תנ"ך - ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹרָתְךָ֖ לִֽי: (בראשית פרק כה פסוק לא)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת־בְּכֹרָתְךָ לִי: (בראשית פרק כה פסוק לא)

טקסט בלבד:

ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי: (בראשית פרק כה פסוק לא)

תיקון קוראים:

ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי: (בראשית פרק כה פסוק לא)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר יַעֲקֹב זַבֵּין כְּיוֹם דִּלהֵי יָת בְּכֵירוּתָך לִי :

מסורה קטנה:
מכרה - ל'.

רש"י:
מכרה כיום - כתרגומו: "כיום דלהן" - כיום שהוא ברור , כך מכור לי מכירה ברורה את בכורתך. לפי שהעבודה בבכורות , אמר יעקב: אין רשע זה כְּדַי להקריב להקדוש ברוך הוא (ראה ב"ר סג , יג).

רשב"ם:
מכרה כיום - כלומר: לאלתר; מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך בממון אבי בממון שאתן לך , ואחר כך אתן לך המאכל לעדות לקיום; כדרך שמצינו "ויאכלו שם על הגל" (בר' לא , מו) , לקיום ברית בין לבן ליעקב.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מכרה - בחרק , כמו "שלחה הנער" (בר' מג , ח); "שכבה עמי" (בר' לט , ז). וה'בכורה' - שיקח פי שנים בממון אביו. ויש אומרים , שיש לבכור לעולם מעלה על הצעיר , לקום מפניו ולשרתנו , כבן לאב.

ר' יוסף בכור שור:
והוא עייף - דרך הציידים להיות עייפים , ורודפים אחר החיות; ופעמים טועים בייער שלשה וארבעה ימים , להם רעב וצמא. וכן היה לעשו , עד שהגיע לשערי מות ולא היה יכול להשיג ידו אל פיו , כמו שהוא אומר הלעיטיני נא וגו' - כלומר: שפוך לתוך פי ואני אוכל , שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי , ולא ללכת אל בית אבי. אך מצא יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר; אם היה האוכל מתמהמה לו , היה מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך , הרי כל אשר לאבי בידי; וכל בני קטורה וישמעאל ולוט , שמילט זקיני מן השבי ומן המות , יהו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה , הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה , שאתה בכור ותקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך , אז אוכילך , ותחיה ולא תמות , ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך , בשביל שלא תרצה שלא תבא לי הממשלה , גם אני לא אחמול על עצמך; כי כמו שאתה רוצה לעצמך , אני אוהב לעצמי , ואיני אוהבך יותר ממני. ומחמת טענה אמר לו יעקב: מכרה כיום את בכורתך לי - כלומר , שתעמוד במכירתך לעולם כמו היום; וכן השבעה לי כיום - שתהא שלי לעולם כמו שהיא שלי היום [הג"ה].

רמב"ן:
מכרה כיום את בכורתך לי - "כיום דילהן" (ת"א) , כיום שהוא ברור , כן מכור לי מכירה גמורה; לשון רבנו שלמה. ופשוטו: כעת הזאת , וכן "ואתה עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלהים" (ש"א ט , כז); "אותו כהיום תמצאון אותו" (שם , יג); "קטר יקטירון כיום את החלב" (בנוסחנו חסר 'את'; ש"א ב , טז); "ולנו בשת הפנים כיום הזה" (דנ' ט , ז). והנראה מדעת אנקלוס , כי בעבור היות מכירת הבכורה לאחר מיתת אביהם , אמר: מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו. וזה שמוש 'להן' , בלשון ארמית (בר"ת לב , יט): להין את אזיל - לאיזה מקום; (ויק"ר יח , א): מן הין את מודע לי; וכאן בפרשת 'וישלח' (ב"ר עו , ח): ולהן אינון אזלין מן הן דאתברון; והוא לשון מורגל להם במקומות הרבה. ובדניאל - 'להן' בפתחות הלמ"ד , כטעם 'אלא': "להן אלהין די מדרהון עם בישרא לא איתוהי" (דנ' ב , יא) , וכן "להן מלכא מלכי ישפר עלך" (דנ' ד , כד). ואנקלוס יתרגם "זולתי" (דב' א , לו): "אלהין" - אלא הן. ובנוסחאות בדוקות ומדוקדקות מן התרגום: "כיום דילהי" , והוא כמו שפרשתי , כי 'הי' בלשונם: 'איזה' , כמו שאומר בתלמוד (ב"ק צט , ב): הי רבי מאיר; (ב"ב קמא , א): הי רבי יהודה; וזולתם. ואפשר שעשה אנקלוס כיום כאלו הוא 'ביום': מכרה ביום שתבא בו הבכורה לי; כי כן מצאנו השמוש הזה לכ"ף: "כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי" (הו' ז , יב) - משפטו: 'באשר'; "וכדמי בניך אשר נתת להם" (יח' טז , לו); "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכ' ב , י). ויש אומרים (ראה רשב"ם) , כי אין מחיר הבכורה הנזיד , רק הכתוב יספר , כי בבקשו לאכל והוא עיף , וענה לו יעקב: מכור לי בכורתך בכסף , ואחר כך נאכל , אמר לו בפחזותו על האכילה: למה זה לי בכורה (להלן , לב)? הרי היא מכורה לך; ונשבע עליה , וישבו לאכל ולשתות; והכתוב לא פירש המחיר. ואין זאת דעתי.

רד"ק:
ויאמר. מכרה כיום - זו הכ"ף תקָרא 'כ"ף האמתי' , כמו "כי אותו כהיום תמצאון אותו" (ש"א ט , יג); "ויהי העם כמתאוננים" (במ' יא , א); "לב רשעים כמעט" (מש' י , כ); "כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול" (הו' ה , י); רוצה לומר: מכירה גמורה תמכרנה לי היום. והבכורה - להדרו ולכבדו ולקום מפניו , לפי שהיה בכור; והוא לא היה ראוי לכך , והיה קשה בעיניו לכבד אדם כמוהו , אלא שלא יכול להמנע מזה , מפני מנהג העולם. ואמרו (ראה ראב"ע) , כי כן היה מנהג , להיות לו מעלה ויתרון בירושת אביו , כענין שצותה התורה על "פי שנים" (דב' כא , יז); וכל זה מכר לו. ואע"פ כן נענש בזה , לפי שעשה בזה כנגד מנהג העולם; וכבדו כבוד גדול אחר כן על כרחו , מפחדו אליו (ראה בר' לג , ג).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר אחר זה שכבר הכין יעקב נזיד עדשים , וקנה בהם בכורת עשו , ושכבר הקל עשו בבכורתו , מפני היותו הולך למות , ויתכן שימות קודם אביו ולא תהיה לו ירושה ממנו , ועוד שכבר בזה ענין הבכורה , לפי שאביו יצחק לא היה עשיר מאד. והנה היה סבת בקשת יעקב הבכורה , לפי שכבר היה נהוג אז לתת לבכור חלק נוסף בנחלה , וגם בענין הברכה היו מקפידים לברך הבכור ברכה נוספת; הלא תראה שכבר היה מקפיד יוסף שישית אביו יד ימינו על ראש מנשה , להיותו הבכור (ראה בר' מח , יז) , וכן תמצא , שכאשר רצה יצחק לברך אחד מבניו לפני מותו , בחר לברך עשו בנו הגדול; וזהו אמרו שם "ויקרא עשו בנו הגדול" (ראה בר' כז , א) - כבר באר לך , שסבת קראו לו לברך אותו היתה היותו בנו הגדול. והנה זה היתרון שהיה לעשו על יעקב בענין הברכה והנחלה , קנה אותו יעקב ממנו. (חמש תועלות לפרשת 'תולדות' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים