רמב"ן:
ואברהם
זקן
בא
בימים
-
חזר
הכתוב
לאמר
כן
(ראה
בר'
יח
,
יא)
,
להודיע
הסבה
שבעבורה
השביע
את
עבדו;
ואמר
כי
ראה
עצמו
זקן
מאד
,
וחשב
בלבו:
אם
ישלח
לארץ
מולדתו
,
אולי
טרם
יחזור
השליח
ילך
לו
אל
בית
עולמו
(ע"פ
קה'
יב
,
ה)
,
ולכן
השביע
את
עבדו
,
אשר
ילך
יצחק
אחרי
עצתו
,
כי
הוא
המושל
בכל
אשר
לו
,
שלא
יקח
לו
אשה
מבנות
כנען.
ובבראשית
רבא
(מח
,
טז)
אמרו:
כאן
זקנה
שיש
בה
לכלוכית
(כך
בכל
כה"י
,
וכן
בבר"ת)
,
ולהלן
זקנה
שאין
בה
לכלוכית;
ירצו
לפרש
,
כי
"באים
בימים"
(בר'
יח
,
יא)
-
מתחילים
בימי
הזקנה
,
כי
"באים"
מורה
על
זמן
עומד
,
כמו
"הבאים
בשערים
האלה"
(יר'
ז
,
ב)
,
וכאן
אמר
שהיה
זקן
מאד
,
שכבר
בא
בימים
,
כמו
"בא
אחיך
במרמה"
(בר'
כז
,
לה).
ברך
את
אברהם
בכל
-
בעושר
ונכסים
וכבוד
וארך
ימים
ובנים
,
וזאת
כל
חמדת
האדם
(ראה
ראב"ע).
והזכיר
הכתוב
זה
,
לאמר
כי
היה
שלם
בכל
,
לא
חסר
דבר
,
זולתי
שיראה
בנים
לבניו
שינחלו
מעלתו
וכבודו
,
ולכן
התאוה
לזה.
ולרבותינו
בזה
ענין
נפלא
,
אמרו
(ב"ב
טז
,
ב):
ויי'
ברך
את
אברהם
בכל
-
רבי
מאיר
אומר
,
שלא
היתה
לו
בת;
רבי
יהודה
אומר:
בת
היתה
לו;
אחרים
אומרים:
בת
היתה
לו
,
ובכל
שמה.
דרש
רבי
מאיר
שלא
היתה
לו
בת
לאברהם
,
וזה
לו
לברכה
,
כי
לא
היה
יכול
להשיאה
רק
לבני
כנען
הארורים
,
ואם
ישלחנה
לארצו
גם
כן
תעבוד
שם
עבודה
זרה
כמותם
,
כי
האשה
ברשות
בעלה
,
ואברהם
לא
יחפוץ
שיצא
זרעו
הכשר
מִשָׂרָה
חוצה
לארץ
,
ואף
כי
יעבוד
עבודה
זרה.
ורבי
יהודה
דרש
כי
בת
היתה
לו
,
'דאפילו
ברתא
לא
חסריה
רחמנא'
(ב"ב
קמא
,
א)
,
והיא
הברכה
בכל
,
כי
היה
לו
כל
אשר
יחמדו
האנשים
,
לא
חסר
דבר;
ובאו
'אחרים'
והזכירו
שם
הבת.
ובאמת
שאין
הכוונה
ל'אחרים'
והמחלקת
להם
עם
רבי
יהודה
,
להודיע
אותנו
שם
הבת
הזאת
בלבד;
וחלילה
להם
שיוציאו
ברכתו
של
אברהם
,
שהיא
גדולה
וכללית
,
לענין
זה
שיאמר
הכתוב
כי
ברך
אותו
השם
בבת
אחת
ששמה
כך;
אבל
'אחרים'
חדשו
בפירוש
הכתוב
הזה
ענין
עמוק
מאד
,
ודרשו
בזה
סוד
מסודות
התורה
,
ואמרו:
כי
בכל
תרמוז
על
ענין
גדול
,
והוא
שיש
בהקדוש
ברוך
הוא
מדה
תקרא
'כל'
,
מפני
שהוא
יסוד
הכל
,
ובה
נאמר
"אני
יי'
עושה
כל"
(ראה
יש'
מד
,
כד);
והוא
שנאמר
"ויתרון
ארץ
בכל
היא"
(קה'
ה
,
ח)
-
יאמר
,
כי
יתרון
הארץ
וטובה
הגדול
השופע
על
כל
באי
עולם
בעבור
כי
"בכל
היא"
,
והיא
המדה
השמינית
משלש
עשרה
מדות;
ומדה
אחרת
,
תקרא
'בת'
,
נאצלת
ממנה
,
ובה
הוא
מנהיג
את
הכל
,
והיא
בית
דינו
של
הקדוש
ברוך
הוא
הנרמז
במלת
'ויי''
בכל
מקום;
והיא
שנקראת
'כלה'
בספר
שיר
השירים
,
בעבור
שהיא
כלולה
מן
הכל;
והיא
שחכמים
מכנים
שמה
'כנסת
ישראל'
במקומות
רבים
בעבור
שהיא
כניסת
הכל.
והמדה
הזאת
היתה
לאברהם
כבת
,
כי
הוא
איש
החסד
ויתנהג
בזו
,
ולכך
אמרו
'אחרים'
כי
אין
הברכה
הזאת
שנתברך
בכל
רומזת
על
שהוליד
בת
משרה
אשתו
,
או
שלא
הוליד
,
אבל
היא
אומרת
ענין
גדול
,
שבירך
אותו
במדה
,
שהיא
בתוך
מדת
הכל
,
ולכן
תקרא
גם
היא
'כל'
,
כלשון
"כי
שמי
בקרבו"
(שמ'
כג
,
כא);
והנה
הוא
מבורך
בשמים
ובארץ
,
ולכך
אמר
"ביי'
אלהי
השמים
ואלהי
הארץ"
(להלן
,
ג).
והענין
הזה
נמצא
לרבותינו
רמוז
בהגדות
במקומות
רבים
,
כענין
שאמרו
במדרש
חזית
(שה"ר
ג
,
כא):
שאל
רבי
שמעון
בן
יוחאי
את
רבי
אלעזר
ברבי
יוסי:
אפשר
ששמעת
מאביך
מהו
"בעטרה
שעטרה
לו
אמו"
(שה"ש
ג
,
יא)?
אמר
לו:
הן;
אמר
לו:
היאך?
אמר
לו:
למלך
שהיתה
לו
בת
יחידה
והיה
מחבבה
יותר
מדאי
,
והיה
קורא
אותה
'בתי';
לא
זז
מחבבה
עד
שקרא
אותה
'אחותי'
,
לא
זז
מחבבה
עד
שקרא
אותה
'אמי';
כך
בתחלה
חיבב
הקדוש
ברוך
הוא
את
ישראל
וקראן
'בתי'
,
הדא
הוא
דכתיב
"שמעי
בת
וראי"
(תה'
מה
,
יא);
ולא
זז
מחבבן
עד
שקראן
'אחותי'
,
שנאמר
"פתחי
לי
אחותי
רעיתי"
(שה"ש
ה
,
ב);
ולא
זז
מחבבן
עד
שקראן
'אמי'
,
שנאמר
"הקשיבו
אלי
עמי
ולאומי"
(יש'
נא
,
ד)
-
"לאמי"
כתיב.
עמד
רבי
שמעון
בן
יוחאי
ונשקו
על
ראשו;
אמר
לו:
אלו
לא
באתי
אלא
לשמוע
דבר
זה
מפיך
,
דיי.
ומבואר
מזה
במדרשו
של
רבי
נחוניא
בן
הקנה
(הבהיר
כב)
,
אמרו
בפסוק
"אני
יי'
עושה
כל
נוטה
שמים
לבדי
רוקע
הארץ
מאתי"
(יש'
מד
,
כד):
אני
כשנטעתי
אילן
זה
להשתעשע
בו
כל
העולם
,
ורקעתי
בו
הכל
,
וקראתי
שמו
'כל'
,
שהכל
תלוי
בו
והכל
ממנו
יוצא
,
והכל
צריכין
לו
ובו
צופין
ולו
מחכין
,
ומשם
פורחין
נשמות
,
לבדי
הייתי
כשעשיתי
אותו
,
ולא
יגדל
עליו
מלאך
לאמר:
אני
קדמתי
לך;
גם
בעת
שרקעתי
ארצי
שבה
נטעתי
ושרשתי
אילן
זה
,
ושִׂמַחְתִים
ביחד
ושָׂמַחְתִי
בהם
,
מי
אתי
שגליתי
לו
סודי
זה?
עד
כאן.
ועוד
שם
(הבהיר
עז
-
עח)
מבואר:
מאי
"ברוגז
רחם
תזכור"
(חב'
ג
,
ב)?
אמר:
בעת
שחטאו
לך
בניך
ותכעס
עליהם
,
"רחם
תזכר";
ומאי
"רחם
תזכר"?
זכור
אותו
שאמר
"ארחמך
יי'
חזקי"
(תה'
יח
,
ב)
,
ונתת
לו
המדה
הזאת
שהיא
שכינתן
של
ישראל
,
וזכור
בְּנוֹ
שיְרָשָׁהּ
ונתתה
לו
,
דכתיב
"ויי'
נתן
חכמה
לשלמה"
(מ"א
ה
,
כו)
,
וזכור
אביהם
אברהם
,
דכתיב
"זרע
אברהם
אוהבי"
(יש'
מא
,
ח)
,
ו"בקרב
שנים
תודיע"
(חב'
ג
,
ב).
ומהיכן
היתה
בת
לאברהם?
הן
דכתיב:
ויי'
ברך
את
אברהם
בכל
,
וכתיב
"כל
הנקרא
בשמי
ולכבודי
בראתיו
יצרתיו
אף
עשיתיו"
(יש'
מג
,
ז)
-
ההיא
ברכה
היתה
בתו.
או
לא
היתה
אלא
אמו?
הן
בתו
היתה!
משל
למלך
שהיה
לו
עבד
שלם
תמים
לפניו
,
ונסהו
בכמה
נסיונות
ועמד
בכולן;
אמר
המלך:
מה
אתן
לעבד
זה
או
מה
אעשה
לו?
אלא
אצונו
לאחי
הגדול
ליעצו
ולשמרו
ולכבדו;
חזר
העבד
עם
אחיו
הגדול
ולמד
מדותיו
,
אהבו
האח
וקראו
'אוהבי'
,
דכתיב
"זרע
אברהם
אוהבי";
אמר:
מה
אתן
לו
או
מה
אעשה
לו?
הנה
כלי
נאה
עשיתי
,
ובו
מרגליות
נאות
ואין
כמותן
,
והם
סגלת
המלכים
,
אתננה
לו
ויזכה
במקומי;
הדא
הוא
דכתיב:
ויי'
ברך
את
אברהם
בכל;
עד
כאן.
ואם
תבין
מה
שכתבתי
,
תדע
מאמר
הנשים
הארורות
שאמרו
"ומן
אז
חדלנו
לקטר
למלכת
השמים...
חסרנו
כל"
(יר'
מד
,
יח)
,
ולמה
נכתבה
המלה
חסרת
האל"ף
,
ותשכיל
ותבין
דברים
רבים
סתומים
בתורה
ובמקרא.
ואלו
ידע
זה
המתהדר
בסודותיו
,
תאלמנה
שפתיו
מהלעיז
על
דברי
רבותינו
,
ולכן
כתבתי
זה
,
לסכור
פי
הדוברים
על
הצדיקים
עתק
(ע"פ
תה'
לא
,
יט).
תועלות לרלב"ג:
(עשרים
ואחת
תועלות
לפרשת
'חיי
שרה'
,
חלק
שני:
בר'
כד
,
א
-
בר'
כה
,
יח)
והנה
התועלות
המגיעות
מזה
הספור
הם
רבים:
התועלת
הראשון
הוא
בדעות
,
והוא
,
שכבר
העירנו
בזה
הספור
שבכאן
נמצא
אחד
,
הוא
התחלת
השמים
והארץ
,
והוא
מה
שאמר
"ואשביעך
ביי'
אלהי
השמים
ואלהי
הארץ"
(בר'
כד
,
ג).
והוא
דבר
טעו
בו
הרבה
מהקודמים
,
וחשבו
שהתחלת
הדברים
הנפסדים
―
והם
הדברים
אשר
בעולם
השפל
―
היא
זולת
התחלת
הדברים
הבלתי
נפסדים
―
והם
הגרמים
השמימיים;
לפי
שהם
חשבו
שהתחלת
הדברים
המתחלפים
ראוי
שתהיה
מתחלפת
,
ולזה
האמינו
שבכאן
שני
אלוהות.
אלא
שעם
החקירה
יתבאר
,
שזה
הדעת
הוא
נפסד
,
כי
אנחנו
נראה
המציאות
כולו
מתאחד
ונקשר
קצתו
בקצתו
,
וזה
ממה
שיחייב
שיהיה
כולו
מהתחלה
אחת
במספר
,
כמו
שהתבאר
במקומותיו
(ראה
רלב"ג
מ"א
פרק
יא
תועלת
כה;
קהלת
בה"פ
ז
,
כז
-
כט).
התועלת
השני
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
להתרחק
מהתחבר
עם
הפחותים
,
לפי
היכולת.
ולזה
הרחיק
אברהם
שיקח
יצחק
אשה
מבנות
כנען
,
להיות
מנהגיהם
פחותים
מאד
,
כמו
שהתפרסם
מדברי
התורה:
אמר
"וכמעשה
ארץ
כנען...
לא
תעשו"
(וי'
יח
,
ג).
ואמנם
הוכרח
לשבת
בארצם
למצות
השם
יתעלה
,
לסבה
שזכרנו
במה
שקדם
(בה"פ
כד
,
ב
-
ד).
