תנ"ך - וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּֽזֲהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם: (בראשית פרק ב פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: (בראשית פרק ב פסוק יב)

טקסט בלבד:

וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם: (בראשית פרק ב פסוק יב)

תיקון קוראים:

וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם: (בראשית פרק ב פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
וְדַהבָּא דְּאַרעָא הַהִיא טָב תַּמָן בְּדוּלחָא וְאַבנֵי בוּרלָא :

עין המסורה:
הבדלח - ב': בר' ב , יב; במ' יא , ז.

מסורה קטנה:
וזהב - ל'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אמר הגאון (רס"ג בראשית ע' 271 ואי') , כי פישון - יאור מצרים. וידוע , כי גיחון קרוב מארץ ישראל , כי כן כתוב "והורדתם אותו אל גיחון" (מ"א א , לג) , והוא בא מפאת מזרחית דרומית; גם פרת כן , והוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח; ומפרשים אמרו (ראה רס"ג תורה) , כי חדקל הוא הנהר השני העובר על בגדאד עם נהר פרת; אם כן הנה שלשתם מזרחיים. ויאור מצרים יוצא מהר הלבנה , רחוק מקו ההשויה בצד נגב , והראיה: גדולו בקיץ; וידענו , כי גן עדן תחת הקו השוה , שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה ― וריקי מוח יתמהו , איך יתכן זה , וראיות גמורות בלי ספק יש עליהם ― אם כן ירד פישון לפאת דרומית מערבית , ואחר כן ישוב דרך צפונית!? ואין ראיה על פישון שהוא היאור , רק שתרגם החוילה כפי צרכו (ראה רס"ג בראשית ע' 270 ) , כי אין לו קבלה , וכן עשה במשפחות ובמדינות (בבר' י) ובחיות ובעופות (בוי' יא) ובאבנים (בשמ' כח); אולי בחלום ראם! וכבר טעה במקצתם , כאשר אפרש במקומן (שמ' כח , ט; ל); אם כן לא נִשָעֵן על חלומותיו. אולי עשה כן לכבוד השם , בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם , שלא יאמרו , כי יש בתורה מצות לא ידענום. והזכיר הזהב , בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן. ויאמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי הבדולח הם האבנים הקטנים העגולים היוצאים מהמים , שהם דקים , ודמה המן אליהם; והכתוב אמר על עין המן לבדו (ראה במ' יא , ז). ואמר (שם) , כי השהם - אבן יקרה לבנה , והיא צחה; ואנחנו לא נדע (ע"פ שמ' י , כו). ופירוש קדמת אשור - התי"ו תחת ה"א "קדמה" (בר' יג , יד); והפרש יש בינו ובין "קדם" (בר' כה , ו) , כי ה"א 'קדמה' תחת 'אל' הפתוח בפתח קטן (סגול) , וכן "וירד אברם מצרימה" (בר' יב , י) - אל מצרים; והנה קדמת אשור - אל מזרח אשור. ודע , כי מהפסוק הראשון עד "לעשות" (לעיל , ג) , הזכיר הכתוב 'אלהים' , ואחר כן השם הנכבד והנורא עמו. ומה יָקְרוּ דברי הקדמונים ז"ל שאמרו (ב"ר יג , ג): 'נקרא שם מלא על עולם מלא' , כי לא היה שָׁם מקבל כח זה השם. ובפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ג , טו בפירוש הארוך) אפרש סוד השם , ואם הוא סמוך , אם יעזרני השם. ודע , כי מקום האדמה שנברא ממנה אדם (ראה לעיל , ז) , קרוב לגן עדן , כי יש אומרים (ראה ב"ר יד , ח) , כי האדמה היא ארץ ישראל; והנה שכחו "ויהי בנסעם מקדם" (בר' יא , ב).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
אמר אחד מגדולי דורנו (רס"ג תורה) , כי פישון - יאור מצרים. ולא זה הדרך , כי הנה "גיחון" (להלן , יג) , גם "פרת" ו"חידקל" (להלן , יד) , הם נודעים , ושלשתם באים ממזרח למערב , ולא כן יאור מצרים , כי הוא יוצא ממעיין שהוא בהר הנקרא 'הר הלבנה' , והוא לפאת נגב מהקו השוה , שהוא תחלת הישוב לפאת צפון , על כן יגברו מימי יאור מצרים בתמוז , ולא כן השלשה נהרים הנזכרים. והנה מקום זה הנהר לא ידענוהו. וטעם אשר שם הזהב: שב אל פישון , כי גם אני ראיתי בספרד נהר שימצא בקרקעו זהב , וככה שם הבדולח ואבן השהם שב אל פישון; ואחרים אמרו , שהוא שב אל ארץ החוילה. והזכיר זה הכתוב , להודיע שזה הוא טוב , שסמוך אליו הזהב. גם בדבר הסוד הוא נכון , כאשר אפרש (בבר' ג , כא).

