.
כיוצא
בו:
"את
בנך
את
יחידך
אשר
אהבת
את
יצחק"
(בר'
כב
,
ב);
כיוצא
בו:
"על
אחד
ההרים
אשר
אומר
אליך"
(שם);
כיוצא
בו:
"וקרא
עליה
(בנוסחנו:
אליה)
את
הקריאה
אשר
אני
(בנוסחנו:
אנכי)
דובר
אליך"
(יונה
ג
,
ב).
ר' יוסף בכור שור:
לך
לך
-
רמז
לו
כי
מאה
שנה
יחיה
עדיין
,
כמניין
לך
לך
,
כי
מאה
שבעים
וחמש
חיה
,
והוא
בן
שבעים
וחמש
בצאתו
מחרן;
ולפי
הפשט:
תיקון
לשון
בעלמא
,
ואינו
משמש
כלום
,
כמו
"עשה
לך
תיבת
עצי
גופר"
(בר'
ו
,
יד);
וכמו
"קח
לך"
(שם
,
כא);
וכן
הרבה
שאינן
אלא
תיקון
הלשון.
מארצך
וממולדתך
-
אע"פ
שלא
היה
שם
,
שכבר
בא
לחרן
,
אמר
לו:
סלק
עצמך
לגמרי
משם
,
שלא
יהא
עוד
דעתך
לחזור
,
ומבית
אביך
שאתה
עתה
שם;
ואל
יחוס
עיניך
על
ירושתך
ולא
על
שאתה
נכרי
שם
,
שלא
יכירוך
שם
בני
אדם
,
כי
אני
אברכך
ואתן
לך
הרבה
מאד
מירושתך.
ואגדלה
שמך
-
שיצא
שמך
וטבעך
והייתה
נודע
וניכר
לכל.
והיה
ברכה
-
זהו
כלל
-
שתהא
ברכה
מצויה
בכל
אשר
תעשה
,
כמו
"והיית
ברכה
בקרב
הארץ"
(ראה
יש'
יט
,
כד)
-
כלומר:
קיבוץ
ברכה.
רמב"ן:
והיה
ברכה
-
אתה
תהיה
הברכה
אשר
יתברכו
בה
לאמר:
ישימך
אלהים
כאברהם
(ע"פ
בר'
מח
,
כ).
והוסיף
עוד
,
כי
כל
משפחות
האדמה
יתברכו
בו
,
לא
אנשי
ארצו
בלבד;
או
ונברכו
-
שיהיו
מבורכים
בעבורו.
והנה
זאת
הפרשה
לא
בארה
כל
הענין
,
כי
מה
טעם
שיאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
'עזוב
ארצך
ואיטיבה
עמך
טובה
שלא
היתה
כמוה
מעולם'
,
מבלי
שיקדים
שהיה
אברהם
עובד
אלהים
או
צדיק
תמים
,
או
שיאמר
טעם
לעזיבת
הארץ
,
שיהיה
בהליכתו
אל
ארץ
אחרת
"קרבת
אלהים"
(תה'
עג
,
כח)?!
ומנהג
הכתוב
לאמר
'התהלך
לפני
ותשמע
בקולי
ואיטיבה
עמך'
,
כנאמר
בדוד
ובשלמה
(ראה
מ"א
ב
,
ד;
ג
,
יב
-
יד)
,
וכענין
התורה
כולה:
"אם
בחקותי
תלכו"
(וי'
כו
,
ג);
"אם
שמוע
תשמע
בקול
יי'
אלהיך"
(דב'
כח
,
א);
וביצחק
אמר
"בעבור
אברהם
עבדי"
(בר'
כו
,
כד);
אבל
להבטיחו
בעבור
יציאת
הארץ
,
אין
בו
טעם!?
אבל
הטעם
,
מפני
שעשו
אנשי
אור
כשדים
עמו
רעות
רבות
על
אמונתו
בהקדוש
ברוך
הוא
,
והוא
ברח
מהם
ללכת
ארץ
כנען
ונתעכב
בחרן
,
אמר
לו
לעזוב
גם
אלו
ולעשות
כאשר
חשב
מתחלה
,
שתהיה
עבודתו
לו
וקריאת
בני
האדם
לְשֵם
יי'
-
בארץ
הנבחרת
,
ושם
יגדל
שמו
ויתברכו
בו
הגוים
ההם;
לא
כאשר
עשו
עמו
באור
כשדים
,
שהיו
מבזים
ומקללים
אותו
,
ושמו
אותו
בבור
או
בכבשן
האש.