התועלת
השלישי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
להתחבר
עם
משפחתו
בעניין
הזיווג
,
כי
בזה
ישלם
יותר
בין
הזרעים
ההֵאוֹתוּת
אל
שתהיה
מהם
הולדה
נאותה
,
עם
שההסכמה
תשלם
יותר
בין
האיש
ואשתו
כשהיו
ממשפחה
אחת.
ולזה
שבחו
רבותינו
ז"ל
הנושא
בת
אחותו
(יבמות
סב
,
ב).
וכבר
העירנו
בזה
במה
שצוה
אברהם
אל
העבד
,
ללכת
לארצו
ולבחר
ממנה
אשה
ליצחק
ממולדתו.
התועלת
הרביעי
הוא
בדעות
,
והוא:
להעיר
שהשגחת
השם
יתעלה
תדבק
באהביו
,
ובו
יֵעָזְרוּ
להשיג
מה
שיבקשו
מהטוב.
ולזה
נשען
אברהם
בשם
יתעלה
,
שיעזרהו
להשיג
מבוקשו
בשתהיה
ליצחק
אשה
מארצו
,
באופן
שיתכן
שיהיה
לו
זרע
נאות
לירושת
הארץ
,
כמו
שיעדוֹ
השם
יתעלה
(ראה
בר'
יב
,
ז).
התועלת
החמישי
הוא
במדות
,
והוא
,
שכאשר
לא
יוכל
האדם
להשיג
הטוב
השלם
,
אין
ראוי
שיתרשל
מההשתדלות
בהשגת
הטוב
אשר
למטה
ממנו
,
אבל
ראוי
שישתדל
לקנות
מהטוב
כפי
מה
שאפשר
לו.
ולזה
התיר
אברהם
לאליעזר
לקחת
אשה
ליצחק
מבנות
הכנענים
,
אם
היה
שלא
ימצא
לו
אשה
מארץ
אברהם
,
שתאבה
ללכת
אחריו.
וזה
הוא
מה
שאמר
לו
,
שאם
לא
תאבה
האשה
ללכת
אחריו
בארץ
הזאת
,
יהיה
נקי
משבועתו.
אלא
שאיך
שיהיה
הענין
,
לא
התיר
לו
להשיב
יצחק
שם
,
לפי
שרצון
השם
יתעלה
היה
שיעמד
בארץ
כנען
,
להיותה
מוכנת
יותר
אל
השלמות
,
כמו
שקדם
(בה"פ
כד
,
ב
-
ד).
התועלת
הששי
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
לאדם
,
כשיכוין
בדבר
מה
לתכלית
מה
,
שישתמש
בזה
בכל
הסבות
העוזרות
להגעת
התכלית
ההוא
,
כפי
מה
שאפשר
,
כי
בזה
ישלם
לו
יותר
התכלית
אשר
כוון
אליו.
ולזה
תמצא
,
שלקח
עבד
אברהם
עשרה
גמלים
מגמלי
אדוניו
,
ונשא
עמו
מטוב
אדוניו
חלק
רב
,
להראות
האנשים
הפלגת
עושר
אברהם
,
כדי
שיתרצו
יותר
לתת
לו
בתם.
ולזאת
הסבה
גם
כן
נתן
העבד
לרבקה
זאת
המתנה
שנתן
לה
,
עם
הודעתו
לבית
בתואל
שהוא
עבד
אברהם;
כי
זה
ממה
שיישב
בנפשם
עוצם
עושר
אברהם
,
עד
שכבר
היה
באופן
שלא
הקפיד
על
עבדו
,
אם
יתן
כמו
אלו
המתנות.
ולזאת
הסבה
גם
כן
ספר
אליעזר
ללבן
ובתואל
עניין
השבועה
שהשביע
אותו
אברהם
,
שלא
יקח
ליצחק
אשה
מבנות
הכנעני;
וזה
,
כי
לולי
זה
,
היה
להם
לחוש
,
שמא
לרוע
מנהג
יצחק
,
או
להעדר
העושר
מאברהם
,
או
לרע
מנהג
ביתו
,
לא
מצא
יצחק
אשה
בארץ
אשר
גר
שם.
התועלת
השביעי
הוא
במדות
,
והוא
,
שהמשרת
השלם
ראוי
שישגיח
בעצמו
בענין
השרות
הראוי
שיגיע
ממנו
,
קודם
שיצֻוה
עליו;
שאם
לא
היה
בזה
מושגח
מעצמו
,
לא
ישלַם
ממנו
השרות
הראוי.
ולזה
תמצא
,
שבחר
אליעזר
שתהיה
תכונת
האשה
אשר
יקח
ליצחק
זאת
התכונה
,
כדי
שיגיע
ממנה
שרות
שלם
ליצחק.
