עין המסורה:
וגם
-
י"ג
ראשי
פסוקים
בתורה:
ראה
בר'
יג
,
ה.
דן
(לא
שם
פרטי)
-
ג':
בר'
טו
,
יד;
יר'
כב
,
טז;
ל
,
יג.
יצאו
-
י"ד:
*בר'
טו
,
יד;
במ'
כז
,
כא;
*דב'
כח
,
ז;
יהו'
ח
,
ה;
שו'
כא
,
כא;
מ"ב
ז
,
יב;
כ
,
יח;
יש'
לט
,
ז;
יר'
יז
,
יט;
יח'
כא
,
כד;
ל
,
ט;
מב
,
יד;
זכ'
יד
,
ח;
דה"ב
כא
,
טו.
וחד:
ויצאו
-
יר'
מו
,
ט.
רמב"ן:
וגם
את
הגוי
אשר
יעבודו.
וגם
-
לרבות
ארבע
מלכויות
,
שאף
הן
כלין
על
ששעבדו
את
ישראל;
לשון
רבנו
שלמה.
ועל
דרך
הפשט
יאמר:
כאשר
דנתי
את
בניך
בגלות
וענוי
על
עון
אשר
חטא
,
גם
את
הגוי
אשר
עבדו
אדון
על
החמס
אשר
יעשו
להם.
והנכון
בעיני
,
כי
טעם
וגם:
אע"פ
שאני
גזרתי
על
זרעך
להיות
גרים
בארץ
לא
להם
ועבדום
וענו
אותם
,
אע"פ
כן
אשפוט
את
הגוי
אשר
יעבודו
על
אשר
יעשו
להם
,
ולא
יִפָּטְרוּ
בעבור
שעשו
גזרתי.
והטעם:
כמו
שאמר
הכתוב
"קנאתי
לירושלם
ולציון
קנאה
גדולה.
וקצף
גדול
אני
קוצף
על
הגוים
השאננים
אשר
אני
קצפתי
מעט
והמה
עזרו
לרעה"
(זכ'
א
,
יד
-
טו)
,
ואומר
"קצפתי
על
עמי
חללתי
נחלתי"
וגו'
(יש'
מז
,
ו);
וכן
היה
במצרים
שהוסיפו
להרע
,
כי
השליכו
בניהם
ליאור
,
"וימררו
את
חייהם"
(שמ'
א
,
יד)
,
וחשבו
למחות
את
שמם.
וזה
טעם
דן
אנכי
,
שאביא
אותם
במשפט
,
אם
עשו
כנגזר
עליהם
,
או
הוסיפו
להרע
להם;
וזהו
מה
שאמר
יתרו
"כי
בדבר
אשר
זדו
עליהם"
(שמ'
יח
,
יא)
-
כי
הזדון
הוא
שהביא
עליהם
הענש
הגדול
שאבדם
מן
העולם;
וכן
"כי
ידעת
כי
הזידו
עליהם"
(נחמ'
ט
,
י).
והרב
נתן
טעם
ב'ספר
המדע'
(מש"ת
תשובה
ו
,
ה):
לפי
שלא
גזר
על
איש
ידוע
,
וכל
אותן
המריעים
לישראל
אִלו
לא
רצה
כל
אחד
מהם
,
הרשות
בידו
,
לפי
שלא
נגזר
עליו
בידוע.
ולא
נתכוונו
דבריו
אצלי
,
שאפילו
גזר
שאחד
מכל
האומות
יריע
להם
בכך
וכך
,
וקדם
זה
ועשה
גזרתו
של
הקדוש
ברוך
הוא
,
זכה
בדבר
מצוה
,
ומה
טעם
בדבריו?!
כאשר
יצוה
המלך
שיעשו
בני
מדינה
פלנית
מעשה
מן
המעשים
,
המתרשל
ומטיל
הדבר
על
האחרים
מתעברו
וחוטא
נפשו
(ע"פ
מש'
כ
,
ב)
,
והעושו
יפיק
רצון
ממנו
(ע"פ
מש'
ח
,
לה);
וכל
שכן
שהכתוב
אמר:
וגם
את
הגוי
אשר
יעבודו
-
שיעבדו
הגוי
כלו!
