תנ"ך - מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת: (בראשית פרק כט פסוק כז)

טקסט וניקוד:

מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת: (בראשית פרק כט פסוק כז)

טקסט בלבד:

מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות: (בראשית פרק כט פסוק כז)

תיקון קוראים:

מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות: (בראשית פרק כט פסוק כז)

תרגום אונקלוס:
אַשׁלֵים שְׁבוּעֲתָא דְדָא וְנִתֵּין לָך אַף יָת דָּא בְּפוּלחָנָא דְּתִפלַח עִמִי עוֹד שְׁבַע שְׁנִין אָחֳרָנִין :

עין המסורה:
מלא - ה' בפתח: *בר' כט , כז; מד , א; ש"א טז , א; יח' כד , ד; תה' פג , יז. (וחד: ומלא - יח' י , ב). ונתנה - ג': *בר' כט , כז; ש"א כה , כז; יר' לח , יח.

מסורה גדולה:
מלא ה' וסימנהון מלא שבע זאת מלא את אמתחת מלא קרנך שמן מבחר עצמים מלא פניהם קלון. וחד ומלא חפניך. ונתנה ג' וסימנהון ונתנה לך גם את זאת ונתנה לנערים ונתנה העיר הזאת.

מסורה קטנה:
מלא - ה'.

רש"י:
מלא שְׁבוּעַ - דבוק הוא , שהרי נקוד בחטף: שָבוּעַ של זאת , הם שבעת ימי המשתה; בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א , ז [פ , ד]). [ואי אפשר לומר שבוע ממש , שאם כן היה צריך להנקד בפתח השי"ן. ועוד ששבוע לשון זכר , כדכתיב: "שבעה שבועות תספר לך" (דב' טז , ט); לפיכך אין משמעו 'שבוע' אלא 'שבעה'; 'שטיינא' בלעז]. ונתנה לך - לשון רבים , כמו: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (בר' יא , ז); "נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה" (שם , ג); אף זה לשון רבים ונתנה לך גם את זאת - מיד [לאחר שבעת ימי המשתה] , ותעבד לאחר נישואיה.

רשב"ם:
מלא שבוע זאת - שבעת ימי המשתה של לאה. ונתנה - ותנתן לך גם את זאת מיד , בעבודה אשר תעבוד עמדי אחרי נשואי רחל עוד שבע שנים אחרות; כדכתיב "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני" וגו' (בר' ל , כה) , (נראה שחסר קטע בכת"י) כי עכשיו הושלמו "ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך" (בר' לא , מא).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מלא שבוע זאת - שבעת ימי המשתה. וזאת - על לאה.

ר' יוסף בכור שור:
מלא שבוע זאת - של שבעת ימי המשתה , כי שבע שנים עבודתו כבר מילא , כדכתיב לעיל "כי מלאו ימי" (לעיל , כא) , וכן מוכיחים הפסוקים: בתוך ארבע עשרה שנים שעבד בשביל רחל נולד יוסף , כי בלדת יוסף אמר "שלחני" (בר' ל , כה).