ואמר
לו
שיברך
מברכיו
,
ואם
יחיד
מקללו
-
יואר.
וזה
טעם
הפרשה
,
אבל
התורה
לא
תרצה
להאריך
בדעת
עובדי
עבודה
זרה
ולפרש
הענין
שהיה
בינו
ובין
הכשדים
באמונה
,
כאשר
קצרה
בענין
דור
אנוש
וסברתם
בעבודה
זרה
שחדשו.
רד"ק:
ואעשך
לגוי
גדול
-
אע"פ
שאשתך
עקרה
,
אני
ארפאנה;
ובזאת
הארץ
תלד.
ואברכך
-
אוסיף
טובתך
בעושר
ובנכסים
וכבוד;
כמו
שאמר
"ואברם
כבד
מאד
במקנה
בכסף
ובזהב"
(בר'
יג
,
ב).
ואגדלה
שמך
-
שיהיה
שמך
נודע
בגוים
לרוב
ברכתך
וליושר
מעשיך
והצלחתך.
כמו
שקרה
לו
בדבר
ארבעה
המלכים
,
שעשה
לו
שם
גדול
אז
,
כי
במעט
אנשים
נצח
ארבעה
מלכים
(ראה
בר'
יד);
ובני
חת
אמרו
לו:
"נשיא
אלהים
אתה
בתוכנו"
(בר'
כג
,
ו).
וכן
אמר
האל
לדוד:
"ועשיתי
לך
שם
כשם
הגדולים
אשר
בארץ"
(דה"א
יז
,
ח).
וזהו
מטובת
האל
לאדם.
והיה
ברכה
-
כמו
'ותהיה'
,
צווי
במקום
תי"ו
אית"ן;
וכן
"עלה...
ומות
בהר"
(דב'
לב
,
מט
-
נ);
"ואם
בין
כוכבים
שים
קנך"
(עו'
א
,
ד);
והדומים
להם.
אמר
לו:
כל
כך
תהיה
ברכתך
והצלחתך
גדולה
,
עד
שתהיה
ברכה
לאחרים;
כי
כשיברך
אדם
בנו
,
יאמר
לו:
האל
יברכך
כברכת
אברהם.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ויעד
אותו
השם
יתעלה
שיעשה
אותו
לגוי
גדול
,
לפי
שהאדם
בהתרחקו
מאוהביו
וקרוביו
ועוזריו
הוא
מוכן
מאד
אל
שימיתוהו
האנשים
,
ויאבד
שמו;
ולזאת
הסבה
בעינה
יעד
אותו
שיברכהו
בהצלחת
קנייניו
,
ויגדל
שמו
עד
למרחוק
,
כי
לא
יאות
שיִשְלַם
זה
למי
שילך
לעיר
אחרת
לגור
כמו
שיִשְלַם
לאיש
בהיותו
בארצו
,
בין
אנשי
משפחתו.
ואמר
לו
השם
יתעלה
שיהיה
איש
ברכה
,
רוצה
לומר
,
שיהיו
פעולותיו
שלמוֹת
,
בדרך
שיהיה
ראוי
שתדבק
בו
ההשגחה
האלהית
,
ואז
יגיע
לו
הטוב
שיעד
אותו;
ויברך
האנשים
שיברכוהו
,
ויאור
מקללו
,
ליתרון
השגחת
השם
בו;
ויתברכו
בו
כל
משפחות
האדמה
-
רוצה
לומר
,
שיאמרו
קצתם
לקצת
בברכתם:
ישימך
השם
כאברהם.
או
ירצה
באמרו
והיה
ברכה
,
שהשם
יתעלה
יעד
אותו
שיהיה
איש
ברכה
,
רוצה
לומר
,
כי
אשר
יברך
-
מבורך
(ע"פ
במ'
כב
,
ו)
,
וכן
פירשו
ז"ל
בבראשית
רבה
(לט
,
יא).