והם
הלכו
מעצמם
למצרים.
אבל
הטעם
-
כאשר
כתבתי
,
וכבר
הזכירו
רבותינו
הענין
הזה
,
אמרו
ב'ואלה
שמות'
רבא
(שמ"ר
ל
,
טו):
משל
למלך
שאמר
לבנו:
יעשה
עִם
פלני
,
ולא
יצערנו;
הלך
ועשה
,
אע"פ
שעושה
עמו
חנם
,
לא
הניח
שלא
היה
מצערו;
כשנתרצה
המלך
לבנו
,
גזר
על
מצעריו
הריגה;
כך
גזר
הקדוש
ברוך
הוא
שיהיו
ישראל
משועבדין
במצרים
,
עמדו
עליהם
ושעבדום
בחוזק;
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
היה
לכם
לנהוג
כעבדים
ויעשו
צרככם
,
"אני
קצפתי
מעט
והמה
עזרו
לרעה"
(זכ'
א
,
טו);
עד
כאן.
ודבר
ברור
הוא
,
כי
השלכת
בניהם
ליאור
אינה
בכלל
"ועבדום
וענו
אותם"
,
אבל
היא
עקירתם
לגמרי
,
וכן
מה
שאמרו
תחלה
"הבה
נתחכמה
לו
פן
ירבה"
(שמ'
א
,
י)
,
אינו
בכלל
עבדות
וענוי
,
מלבד
מה
שהוסיפו
בענוי
עצמו:
"וימררו
את
חייהם
בעבודה
קשה"
וגו'
(שם
,
יד)
,
והוא
מה
שאמר
הכתוב
"וירא
את
ענינו
ואת
עמלנו
ואת
לחצנו"
(דב'
כו
,
ז).
ודע
והבן
,
כי
האיש
שנכתב
ונחתם
בראש
השנה
להריגה
,
לא
ינקה
הלסטיס
ההורג
אותו
בעבור
שעשה
מה
שנגזר
עליו;
הוא
רשע
בעונו
ימות
,
ודמו
מיד
הרוצח
יבוקש
(ע"פ
יח'
ג
,
יח).
אבל
כאשר
תצא
הגזרה
אל
פי
נביא
,
יש
בעושה
אותה
דינים
,
כי
אם
שמע
אותה
ורצה
לעשות
רצון
בוראו
בנגזר
,
אין
עליו
חטא
,
אבל
יש
לו
זכות
בו
,
כאשר
אמר
ביהוא
"יען
אשר
הטיבות
לעשות
הישר
בעיני
ככל
אשר
בלבבי
עשית
לבית
אחאב
בני
רבעים
ישבו
לך
על
כסא
ישראל"
(מ"ב
י
,
ל)
,
אבל
אם
שמע
המצוה
,
והרג
אותו
לשנאה
,
או
לשלול
אותו
,
יש
עליו
העונש
,
כי
הוא
לחטא
נתכון
,
ועבירה
היא
לו;
וכן
הכתוב
אומר
בסנחריב
"הוי
אשור
שבט
אפי"
וגו'
"בגוי
חנף
אשלחנו
ועל
עם
עברתי
אצונו"
(יש'
י
,
ה
-
ו)
,
ואמר
הכתוב
"והוא
לא
כן
ידמה
ולבבו
לא
כן
יחשוב
כי
להשמיד
בלבבו"
(שם
,
ז)
,
ועל
כן
הענישו
בסוף
,
כמו
שנאמר
"והיה
כי
יבצע
יי'
את
כל
מעשהו...
אפקוד
על
פרי
גדל
לבב
מלך
אשור
ועל
תפארת
רום
עיניו"
וגו'
(שם
,
יב)
,
ואמר
בו
"שה
פזורה
ישראל
אריות
הדיחו
הראשון
אכלו
מלך
אשור
וזה
האחרון
עצמו
נבוכדנצר
מלך
בבל.
לכן
כה
אמר
יי'...
