תנ"ך - ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר׀ יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (בראשית פרק טו פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר׀ יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (בראשית פרק טו פסוק יג)

טקסט בלבד:

ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר׀ יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: (בראשית פרק טו פסוק יג)

תיקון קוראים:

ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר׀ יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: (בראשית פרק טו פסוק יג)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר לְאַברָם מִדָּע תִּדַּע אֲרֵי דַיָירִין יְהוֹן בְּנָך בַּאֲרַע לָא דִילְהוֹן וְיִפלְחוּן בְּהוֹן וִיעַנוֹן יָתְהוֹן אַרבַּע מְאָה שְׁנִין :

רש"י:
כי גר יהיה זרעך - משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים - ארבע מאות שנה. כיצד? יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב; וימי יעקב: כשירד למצרים , אמר: "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה" (בר' מז , ט) , הרי מאה ותשעים; ובמצרים היו מאתים ועשר כמניין 'רדו' שמה (בר' מב , ב) , [הרי ארבע מאות שנה]. ואם תאמר: במצרים היו ארבע מאות!? הרי קהת מיורדי מצרים היה; צא וחשוב שנותיו של קהת , ושל עמרם , ושמונים שנה של משה שהיה כשיצאו ממצרים , אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים; ואתה צריך להוציא מהם כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם , ושחי עמרם אחר לידת משה. בארץ לא להם - לא נאמר 'בארץ מצרים' , אלא לא להם - משנולד יצחק [התחילה הגזירה]: "ויגר אברהם" (בר' כא , לד); ויצחק: "ויגר (צ"ל: וישב) יצחק בגרר" (בר' כו , ו); "ויעקב גר בארץ חם" (תה' קה , כג); "לגור בארץ באנו" (בר' מז , ד).

רשב"ם:
[[ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' - (ראה בפירושו לשמ' יב , מ).]]

ראב"ע פירוש א - הקצר:
כי גר יהיה זרעך - נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה , כ'סעיף' שהוא דבק בשורש; על כן נקרא "אזרח" (שמ' יב , מט) , כי טעמו "כאזרח רענן" (תה' לז , לה; ראה ראב"ע שם). וטעם גר - כמו 'גרגר' (ראה יש' יז , ו) שנכרת מהסעיף. ויש חסירי לב , שזה הטעם רחוק בעיניהם; ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו , אז יכירו האמת. ארבע מאות שנה - עד סוף זה הקץ מהיום.

רמב"ן:
כי גר יהיה זרעך - זה מקרא מסורס , ושיעורו: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה , ועבדום וענו אותם; ולא פירש כמה ימי העבדות והענוי. והרבה מקראות מסורסות מזו יש בכתוב , וכן "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי" (בר' לט , יז); "וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף" (בר' מא , נז); "כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי" (שמ' יב , טו); וכן "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו" ידיו "להשתחוות לחפור פירות ולעטלפים" (יש' ב , כ); "לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי" (תה' סו , טז); וכן "לי יצעקו אלהי ידענוך ישראל" (ראה הו' ח , ב); "והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם" (מל' ג , יז); ורבים כן. וענין הכתוב: אע"פ שאני אומר לך "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (להלן , יח) , ידוע תדע , כי טרם תתי אותה להם יהיו גרים בארץ לא להם ארבע מאות שנה , וגם יעבדום וענו אותם. ורבי אברהם אמר: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד קץ ארבע מאות שנה מן היום הזה. ואם כן הודיעו קץ הגאולה , ולא הודיעו כמה ימי הגלות; גם נכון הוא.