רמב"ן:
ארץ החוילה אשר שם הזהב - לבאר שאינה 'חוילה' של מצרים שאמר בו "וישכנו מחוילה עד שור" (בר' כה , יח) , כי זו מזרח המזרח. והזכיר עוד שם הבדלח , לשבח הנהר , כי בחול אשר בו ועל שפתו ימצא הזהב ההוא הטוב והבדלח והשהם , כי כן ימצא בנהרות , מהם אשר ימצא שם הזהב ומהם שימצא בהם הכסף , וכן הבדלח והאבנים הטובות בנהרות ימצאו רובם. ועל דעת הראשונים (ראה רש"י ורס"ג): פישון הוא נילוס מצרים , יסובב כל ארץ החוילה הזאת , ויבא משם על כל פני ארץ מצרים , עד נפלו בים הגדול באלכסנדריא של מצרים.

רד"ק:
שם האחד. נראה , כי ארץ החוילה היא סמוכה לגן עדן , לפיכך היא משובחת במוצאה משאר הארצות , כמו שגן עדן משובח בעציו ובפירותיו משאר המקומות; לפיכך אמר אשר שם הזהב. ואמר הזהב בה"א הידיעה , לפי שגם בארצות אחרות יש זהב , אלא ששם הזהב לרוב , גם הוא טוב משאר זהב שבארצות אחרות , כמו שאמר וזהב הארץ ההיא טוב , ולפיכך שבח הארץ הזאת; לפי שהיא קרובה לגן עדן. לפיכך היא טובה במוצא הזהב , שהוא טוב ונקי שבמתכות , ובאבנים טובות שהם הבדלח ואבן השהם. והבדלח - אמרו (רס"ג תורה; ראב"ע) שהיא אבן עגלה קטנה , והיא לבנה , כמו שאמר "כעין הבדלח" (במ' יא , ז). וזאת האבן , אמרו שהיא נעשת מטפות הטל היורד על הנהר ההוא , לפיכך היא עגֻלה בהויתה כמו הטיפה. ולפי שמאבן אחת מהבדלח לא יעשו שום מעשה ומלאכה לרוב קטנותה , אלא שנוקבין אותה ומחברים אבן אל אבן בחוט עד שיעשה מהם ענק , לפיכך לא אמר 'ואבן הבדלח' , כמו שאמר ואבן השוהם , שהיא אבן גדולה , וגם היא לבנה וזכה , ויעשו ממנה כלים למלכים הגדולים; ועליה היו מפותחות שמות בני ישראל (ראה שמ' כח , ט) לרוב חשיבותה ונקיותה מכל פסולת. והנה הנהר הזה מזרחי , ואינו נמשך מארץ חוילה ואילך אלא סובב אותה הארץ , ומשם נכנס לים לצד מזרח. וקראו הקוראים זה הנהר פישון , לפי שמימיו מפרין ומרבין הזרע המושקה מהם. ופישון - מן "כי תפושו כעגלה דשה" (יר' נ , יא). ותרגום "פרו" (בר' א , כח): "פושו" (ת"א).

רלב"ג - ביאור המילות:
וראוי שתדע שעדן הוא מקום מה מהיישוב , ולמזרחו היה נמצא הגן אשר בו כל פרי מגדים; אמר "בעדן גן אלהים היתה" וכו' (יח' כח , יג); "כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו" (יח' לא , ח); "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יי'" (יש' נא , ג); "כגן עדן הארץ לפניו" (יואל ב , ג); וזה כֻלו ממה שיורה שזה הוא מקום נמצא ביישוב , ושהמקום ההוא רענן ודשן מאד; ולזה גם כן המשיל בו מה שהמשיל. ומן המבואר גם כן שמעדן יצא נהר להשקות הגן ההוא , ומשם יפרדו אלו הארבעה נהרות המפורסמים שזכר , אשר הם נהרות גדולים , ישקו חלק גדול מהיישוב לפי מה שהתפרסם מעניינם. וזה היה מחכמת זה המשל , שפשוטו הוא דבר נמצא כן , וזה ממה שיוסיף העלם והסתר במה שכוון בזה המשל. והתפרד הנהרות מהגן הוא משל למה שיושפע מהשכל ההיולאני אל שאר כחות הנפש , עד שממנו יסודרו כל עניינם ופעולותיהם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה הצמיח השם יתעלה מהמוחשות אשר בזה המציאוּת השפל כלי ההשגה מההשגות אשר יושג בהם הערב והבלתי ערב , ובכלל: הטוב והרע , כי זה ממה שיושג בחושים בקלות , אלא שלא תשלם זאת ההשגה , אם לא באמצעות השכל , כמו שזכר אחר זה (ראה בה"פ בר' ג , א - ג). וכבר יצמח מאלו המוחשות ההשגה אשר בה יקנה האדם החיים הנצחיים באמצעות השכל האנושי , וזה אמנם יהיה לו גם כן באמצעות השפע השופע עליו מהשכל הפועל , אשר נקרא "עדן" (לעיל , ח) בזה המשל; ויצמח גם כן מאלו המוחשות השגת הטוב והרע באמצעות השכל האנושי , במה שישפע עליו מהשכל הפועל. והנה זה השפע השופע על השכל ההיולאני מהשכל הפועל , יתפרדו ממנו השפעות רבות , יושפעו מהשכל האנושי לכחות הנפשיות , ובאלו ההשפעות ישלמו לאדם פעולותיו הבחיריות כלם , אשר ישתדל בהם.
ריכוז קישורים