הנני
פוקד
על
(בנוסחנו:
אל)
מלך
בבל
ועל
(לפנינו:
ואל)
ארצו
כאשר
פקדתי
על
(בנוסחנו:
אל)
מלך
אשור"
(יר'
נ
,
יז
-
יח);
והנה
זו
ראיה
שנענש
מלך
אשור
על
הרעה
שעשה
לישראל.
והנה
נבוכד
נצר
שמע
כי
הנביאים
פה
אחד
קוראים
אותו
להחריב
ירושלם
,
והוא
וכל
עמו
נצטוו
על
כך
מפי
הנביא
,
כמו
שכתוב
"לכן...
הנני
שולח
ולקחתי
את
כל
משפחות
צפון
נאם
יי'
ואל
נבוכד
נצר
(בנוסחנו:
נבוכדראצר)
מלך
בבל
עבדי
והביאותים
על
הארץ
הזאת
ועל
יושביה...
והחרמתים"
(יר'
כה
,
ח
-
ט)
,
וכתיב
"הנני
נותן
את
העיר
הזאת
ביד
הכשדים
וביד
נבוכד
נצר
(בנוסחנו:
נבוכדראצר)
מלך
בבל...
והציתו
את
העיר...
באש"
(יר'
לב
,
כח
-
כט);
ואף
על
בית
המקדש
עצמו
אמר
"ונתתי
את
הבית
הזה
כשילה"
(יר'
כו
,
ו);
והם
היודעים
כי
מצות
השם
היא
,
כמו
שאמר
נבוזראדן
לירמיהו
"יי'
אלהיך
דבר
את
הרעה
הזאת
אל
המקום
הזה.
ויבא
ויעש
יי'
כאשר
דבר
כי
חטאתם
ליי'"
(יר'
מ
,
ב
-
ג).
ואע"פ
כן
נענשו
הכשדים
כולם
בסוף
,
והיה
זה
מפני
שני
טעמים:
האחד
,
שגם
הוא
נתכון
להשמיד
כל
הארץ
,
להגדיל
ממשלתו
,
כמו
שכתוב
בו
"והשבתי
גאון
זדים
וגאות
עריצים
אשפיל"
(יש'
יג
,
יא)
,
וכתוב
"ואתה
אמרת
בלבבך
השמים
אעלה"
וגו'
(יש'
יד
,
יג);
"אעלה
על
במתי
עב
אדמה
לעליון"
(שם
,
יד);
וכתוב
באומתו
"האומרה
בלבבה
אני
ואפסי
עוד"
(יש'
מז
,
ח);
ואמר
בו
חבקוק
"הוי
בוצע
בצע
רע
לביתו
לשום
במרום
קנו"
וגו'
(?
ב
,
ט);
והנה
זה
כעונשו
של
סנחריב
,
ולכך
הִשְוָם
הכתוב
"לכן
כה
אמר
יי'...
הנני
פוקד
על
מלך
בבל
ועל
ארצו
כאשר
פקדתי
על
מלך
אשור"
(יר'
נ
,
יח).
אבל
היה
במלך
בבל
ענש
אחר
,
שהוסיף
על
הגזרה
והרע
לישראל
יתר
מאד
,
כמו
שאמר
בו
"קצפתי
על
עמי
חללתי
את
נחלתי
ואתנם
בידך
לא
שמת
להם
רחמים
על
זקן
הכבדת
עלך
מאד"
(יש'
מז
,
ו)
,
ועל
כן
בא
עליהם
עונש
כפול
ומכופל
,
שנשמד
זרעו
לגמרי
,
ולא
יהיה
"לבבל
שם
ושאר
ונין
ונכד"
(יש'
יד
,
כב)
,
ונשמדה
עירו
לעולמים
,
שנאמר
"והיתה
בבל
צבי
ממלכות
תפארת
גאון
כשדים
כמהפכת
אלהים
את
סדום
ואת
עמורה.
לא
תשב
לנצח
ולא
תשכן
עד
דור
ודור...
ורבצו
שם
ציים...