רד"ק:
ויאמר. בארץ לא להם - שלא תהיה להם , כלומר: לא יירש זרעך הארץ הזאת מיום שיִוָּלְדוּ; אבל יהיו גרים בארץ לא להם עד תשלום ארבע מאות , מיום שיהיה לו זרע; כי כן אמר לו: כי גר יהיה זרעך. ועוד שלשים שנה מיום שנראה (ראה שמ' יב , מ). וכן היו במצרים עד ששלמו ארבע מאות משנולד יצחק; ושלשים שנה מיום שנראה לאברם בין הבתרים , עד שנולד יצחק. והנה אין אנו מוצאים אלא עשרים וחמש; כי המראה הזאת בארץ כנען היתה , ואברם היה בן שבעים וחמש בצאתו מחרן (ראה בר' יב , ד) , והיה בן מאה כשנולד יצחק (ראה בר' כא , ה)!? אלא נאמר , כי החמש שנים החסרים היו משנאמר לו באור כשדים "לך לך" (בר' יב , א). אבל לא אמר לו כמה יהיו במצרים , וכמה יהיו ימי השעבוד. אבל רבותינו ז"ל פרשו (פר"א מח ב"ר צא) , כי מאתים ועשר שנים היו במצרים כמנין רד"ו , שאמר יעקב לבניו "רדו שמה" (בר' מב , ב). וכן היה. כיצד? יצחק היה בן ששים שנה בלדת יעקב (ראה בר' כה , כו). ויעקב כשירד למצרים , בן מאה ושלשים (ראה בר' מז , ט) , הרי מאה ותשעים; ומאתים ועשר , הרי ארבע מאות משנולד יצחק. ואי אפשר לומר שארבע מאות שנה היו במצרים; שהרי קהת היה מבאי מצרים (ראה בר' מו , יא) , וכל שנותיו מאה שלשים ושלש (ראה שמ' ו , יח); ושני חיי עמרם בנו מאה שלשים ושבע (ראה שם , כ); ומשה בן שמנים שנה בדברו אל פרעה (ראה שמ' ז , ז) , ואז יצאו ממצרים. הנה בין כלם אינם אלא שלש מאות וחמשים. כל שכן שאתה צריך לחסר מהם שני קהת כשנכנס למצרים , והשנים שהיו לו עד שנולד עמרם , והשנים שהיו לעמרם עד שנולד משה; ובכל זה יחסרו הרבה משלש מאות וחמשים שנה. הא אין לך לומר , אלא כמו שפרשו רבותינו ז"ל , כמו שכתבנו. ויהיה פירוש וענו אותם ארבע מאות שנה - עד תשלום ארבע אמות שנה , ותחלתם - משנולד יצחק; אבל לא פירש ימי הענוי. וכלם גרים היו; כי יצחק גר בארץ פלשתים (ראה בר' כו , א) , ויעקב גר בארם (ראה בר' לב , ה) , ואחר כן גר במצרים עם בניו (ראה בר' מז , כח). ופירוש ועבדום - ועבדו בם , כלומר: המצרים יעבדו בישראל , וענו אותם. וכן יבא הלשון על הנעבד עם קשר הבי"ת; כמו "לא תעבוד בו עבודת עבד" (וי' כה , לט); "לבלתי עבד בם" (יר' לד , ט). וכן תרגם אנקלוס: "וישעבדון בהון" (?; ראה ת"י). או יהיה פירושו בלא חסרון בי"ת השמוש , ויהיה לשון העבודה על העובד , כלומר: ישראל יעבדו המצרים , והמצרים יענו אותם בעבודה קשה (ע"פ שמ' א , יד).

