תנ"ך - ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא מן־האדם האדם הזה כי עיף אנכי על־כן קרא־שמו אדום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם: (בראשית פרק כה פסוק ל)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן־הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ אֱדוֹם: (בראשית פרק כה פסוק ל)

טקסט בלבד:

ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא מן־האדם האדם הזה כי עיף אנכי על־כן קרא־שמו אדום: (בראשית פרק כה פסוק ל)

תיקון קוראים:

ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא מן־האדם האדם הזה כי עיף אנכי על־כן קרא־שמו אדום: (בראשית פרק כה פסוק ל)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב אַטעֵימנִי כְעַן מִן סִמוֹקָא סָמְקָא הָדֵין אֲרֵי מְשַׁלהֵי אֲנָא עַל כֵּין קְרָא שְׁמֵיהּ אֱדוֹם :

עין המסורה:
עיף - ו': ראה לעיל , כט. עיף - ח' (בלישנא): ראה לעיל , כט.

מסורה קטנה:
הלעיטני - ל'.

רש"י:
הלעיטני נא - אני פותח את פי ושפוך הרבה לתוכה , כמו ששנינו (משנה שבת כד , ג): אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו. מן האדם האדם הזה - עדשים אדומות; ואותו היום מת אברהם (ראה ב"ב טז , ב) , שלא יראה את עשו [בן בנו] יוצא לתרבות רעה , ואין זו "שיבה טובה" שהבטיחו המקום (בר' טו , טו); לפיכך קצר חמש שנים משנותיו; שימי יצחק מרובין על של אביו חמש שנים: זה מת בן מאה ושבעים וחמש (ראה בר' כה , ז) וזה מת בן מאה ושמונים (ראה בר' לה , כח); ועשה לו יעקב תבשיל של עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים? שדומין לגלגל , שהאבלות - גלגל הוא שחוזר בעולם.

רשב"ם:
מן האדום האדום הזה - דרך אדם הממהר לשאול דבר מחבירו: כופל את דבריו; וזה שהיה עיף ורעב , הרי הוא כאומר: תן לי מהרה לאכול. על כן קרא שמו אדום - הוא אדמוני , התאוה לאכול אדום , ובשביל רעבתנותו מכר בכורתו. ולשם בזיון קרא לו כן , שבשביל מאכל אדום מכר בכורתו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
והוא עיף - כטעם "בארץ עיפה" (יש' לב , ב): רעב וצמא. הלעיטיני - אין לה חבר , והטעם: האכיליני. וטעם נזיד - תבשיל , רק ויזד - מהשניים הנראים; והם שני שרשים , והפירוש אחד , כמו "לא ידון רוחי" (בר' ו , ג) עם "נדנה" (דה"א כא , כז).

ר' יוסף בכור שור:
והוא עייף - דרך הציידים להיות עייפים , ורודפים אחר החיות; ופעמים טועים בייער שלשה וארבעה ימים , להם רעב וצמא. וכן היה לעשו , עד שהגיע לשערי מות ולא היה יכול להשיג ידו אל פיו , כמו שהוא אומר הלעיטיני נא וגו' - כלומר: שפוך לתוך פי ואני אוכל , שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי , ולא ללכת אל בית אבי. אך מצא יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר; אם היה האוכל מתמהמה לו , היה מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך , הרי כל אשר לאבי בידי; וכל בני קטורה וישמעאל ולוט , שמילט זקיני מן השבי ומן המות , יהו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה , הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה , שאתה בכור ותקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך , אז אוכילך , ותחיה ולא תמות , ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך , בשביל שלא תרצה שלא תבא לי הממשלה , גם אני לא אחמול על עצמך; כי כמו שאתה רוצה לעצמך , אני אוהב לעצמי , ואיני אוהבך יותר ממני. ומחמת טענה אמר לו יעקב: מכרה כיום את בכורתך לי - כלומר , שתעמוד במכירתך לעולם כמו היום; וכן השבעה לי כיום - שתהא שלי לעולם כמו שהיא שלי היום [הג"ה].

רמב"ן:
מן האדום האדום הזה - היה התבשיל מָאדם מן העדשים שהיו אדומות , או שרקחו בדברים אדומים , ועשו לא ידע מהו וקרא שמו אדום. ועל כן קראו שמו אדום , כי לעגו עליו שמכר בכורה נכבדת בעבור תבשיל מעט , "כי סובא וזולל יִוָרש" (מש' כג , כא).

רד"ק:
ויאמר. הלעיטני נא - כענין 'האכילני' , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנה , ב): אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותן; וכן אמרו (חולין נח , ב): או שהלעיטה חלתית. מן האדום האדום הזה - העדשים הקלופים הם אדומים; וכפל לו הדבר לרוב תאותו אליהם. על כן קרא שמו אדום - לפי שהתאוה מאד אל האדום.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר אחר זה שכבר הכין יעקב נזיד עדשים , וקנה בהם בכורת עשו , ושכבר הקל עשו בבכורתו , מפני היותו הולך למות , ויתכן שימות קודם אביו ולא תהיה לו ירושה ממנו , ועוד שכבר בזה ענין הבכורה , לפי שאביו יצחק לא היה עשיר מאד. והנה היה סבת בקשת יעקב הבכורה , לפי שכבר היה נהוג אז לתת לבכור חלק נוסף בנחלה , וגם בענין הברכה היו מקפידים לברך הבכור ברכה נוספת; הלא תראה שכבר היה מקפיד יוסף שישית אביו יד ימינו על ראש מנשה , להיותו הבכור (ראה בר' מח , יז) , וכן תמצא , שכאשר רצה יצחק לברך אחד מבניו לפני מותו , בחר לברך עשו בנו הגדול; וזהו אמרו שם "ויקרא עשו בנו הגדול" (ראה בר' כז , א) - כבר באר לך , שסבת קראו לו לברך אותו היתה היותו בנו הגדול. והנה זה היתרון שהיה לעשו על יעקב בענין הברכה והנחלה , קנה אותו יעקב ממנו. (חמש תועלות לפרשת 'תולדות' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים