תנ"ך - וה' המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת ה' מן־השמים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם: (בראשית פרק יט פסוק כד)

וַיהוָה הִמְטִיר עַל־סְדֹם וְעַל־עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן־הַשָּׁמָיִם: (בראשית פרק יט פסוק כד)

וה' המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת ה' מן־השמים: (בראשית פרק יט פסוק כד)

ויהוה המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן־השמים: (בראשית פרק יט פסוק כד)

תרגום אונקלוס:

וַייָ אַמטַר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמֹרָה גּוּפרֵיתָא וְאִישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָא :

עין המסורה:

ויי' - ו' בטעמא (רביע) ראש פסוק: בר' יט , כד; מ"א ה , כו; יואל ב , יא; יונה א , ד; איוב מב , י , יב. ויי' - כ"ב בתורה: ראה בר' יג , יד. ואש - ב' (בקמץ): בר' יט , כד; יואל ג , ג.

מסורה קטנה:

ויי' - ו' בטע' ראש' פסוק'; ואש - ב' ותימרות.

רש"י:

ויי' המטיר - כל מקום שנאמר 'ויי'' - הוא ובית דינו (ראה ב"ר נא ב). המטיר על סדום - מעלות השחר , כמו שנאמר "וכמו השחר עלה" (לעיל , טו) , שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה; לפי שהיו מהן עובדין לחמה ומהן עובדין ללבנה , אמר הקדוש ברוך הוא: אם אפרע מהם ביום , יהיו עובדי הלבנה אומרים: אילו לבנה מושלת , היתה מתקיימת עלינו; ואם בלילה , יאמרו עובדי החמה: אילו היה ביום , היתה החמה מתקיימת עלינו (ראה ב"ר נ , יב); [לכך כתיב: "וכמו השחר עלה" (שם) , ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלות]. המטיר גפרית ואש - בתחלה מטר , ונעשית גפרית ואש. מאת יי' - דרך מקראות לדבר כן , כמו "נשי למך האזנה" (בר' ד , כג) , ולא אמר 'נשיי'. וכן דוד אמר: "קחו עמכם... עבדי אדניכם" (מ"א א , לג; ראה ב"ר נא ב) , ולא אמר את 'עֲבָדַי'; וכן באחשורוש: "ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך" (אס' ח , ח) , ולא אמר 'בשמי'. אף כאן אמר: מאת יי' , ולא אמר 'מאתו'. מן השמים - הוא שאמר הכתוב: "כי בם ידין" וגו' (איוב לו , לא) - כשבא לייסר את הבריות מביא עליהם [אש] מן השמים כמו שעשה לסדום; כשבא להוריד מן: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמ' טז , ד; ראה תנח' וירא י).

רשב"ם:

ויי' המטיר - המלאך גבריאל. מאת יי' - שכינה ממש; וכן היא בבראשית רבא (נא , ב) ובתנחומא (?).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

מאת יי' - לשון צחות , והטעם: מאתו. וכן תמצא "בני ישראל" בפסוק אחד חמש פעמים (במ' ח , יט).

ר' יוסף בכור שור:

ויי' המטיר על סדום וגו' עד מאת יי' - מפורש בהלכה (סנה' לח , ב) כי כן דרך הפסוק לדבר , ואורחיה דקרא הוא , כמו "ויאמר למך לנשיו... נשי למך" (בר' ד , כג) - שמדבר על עצמו כמו מֵאחר; וזהו פשוטו ועקרו.

רמב"ן:

ויי' המטיר - כתב רבנו שלמה: כל מקום שנאמר ויי' - הוא ובית דינו; מאת יי' - ולא כתב 'מאתו'; דרך מקראות לדבר כן: "נשי למך" (בר' ד , כג) - ולא אמר נשי; ודוד אמר "קחו עמכם את עבדי אדניכם" (מ"א א , לג) - ולא אמר עבדי; ואחשורוש: "כתבו... בשם המלך" (אס' ח , ח). ואני תמה על הרב שכותב מן ההגדות דעות חלוקות ומשוה אותם; שזה מחלקת בבראשית רבא (נא , ג) , ועוד שם דעת שלישית: אבא חילפי ברבי סמקי בשם רבי יהודה ברבי סימון: ויי' המטיר על סדם - זה גבריאל , מאת יי' מן השמים - זה הקדוש ברוך הוא. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר ויי' - הוא ובית דינו; אמר רבי יצחק: בתורה , בנביאים ובכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שני פעמים; בתורה - "ויאמר למך לנשיו" וכו' (בר' ד , כג). הנה אלו שלש מחלקות בדבר: שרבי יהודה ברבי סימון ייחס השם הראשון לגבריאל , שהוא השליח לשחת וְיִקָרֵא השליח בשם השולח; ורבי אלעזר אמר , כי הוא ובית דינו הסכימו במשפט ומאתו בא; ורבי יצחק אמר , שהוא דרך הלשון. ואם הבינות מה שכתבתי למעלה (בר' יא , ב) , תדע כונתם ב'הוא ובית דינו' , ויהיה פשוטו של מקרא ברור לפניך; וכן "ויי' אמר... ושמרו דרך יי'... למען הביא יי'" (בר' יח , יז - יט) , שלא אמר 'ושמרו דרכי' , 'למען אביא'; וכן אמר "כי גדלה צעקתם את פני יי' וישלחנו יי'" (לעיל , יג); וכן "ויהי בשחת אלהים" וגו' (להלן , כט).

רד"ק:

ויי' - המלאך נקרא בשם אדניו כמו שכתבנו (בר' יח , יג). על סדם ועל עמורה - וכן על כל הערים , אך זכר בשם ראש הממלכות , כמו שכתבנו (בר' יח , כ). מאת יי' - מאת האל יתברך , זהו מן השמים , ופירוש - מן האויר הגבוה.

רלב"ג - ביאור המילות:

המטיר - הוריד , כמו "הנני ממטיר לכם לחם" (שמ' טז , ד). או: הוריד מטר עם גפרית ואש. והנה כבר יִמָּצֵא כמו זה העניין בקצת העתים , שיתהוה מהאיד הקִטוֹרִי אש וגפרית , וירד ממנו בארץ אבן מאש גפריתית. ובכלל , הנה כמו שהגפרית יתהוה בבטן הארץ מהאיד הקיטורי , כן יקרה שיתהוה מה שידמה לגפרית בחלק האמצעי מהאויר מהאיד הקיטורי. ואפשר גם כן שהוית הגפרית והאש היתה בבטן הארץ , ואולם אמר שהשם יתעלה הוריד שָם זאת ההויה מהשמים , לפי שמהשמים יוריד השם באמצעות הכוכבים ממה שיעשה בבטן הארץ כמו זאת ההויה; ולזה נהפך המקום ההוא מפני זאת ההויה אשר היתה בבטן הארץ , כי מזה העניין יקרה לארץ הפכה , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ויהיה אמרו על סדום ועל עמורה - אצל סדום , כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והנה כאשר זרחה השמש , בא לוט לצוער , ובהיותו שם , הוריד השם על יד נביאיו בדרך פלא אצל סדום ועמורה גפרית ואש בבטן הארץ ההיא , בדרך שנהפכו הערים האלה וכל הככר וכל יושבי הערים וצמח האדמה , לא נשאר דבר.