תנ"ך - וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר: (בראשית פרק כט פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר: (בראשית פרק כט פסוק ב)

טקסט בלבד:

וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר: (בראשית פרק כט פסוק ב)

תיקון קוראים:

וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר: (בראשית פרק כט פסוק ב)

תרגום אונקלוס:
וַחֲזָא וְהָא בֵירָא בְחַקלָא וְהָא תַמָן תְּלָתָה עַדרִין דְּעָן רְבִיעִין עֲלַהּ אֲרֵי מִן בֵּירָא הַהִיא מַשׁקַן עַדרַיָא וְאַבנָא רַבְּתָא עַל פּוּמָא דְבֵירָא :

עין המסורה:
ישקו - ג': בר' כט , ב; יר' טז , ז; תה' קד , יא.

מסורה קטנה:
ישקו - ג'.

רש"י:
ישקו העדרים - משקים הרועים את העדרים; והמקרא דיבר לשון קצרה.

רשב"ם:
רבצים עליה - ממתינים עד אשר יאספו כל העדרים , "וגללו את האבן" (להלן , ג). והאבן גדולה על פי הבאר - שלא יפול אדם , או שלא ישאבו ממנה שאר בני אדם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וירא - מלה זרה , בעבור שנפתח היו"ד; והמלה מהבניין הקל , ואין אחר היו"ד אחד מאותיות הגרון , שהוא משפטם להרחיב אשר לפניהם; ואין ראוי לאדם לחסר הו"ו , או שיאמר כן עם חבירי היו"ד שהם סימני המשרתים. ולפי דעתי , כאשר רצו לאמר מן 'ראה' , על משקל "וישב ממנו שבי" (במ' כא , א) - והנה חסר ה"א 'ראה' , גם לא יתכן שיהיה האל"ף נראה בסוף המלה - והנה נשאר 'וַיִר' בחרק תחת היו"ד , והנה יהיה במשקל "ויף בגדלו" (יח' לא , ז) , ויתערב עם לשון 'ירה'; על כן פתחו היו"ד.

רמב"ן:
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה - יאריך הכתוב בספור הזה , להודיענו כי "קויי יי' יחליפו כח" (יש' מ , לא) , ויראתו תתן עז (ע"פ מש' יד , כו) , כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף , ויגל לבדו האבן אשר היו צריכין אליה כל הרועים , ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים , כלם רובצים עליה , אינם יכולין להניעה כלל. ולרבותינו בבראשית רבא (ע , ח) גם בזה להם רמז לעתיד , כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר , ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם , ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה , וכן הענין המסופר כאן , להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה: כי הבאר ירמוז לבית המקדש , ושלשה עדרי צאן - עולי שלשה רגלים , כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים - שמשם היו שואבין רוח הקדש , או שירמוז "כי מציון תצא תורה" (יש' ב , ג) שנמשלה למים , "ודבר יי' מירושלם" (שם) , "ונאספו שמה כל העדרים" (להלן , ג) - באים "מלבא חמת עד נחל מצרים" (מ"א ח , סה) , "וגללו את האבן... והשקו" (להלן , ג) - שמשם היו שואבין רוח הקדש , "והשיבו את האבן" (שם) - מונח לרגל הבא.

רד"ק:
וירא והנה באר. רובצים עליה - סמוך לה , כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); והדומים לו רבים. והאבן גדולה - לפי שלא היה שם מים אחרים להשקות צאן אנשי העיר , שמו אבן גדולה על פי הבאר , כדי שלא יוכלו להשקות אלא בהיותם יחד , וישקה זה אחר זה; ואם ישקו זה לבדו וזה לבדו , ישאב כל אחד לנפשו , והנשארים בשקת ילכו לבטלה וְיִשָפְכו , עד שלא יבא האחר. ואפלו יהיה בשקת , לא ישקה מהם הבא אחר כן , כיון שעמדו שאובין שעה או שתים; כי לא ישתו הצאן לרצון אלא השאובים לשעתם. לפיכך שָׂמוּ אבן גדולה על פי הבאר , שלא יוכלו להסיעה עד שיהיו יחד כל רועי העיר.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
זכר שכבר הרים יעקב רגליו ללכת ארצה בני קדם , להתיישר ללכת לחרן. וראה והנה באר בשדה , והיו שם שלשה עדרי צאן עם הרועים; ולא יכלו להשקות הצאן , לפי שהאבן גדולה על פי הבאר , עד יאספו רועי כל העדרים , לגולל את האבן מעל פי הבאר להשקות הצאן , ולהשיב האבן על פי הבאר.
ריכוז קישורים