וזה
,
כי
מפני
שכבר
השגיחה
מעצמה
לעשות
שרות
לא
בוקש
ממנה
,
על
צד
החסד
,
כל
שכן
שתהיה
השגחתה
בשרות
בעלה
,
שהוא
חק
עליה
,
באופן
יותר
שלם.
וכבר
הורה
שזאת
התכונה
היתה
חזקה
ברבקה
,
שכבר
תמצא
באליעזר
,
שלא
שאל
ממנה
שתשקהו
מים
,
כי
אם
אחר
עלותה
מהעין
,
והחזיקה
בדרך
לשוב
לביתה
,
ולא
נמנעה
מפני
זה
מהשקותו
מכדה
ומלשאוב
לכל
הגמלים;
וזה
גם
כן
עשתה
בזריזות
ובחריצות
גדול.
ותמצא
זה
העניין
נמשך
מתכונתה
בכל
העניינים
,
עד
שכאשר
שאל
לה
אם
יוכל
ללין
בבית
אביה
,
השגיחה
מעצמה
בשאר
הדברים
הצריכים
לו
,
ואמרה:
"גם
תבן
גם
מספא
רב
עמנו
גם
מקום
ללון"
(בר'
כד
,
כה).
התועלת
השמיני
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
לנכבד
,
כשגמלוהו
טוב
,
שישיב
גמול
לגומלים
אותו
ביותר
משעור
הגמול
אשר
גמלוהו
,
שיעור
רב.
ולזה
תמצא
,
שנתן
אליעזר
זאת
המתנה
לרבקה
בעבור
החסד
שגמלה
אותו;
ואלו
לא
היה
זה
דבר
ראוי
,
היה
מיוחס
לאליעזר
לסכלות
,
לא
לנדיבות
וכבוד.
ובכלל
,
הנה
אם
לא
ישיב
מקבל
הטוב
גמול
,
כי
אם
בשעור
מה
שקבל
,
הנה
ישיב
מה
שהיה
מההטבה
והחנינה
על
צד
החסד
במדרגת
מה
שיהיה
בשכירות
ובמחיר
,
ויהיה
פוחת
מדרגת
מה
שנעשה
לו
על
צד
החסד.
ואולם
כשהיה
מה
שיגמול
על
ההטבה
ההיא
שיעור
רב
מאד
מההטבה
ההיא
,
הנה
לא
יפחות
מדרגת
ההטבה
הנעשת
לו
,
אבל
תשאר
מדרגתה
מדרגת
מה
שנעשה
על
צד
החסד
והכבוד;
ובזה
תהיה
מדרגת
הגמול
שישיב
על
צד
החסד
והכבוד
,
ותתחזק
האהבה
בזה
בין
הנותן
והמקבל.
והוא
מבואר
,
שאין
ראוי
גם
כן
שישיב
לו
יותר
מעט
ממה
שקבל;
וזה
,
כי
כבר
הטיב
לו
האחר
,
קודם
שיהיה
לו
עליו
דבר
יוכרח
בעבורו
אל
שיטיב
לו
,
וכאשר
ישיב
לו
גמולו
,
הנה
יוכרח
בו
מצד
מה
שהקדימו
מההטבה.
ולזה
הוא
מבואר
,
שלא
יספיק
לו
להראות
שרצונו
עם
המטיב
לו
במדרגת
רצון
המטיב
לו
עמו
,
אם
לא
יוסיף
במה
שיגמלהו
על
השעור
שהגיע
לו
ממנו
כמו
השיעור
ההוא
או
יותר
,
וזה
מבואר
בנפשו;
כל
שכן
שאין
ראוי
לו
שישיב
מעט
תחת
הרבה.
והוא
מבואר
,
שכל
מה
שהיתה
מעלת
הגומל
יותר
גדולה
,
ראוי
שיהיה
הגמול
שישיב
יותר
גדול
,
כי
האדם
יַרְאֶה
לרעהו
שהוא
אוהבו
,
בשיתן
לו
מה
שהוא
יקר
ונכבד
אצל
הנותן.
התועלת
התשיעי
הוא
בדעות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
,
כשיכונו
מחשבותיו
ויצליחו
ענייניו
,
שיודה
לשם
יתעלה
אשר
הכל
מאתו
,
כי
בזה
תועלת
להתישר
לעבודת
השם
יתעלה
ולהתקרב
אליו
כפי
היכולת.
רוצה
לומר:
כי
כשיתפרסם
שהשם
יתעלה
משגיח
במין
האנושי
בזה
האופן
,
ישתדלו
האנשים
לעבוד
השם
יתעלה
ולהתקרב
אליו
כפי
היכולת
,
כדי
שיגיעם
טוב
ממנו
מצד
השגחתו
בהם.
ולזה
תמצא
,
שנתן
אליעזר
שבח
והודאה
לשם
על
הטוב
אשר
גמל
לאברהם
בזה
העניין.
התועלת
העשירי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שלא
יתעצל
במה
שיְכַוֵּן
אליו
,
אבל
ראוי
שישתדל
בהגעתו
בחריצות
וזריזות
,
כי
העצלה
אולי
תמנע
ממנו
התכלית
שכוון
אליו.
ולזה
תמצא
,
שלא
רצה
אליעזר
לאכל
עד
שדבר
דבריו;
עם
שבזה
היה
תועלת
שנית
,
וזה
,
כי
קודם
שקבל
הטובה
מהם
,
היה
לו
חק
עליהם
בעבור
הטוב
שהטיב
להם
,
אל
שישמעו
אליו
למה
שיבקש
מהם
,
יותר
מהחק
שיהיה
לו
עליהם
אחר
קבלו
ההטבה
מהם.
ולזה
גם
כן
לא
רצה
לאכל
עד
כלותו
העניין
עמהם.
והנה
נמשך
מזריזות
אליעזר
וחריצותו
,
שלא
רצה
להתעכב
שם
אחר
השיגו
מבוקשו
,
אבל
אמר
להם
שישלחוהו
,
וילך
אל
אדניו.
התועלת
האחד
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שאין
ראוי
להשיא
אשה
,
אם
לא
לדעתה
ורצונה;
כי
לא
יאות
להכריחה
במה
שלא
תתרצה
בו
מזה
,
שכבר
יביאה
זה
לזנות
בית
אישהּ
,
עם
שאר
ההפסדים
אשר
ימשכו
מזה
הענין
בתקון
הבית.
ולזה
אמרו:
"נקרא
לנערה
ונשאלה
את
פיה"
(בר'
כד
,
נז).
התועלת
השנים
עשר
והוא
במדות
,
והוא
שראוי
לאדם
,
בלכתו
עם
אשה
,
שילך
ראשון
והיא
אחריו
,
ואע"פ
שתהיה
באופן
שיהיה
ראוי
לו
לתת
לה
כבוד;
וזה
,
שאם
היתה
האשה
הולכת
תחילה
,
יהיו
עיני
האדם
בה
,
ויביאהו
זה
לחשק
בה
,
ויבואו
לידי
עבירה.
ולזה
תמצא
,
שהלכו
רבקה
ונערותיה
אחרי
האיש
,
עד
הגיעם
למקום
אשר
היה
שם
יצחק.
התועלת
השלשה
עשר
הוא
בדעות
,
והוא
שכבר
נתישר
מתנועות
הכֹכבים
על
שיש
שם
מניע
קודם
להם
,
הוא
האלוה.
ולזה
תמצא
,
שיצחק
התפלל
לשם
יתעלה
בעת
הערב
,
כי
אז
יתבאר
לאנשים
שהשמש
הוא
מתנועע
,
ויחוייב
שיהיה
שָׁם
מניע
קודם
לו
,
יניעהו;
ולזאת
הסבה
בעינה
התפלל
אברהם
לשם
יתעלה
בעת
זריחת
השמש.
וזה
,
כי
הכוכב
אשר
אפשר
שיטעו
בו
האנשים
יותר
שיהיה
אלוה
,
הוא
השמש
,
כי
פעולותיו
בזה
העולם
השפל
הם
מפורסמות
תכלית
הפרסום
,
ולזה
טעו
בו
הרבה
מהקודמים
,
וחשבו
בו
שהוא
האלוה;
ולזה
בחרו
האבות
הקדושים
העתים
,
אשר
יתבאר
לאנשים
שהשמש
הוא
מתנועע
,
להתפלל
לשם
יתעלה.
וזה
,
כי
בעת
הזריחה
והערב
יתבאר
תכלית
הביאור
שהשמש
הוא
מתנועע
,
כי
הוא
זורח
ביום
אחד
בזולת
מקום
זריחתו
ביום
השני
,
וכן
הענין
בשקיעה;
ואם
היה
גלגל
השמש
קיים
והארץ
מתנועעת
,
כמו
שחשבו
אנשים
,
היתה
זריחת
השמש
תמיד
במקום
אחד
מהאופק
,
וכן
העניין
בשקיעתו;
ולזה
הוא
מבואר
שזריחת
השמש
ושקיעתו
תורה
על
שהשמש
מתנועע
,
רוצה
לומר:
גלגל
השמש.
והנה
אברהם
בחר
עת
הזריחה
לזאת
הסבה.
וכאשר
ראה
יצחק
שפועל
השמש
הולך
וחזק
בזה
העת
―
והוא
הצד
אשר
חשבו
בעבורו
הקדמונים
שיהיה
השמש
הוא
האלוה
―
בחר
עת
שקיעת
השמש
להתפלל
לשם
יתעלה
,
לפי
שאז
יחלש
כח
פועל
השמש
,
וזה
ממה
שיורה
שאין
השמש
הוא
האלוה
,
כי
לא
יתכן
באלוה
שיחזק
פעם
ויחלש
פעם.