רלב"ג - ביאור המילות:
ארבע מאות שנה - רוצה לומר: עד סוף ארבע מאות שנה מעת הִוָּלֵד יעקב , שהיה הראשון מהגרים מזרעו בארץ לא להם גרות מתמיד; והנה מיהר השם יתעלה את הקץ כמו ששים שנה , אם היה שלא ישבו ישראל במצרים כי אם מאתים ועשר שנה , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סע"ר ג). ואפשר שיֹאמר אומר , שהיה מושב ישראל שם מאתים ושבעים שנה , וזה כי קהת אפשר שהיה כמו בן שתי שנים בבואו למצרים , ואפשר שאחר זה הזמן מאה ותשעים שנה הוליד עמרם , שהוא בן קהת , משה. והנה אי אפשר שנֹאמר שיהיה זה הקץ מעת הִוָלֵד יצחק , לפי שלא יִשְלַם לנו הקץ שזכר בפרשת 'וארא' (ראה פרשת 'בא' שמ' יב , מ - מא) , והוא ארבע מאות ושלשים שנה , כי אי אפשר לנו שנֹאמר , שזאת הנבואה היתה קודם הולד יצחק שלשים שנה , לפי שאברם יצא מחרן חמש ועשרים שנה קודם הולד יצחק , וזאת הנבואה היתה בהכרח אחר בֹא אברם לארץ כנען , בעת שהתחיל אברם להתיאש מלהיות לו זרע , ולזה אמר "ואנכי הולך ערירי" (לעיל , ב) , וידמה שזאת הנבואה היתה סמוך לנתינת הגר לאברם לאשה. והנה מה שאמר בעל סדר עולם (סע"ר א) , שאחר זאת הנבואה שב אברהם לחרן ועמד שם חמש שנים , כדי לכוין החשבון הנזכר בפרשת 'וארא' (ראה פרשת 'בא' שמ' יב , מ - מא) , הוא בלתי נראה לנו , כי לא נתיאש אברם מלהיות לו זרע עד היותו בן שמנים וחמש שנה , שישבו עשר שנים בארץ כנען , ולזה השתדלה אז שרה לקחת בזה עצה; וזה ממה שיראה ממנו , שיהיה אמרו "ואנכי הולך ערירי" (לעיל , ב) סביב הזמן ההוא; ועם זה , לא תמצא שיצא אברם מארץ כנען , אשר צוהו השם יתעלה לשבת בה , אם לא לסבה חזקה , כמו הרעב הכבד , כי היה בזולת זה עובר על מצות השם יתעלה , ולזה לא יתכן שנֹאמר ששב לחרן ועמד שם חמש שנים; וגם כן הנה הכתוב ספר (בר' יא , לא) , שכשהיו באים בארץ כנען , באו לחרן וישבו שם , וזה לאות כי לא באו מארץ כנען לחרן; ועוד שאם היה העניין כן , לא מהר השם יתעלה את הקץ כשהוציא ישראל ממצרים , והנראה ממה שנֶאמר שם (ראה שמ' ב , כד) , שכבר מיהר להם את הקץ למען בריתו את האבות. והנראה בעיני , שהקץ - מעת שנולד יעקב עד מלאת ארבע מאות שנה , ומהר השם יתעלה את הקץ שלשים שנה מפני חוזק העבודה הקשה אשר היו המצריים מעבידים ישראל , כאמרו "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" (שם , כג); והנה מנין ארבע מאות ושלשים שנה היה מעת היות לאברהם זרע , רוצה לומר: מעת שנולד יצחק , כי ביצחק נקרא לו זרע , וממנו יהיה גם כן הזרע הגולה בארץ לא לו , ויהיה מושב בני ישראל במצרים מאתים וארבעים שנה; וזה נאות מאד בזה העניין. ואפשר גם כן שיהיה מניין ארבע מאות ושלשים שנה מעת הגעת הנבואה הזאת לאברם , שהוא לפי הנראה בלתי פחות מחמש עשרה שנה קודם הִוָלד יצחק - וזה שאחר זה נתנה שרה שפחתה לאברם , והיה אז לאברם שמנים וחמש שנה - והנה מיהר השם יתעלה את הקץ לפי זאת ההנחה כמו חמש וארבעים שנה , ובעבור חטא המרגלים נתאחרו במדבר ארבעים שנה , ונשארו חמש שנים שנכנסו לארץ קודם הקץ; וזה נאות מאד , כמו שנבאר בגזרת השם במה שיבא (שמ' יב , מ) , רוצה לומר , שלא הגיע עדיין קץ כניסתם לארץ אחרי מות משה , ולזה היו צריכים שיהיו באופן מהשלמוּת שתדבק בהם ההשגחה האלהית בדרך שינצחו האומות ההם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואברם לא היה יודע אל מה היה משׁל רדת העיט על הפגרים , ואמר לו השם יתעלה , שכבר הטיב לראות במה שראהו מזה; וזה כי כבר יהיה זרעו גר בארץ לא להם , ויעבדו בהם ויענו אותם אנשי הארץ ההיא עד סוף ארבע מאות שנה מעת היות לו זרע גֵר בארץ לא לו גרות מתמיד , וזה היה יעקב , כמו שקדם (ראה בה"מ) , כי הוא ירד למצרים בסוף ימיו ועמד שם שבע עשרה שנה עד שמת; ואין הרצון בזה שיהיו ימי העבדות והענוי ארבע מאות שנה , אבל יתמיד העבדות עד סוף ארבע מאות שנה מעת הולד יעקב; וכבר תמצא אֹמרו בספר שפטים (ג , ל) "ותשקט הארץ שמנים שנה" , שאין הרצון בו שיהיו ימי ההשקט שמנים שנה , אבל היה ההשקט עד סוף שמנים שנה מעת התחלת השעבוד; וכמוהו יִמָּצְאוּ רבים בספר שפטים , כמו שביארנו שם.
ריכוז קישורים