רמב"ן:
מלא שבוע זאת - דבק הוא בחטף: שבוע של זאת; והן שבעת ימי המשתה. גם זה לשון רבנו שלמה; ואם כן למה לא פירש הרב "מלאו ימי" (לעיל , כא) , על שני העבודה והתנאי ששלמו , כדברי אנקלוס , והוא משמעות הכתוב באמת? ובשביל הימים שאמרה לו אמו , גם מפני זקנתו , לא יתן לו לבן בתו קודם זמנו אשר התנו שניהם , ודי שיקיים תנאו. וכדברי אנקלוס הוא , שנצטרך לפרש מלא שבוע זאת על המשתה , כי ימי העבודה שלמים היו , כאשר אמר לו יעקב (לעיל , כא); גם כן פירש רבי אברהם. ואני לא ידעתי , כי שבעת ימי המשתה - תקנת משה רבנו לישראל (ראה ירוש' כתובות א , א); ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות , כענין באבלות , דכתיב "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" (בר' נ , י). ומה שלמדו בכאן בירושלמי (מו"ק א , ז) ובבראשית רבא (ע , יט) , שאין מערבין שמחה בשמחה , סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה. אבל בגמרא שלנו (מו"ק ט , א) בפרק 'משקין' לא למדוה מכאן , ודרשוה מ"ויעש שלמה... את החג" (מ"א ח , סה). ויתכן לומר , כי היה זה מחלוף משכורתו "עשרת מונים" (בר' לא , מא) , כי יעקב אמר לו מתחלה כי מלאו הימים , ולבן שתק ונתן לו לאה , ואחרי כן אמר לו לבן: מלא שבוע זאת , כי עדין לא מלאו ימי עבודת לאה , וקודם זמני נתתיה לך; ויעקב שמע אליו וימלא אותם כדברי לבן , כי מה יוכל לעשות , והוא ברחל יחפוץ?! ולכך לא אמר הכתוב בתחלה 'ויהי במלאת הימים ויאמר יעקב' וגו'. ועוד יתכן לומר , כי כאשר היה בשנה השביעית , אמר יעקב ללבן "הבה את אשתי כי מלאו ימי" (לעיל , כא) , שזו שנת מלאת הימים; וכן "זקן עם מלא ימים" (יר' ו , יא) , הוא אשר הגיע לשנת סופו , וכן "עד יום מלאת ימי מלואיכם" (וי' ח , לג) - עד יום השביעי שבו ימלאו ימי המלואים. או שאמר "מלאו" , בעבור שהיו קרובים להמלא וחשובים כמלאים; וכמוהו רבים , וכן בסדר האחר "בצאת נפשה" (בר' לה , יח) , כי מתה בהיותה קרובה לכך , וחשובה כאלו מתה. וזה טעם "ואבואה אליה" (לעיל , כא) , כלומר: לא שתתן אותה ואלכה , אבל שאשאנה , ואשלים מעט הימים אשר עלי , כי מעתה לא תירא ממני שאעזבך. ורבותינו עשו מדרש (ב"ר ע , יח) בלשון "ואבואה אליה" , בעבור שאיננו דרך מוסר להזכיר כן , אף כי בצדיקים; אבל הכונה היא מה שאמרתי. ואחרי כן אמר לו לבן: מלא השבוע השנים של לאה זאת , כי אולי בעבור שעברתי על דעתך לא תשלים אותן; או כדי שיהיה ידוע מתי התחילו ימי עבודת רחל; ואז אתן לך האחרת בעבודה אשר תעבוד עמדי לאחר הנישואין. ונתנה לך - לשון רבים; "נרדה ונבלה שם" (בר' יא , ז); "ונשרפה" (שם , ג); אף זה - לשון 'ונתן'. זה פירש רבנו שלמה; ולא אמר למה יתפוס היחיד לשון הרבים! אולי יחשוב הרב שהוא דרך הנכבדים בלשון הקדש , כמאמר אחרים (ראה רס"ג בפירוש ראב"ע לבר' א , כו). ורבי אברהם אמר בכאן (שם) שהוא בנין 'נפעל' , והו"ו השיבו לעתיד , ופרושו: ותנתן לך. והנכון בעיני , כי דברי לבן בערמה , אמר ליעקב: "לא יעשה כן במקומנו" (לעיל , כו) , כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן , כי נבלה הוא אצלם , אבל תמלא שבוע זאת , ונתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת , שכולנו נסכים בדבר , ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה.

רד"ק:
מלא שבוע זאת - השלם שבעת ימי שמחה של זאת , של לאה. ונתנה לך - יתכן שהמלה מבנין 'נפעל' לנקבה; או תהיה מבנין הקל והנו"ן למדבר בדרך התפארת , כמו "משכני אחריך נרוצה... נגילה ונשמחה בך" (שה"ש א , ד); והדומים להם. ואחר שתשלים שבעת ימי שמחה ללאה , אתן לך רחל , ותעשה שבעת ימי שמחה אחרים לרחל. ומכאן סמכו חכמים (ב"ר ע , יט) , שאין מערבין שמחה בשמחה , אלא כל שמחה תהיה לבדה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה הגיע מצניעות יעקב , שלא הכיר בה שהיא לאה עד הבקר. וכאשר נתרעם יעקב על לבן ואמר לו , כי מה שעבד אותו ומה שקבל עליו לעבדו שבע שנים לא היה כי אם לכונה שיתן לו רחל , וזה היה מותנה ביניהם , [וראוי שתדע , כי אין אומרו: הלא ברחל עבדתי עמך ממה שיחייב זה אחרי ימי העבדות , כי כמוהו אמרו: "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג) והוא לא נתנו עדיין , וכמוהו רבים בכתוב] ענהו , שאין ממנהג המקום ההוא לתת הצעירה לפני הבכירה , ולזה הוכרח לתת לו הבכירה. ואמר אליו: מלא עוד שבעת ימים של לאה לשמח עמה , ובשבוע האחר נתן לך גם את רחל , בעבודה אשר תעבוד עמי עוד שבע שנים אחרות על השבע שיש לך לעבוד.
ריכוז קישורים