ויעקב
בחר
להתפלל
לשם
יתעלה
אחר
שקיעת
השמש
―
לפי
מה
שהבינו
קצתם
ז"ל
(ברכות
כו
,
ב)
ממה
שאמר
"ויפגע
במקום
וילן
שם
כי
בא
השמש"
(בר'
כח
,
יא)
―
לפי
שאז
יֵרָאוּ
כוכבים
רבים
,
וזה
ממה
שיורה
שאינם
אלוהות;
כי
לא
יתכן
שתשלם
מאלוהות
רבים
הנהגת
עולם
אחד
במספר
,
כי
ההנהגה
בדבר
אחד
במספר
יחוייב
שתהיה
מסודרת
מאחד
במספר.
ולזה
הוא
מבואר
,
שראוי
שיהיו
כל
הכוכבים
עלולים
מֵעִלָּה
אחת
,
הוא
האלוה
,
כי
המאמר
בשיהיה
האחד
מהם
הוא
הראשון
והאחרים
הם
משרתים
לו
,
הוא
מבואר
הבטול
,
כי
הם
כלם
מטבע
אחד;
עם
שזה
המאמר
הוא
גם
כן
מבואר
הבטול
,
כמו
שהתבאר
בחמשי
מ'מלחמות
יי''.
והנה
עם
זה
,
כלל
זה
העת
שהתפלל
בו
יעקב
ההוראה
בשהכוכבים
הם
כלם
מתנועעים
,
כי
יראה
,
כשהשלים
השמש
הסבוב
היומי
,
שלא
יֵרָאוּ
הכוכבים
הזורחים
בערב
האחד
,
שישובו
לזרוח
בערב
השני
,
אבל
יראו
גבוהים
על
האופק;
וזה
ממה
שיורה
,
שאין
התנועה
הנראית
להם
שוה
לתנועה
אשר
יֵרָאֶה
לשמש;
ואִלו
היו
הכוכבים
קיימים
,
והארץ
מתנועעת
,
היתה
התנועה
הנראת
לכוכבים
כלם
שוה.
והנה
תמצא
שלזאת
הסבה
צוה
השם
יתעלה
בהבאת
הקרבן
בראש
חדש
ובראש
השנה
,
כי
אֵלו
העתים
יורו
על
שהכוכבים
מתנועעים
,
ושזאת
התנועה
תלך
בסבוב.
וזה
,
כי
בראש
חדש
יִדָּבְקוּ
השמש
והירח
,
ואחר
יעבור
הירח
השמש
,
עד
שישוב
להתדבק
עמו
בראש
חדש
השני.
וכן
מקום
זריחת
השמש
ושקיעתו
בראש
השנה
-
תשוב
במקום
שהיתה
בראש
השנה
השנית
באופן
ההוא
שהיתה
בשנה
הקודמת;
כאלו
תאמר
שתטה
מעט
מעט
אל
הדרום
,
עד
שתהיה
בתכלית
הנטייה
הדרומית;
עוד
תטה
מעט
מעט
אל
הצפון
,
עד
שתהיה
בתכלית
הנטייה
הצפונית;
עוד
תתקרב
אל
משוה
היום
,
עד
שתדבק
בו
בראש
השנה.
התועלת
הארבעה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאשה
שתבוש
מבעלה
―
וכל
שכן
בתחלת
לקיחתו
אותה
―
יותר
מבֹשתה
משאר
האנשים
,
לפי
שהוא
ידוע
כי
לקיחתה
האיש
הוא
למשגל
,
והנה
ראוי
שתבוש
האשה
מזה.
ולזה
תמצא
,
שכבר
לקחה
רבקה
הצעיף
ותתכס
,
כשידעה
שהאיש
ההולך
בשדה
הוא
יצחק.
וזה
,
כי
כבר
יורה
,
כאשר
אין
האשה
בושה
מזה
,
שאין
המשגל
אצלה
דבר
ראוי
שתבוש
ממנו
,
ותהיה
בזה
ראייה
על
שלא
הקפידה
לשמור
עצמה
ממשכב
הדודים.
התועלת
החמישה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שיזרע
בבקר
זרעו
,
ולערב
אל
ינח
ידו
(ע"פ
קה'
יא
,
ו)
,
כי
בזה
ישלם
קיום
המין
האנושי.
ולזה
תמצא
,
שאברהם
אבינו
הוסיף
לקחת
אשה
להוליד
בנים
,
עם
היותו
מופלג
בזקנה.
התועלת
הששה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
להרחיק
המריבה
מבניו
בענין
הנחלה
,
לפי
מה
שאפשר.