ושעירים
ירקדו
שם"
(שם
יג
,
יט
-
כא);
ואמר
בו
הכתוב
"כי
נקמת
יי'
היא
נקמת
היכלו"
(יר'
נא
,
יא)
,
וכתוב
"חמסי
ושארי
על
בבל
תאמר
יושבת
ציון
ודמי
אל
יושבי
כשדים
תאמר
ירושלם.
לכן
כה
אמר
יי'
הנני
רב
את
ריבך
ונקמתי
את
נקמתך"
(שם
,
לה
-
לו)
,
ופסוקים
רבים
כאלה.
רד"ק:
וגם
את
הגוי.
דן
אנכי
-
אני
אשפוט
אותם.
אע"פ
שאני
גזרתי
להיותם
להם
לעבדים
,
הם
עשו
יותר
מדאי;
כמו
שאמר:
על
בבל
"אשר
אני
קצפתי
מעט
והמה
עזרו
לרעה"
(זכ'
א
,
טו);
ואמר
"קצפתי
על
עמי
חללתי
את
נחלתי
ואתנם
בידך
לא
שמת
להם
רחמים
על
זקן
הכבדת
עולך
מאד"
(ראה
יש'
מז
,
ו).
והעבודה
הזאת
והענוי
היה
עונש
מעשיהם
שחטאו
במצרים
,
כמו
שאמר
בנבואת
יחזקאל
"ואומר
אליהם
איש
שקוצי
עיניו
השליכו
ובגלולי
מצרים
אל
תטמאו
אני
יי'
אלהיכם.
וימרו
בי
ולא
אבו
לשמוע
אלי
איש
את
שקוצי
עיניהם
לא
השליכו
ואת
גלולי
מצרים
לא
עזבו
ואומר
לשפוך
חמתי
עליהם
לכלות
אפי
בהם
בתוך
ארץ
מצרים"
(יח'
כ
,
ז
-
ח).
ואומר
"ואעש
למען
שמי"
(שם
,
ט).
הנה
כי
נתחייבו
כלייה
בארץ
מצרים
במעשיהם
הרעים
,
לולי
שהאל
עשה
עמהם
למען
שמו
,
כמו
שאומר
,
שלא
יהיה
מחולל;
שהרי
אמר
לאברהם
להוציאם
מארץ
מצרים.
וכן
אמר
למשה:
"אשר
נשאתי
את
ידי
לתת
אותה
לאברהם"
וגו'
(שמ'
ו
,
ח).
וזה
היה
נודע
,
כמו
שאמר
"אשר
נודעתי
אליהם
לעיניהם
להוציאם
מארץ
מצרים"
(יח'
כ
,
ט);
כי
שלח
להם
נביאים
קודם
משה
,
כמו
שאמר
לו
משה:
"שלח
נא
ביד
תשלח"
(שמ'
ד
,
יג);
וכן
אומר
בפרשת
יחזקאל
זאת.
ואחר
שמצאנו
חטאים
שראוי
לענשם
,
למה
נאמַר
(ראה
נדרים
לב
,
א)
,
כי
בעון
שאמר
אברהם
"במה
אדע"
(לעיל
,
ח)
נשתעבדו
בניו
במצרים?
והלא
הכתוב
מעיד
עליו
ואומר
"והאמין
ביי'"
(לעיל
,
ו).
ופירוש
"במה
אדע"
-
כבר
כתבנו
טעמו
(לעיל
,
ח).
והאל
ידע
שיחטאו
,
ואמר
לאברהם
כי
יענישם
,
ויהיו
עבדים
למצרים.
ואף
משה
רבינו
עליו
השלום
אמר
כן
לישראל:
"ידעתי...
כי
השחת
תשחיתון
וסרתם
מן
הדרך
אשר
צויתי
אתכם
וקראת
אתכם
הרעה"
וגו'
(דב'
לא
,
כט).
ואחרי
כן
יצאו
ברכוש
גדול
-
אחרי
תשלום
ארבע
מאות
שנה
יצאו
מן
העבודה
בממון
רב
,
חלף
עבדתם
אשר
עבדום
(ע"פ
במ'
יח
,
כא).