ולזה
תמצא
,
שאברהם
נתן
לבניו
בחייו
מה
שישר
בעיניו
לתת
להם
,
והרחיקם
מעל
יצחק
,
כדי
שלא
יריבו
עמו
על
הנחלה
,
להיותו
יורש
כל
הנכסים;
עם
שכבר
נמשך
מזה
תועלת
אחר
,
והוא
שלא
ילמד
יצחק
ממעשיהם
הרעים;
כי
בו
בחר
השם
יתעלה
להיות
ממנו
הזרע
הנבחר
שיירש
ארץ
כנען.
התועלת
השבעה
עשר
הוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
שהצדיקים
הם
מושגחים
בשימלא
השם
יתעלה
מספר
ימיהם
,
ויבלו
ימיהם
בטוב.
ולזה
ספר
,
שכבר
חיה
אברהם
מאה
ושבעים
וחמש
שנה
,
ואחר
כן
מת
בשיבה
טובה
זקן
ושבע
ימים.
התועלת
השמונה
עשר
הוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
שהשכל
הנקנה
ישאר
אחר
המות
,
והוא
מה
שהשיג
האדם
בחייו
מן
המושכלות;
ושאז
ישיג
האדם
יחד
כל
מה
שהשיג
בחייו
,
כי
אין
לו
מונע
מצד
החומר
מהשגת
אלו
המושכלות.
ולזה
ספר
,
שכבר
נאסף
אברהם
אחר
המות
אל
המושכלות
הכוללות
אשר
השיג
בחייו.
וזה
התועלת
הוא
רב
מאד
,
כי
בו
טעו
הפילוסופים
כלם
,
כמו
שהתבאר
מדבריהם
,
וחשבו
שהשכל
הנקנה
הוא
נפסד
במות
האדם.
וזה
הדעת
הנפסד
הוא
ממה
שירחיק
האדם
משלמותו
הרחקה
נפלאה
,
כמו
שביארנו
בראשון
מ'ספר
מלחמות
יי''.
והנה
קרא
אלו
המושכלות
'עמים'
,
על
דרך
אמרו
"מרכבות
עמי
נדיב"
(שה"ש
ו
,
יב)
,
כמו
שביארנו
בביאורנו
לשיר
השירים.
והיה
זה
כן
,
לפי
שתיבת
'עַם'
יֵאָמֵר
על
איזה
קִבוץ
,
כללוּת;
אמר:
"עמים
הר
יקראו"
(דב'
לג
,
יט)
-
רמז
אל
השבטים;
"לעם
נכרי"
(שמ'
כא
,
ח)
-
רמז
אל
קבוץ
הבית.
התועלת
התשעה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לבנים
שיתעסקו
בקבורת
אביהם
לכבודו
,
ובמקום
שהסכים
להקבר
שם.
ולזה
תמצא
שקברו
יצחק
וישמעאל
אברהם
במערת
המכפלה.
התועלת
העשרים:
להודיע
מעלת
יצחק
,
ושכבר
היה
באופן
מהשלמות
,
שדבקה
השגחת
השם
יתעלה
בו
אחרי
מות
אברהם.
ולזה
ספר
,
שכבר
בירך
אותו
השם
יתעלה
אחרי
מות
אברהם.
ולזה
גם
כן
ספר
,
שכבר
בחר
יצחק
לשבת
במקום
שיהיה
ראוי
שידבק
לו
השפע
האלהי
,
והוא
'באר
לחי
רואי'.
התועלת
העשרים
ואחד:
להודיע
מעלת
האבות
אצל
אנשי
הארץ
אשר
גרו
שם
,
עד
שכבר
תמצא
שבני
ישמעאל
היו
כלם
נשיאים
,
בעלי
עיירות
מוקפות
חומה
ובלתי
מוקפות.
עם
שכבר
הודיענו
בזה
הספור
,
שכבר
נתקיים
היעוד
שיעד
השם
יתעלה
לאברהם
מבנו
ישמעאל
,
שכבר
יוליד
שנים
עשר
נשיאים
(בר'
יז
,
כ)
,
ומה
שיעד
גם
כן
שכבר
ישכון
ישמעאל
אצל
כל
אחיו
(בר'
טז
,
יב).
והודיענו
גם
כן
בזה
הספור
,
איך
נסתעפו
מאב
אחד
אלו
האומות
,
אשר
היו
מפורסמות
בזמן
נתינת
התורה
,
כדי
שלא
יפיל
זה
העניין
ספק
על
מה
שנזכר
בתורה
מעניין
חידוש
העולם
,
כמו
שזכרנו
בפרשת
בראשית
(פתיחה
לחלק
תשיעי
,
בר'
ד
,
א
-
כו).