תנ"ך - ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַחַיִּֽים: ס (בראשית פרק ג פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: ס (בראשית פרק ג פסוק כד)

טקסט בלבד:

ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים: ס (בראשית פרק ג פסוק כד)

תיקון קוראים:

ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים: ס (בראשית פרק ג פסוק כד)

תרגום אונקלוס:
וְתָרֵיך יָת אָדָם וְאַשְׁרִי מִלְקַדמִין לְגִינְתָא דְעֵדֶן יָת כְּרוּבַיָא וְיָת שְׁנַן חַרבָּא דְּמִתהַפכָא לְמִיטַר יָת אוֹרַח אִילָן חַיַיָא :

עין המסורה:
וישכן - ב': בר' ג , כד; תה' עח , נה. (וחד: ישכן - תה' ז , ו). הכרבים - י"ג חסר (בלישנא): כל אוריתא (בר' ג , כד; שמ' כה , יח , יט , כ (פעמיים) , כב; כו , א , לא; לו , ח , לה; לז , ז , ח , ט (פעמיים); במ' ז , פט - נמנים כאחד); ש"א ד , ד; ש"ב ו , ב; מ"א ו , כה , כז; ח , ז; מ"ב יט , טו; יש' לז , טז; יח' י , א , ב , ג , ז , ח.

מסורה קטנה:
וישכן - ב'; להט - ל'; המתהפכת - ל'.

רש"י:
מקדם לגן עדן - במזרחו של גן , חוץ לגן. את הכרבים - מלאכי חבלה (ראה שמ"ר ט , יא). וחרב המתהפכת והלהט - לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום להט - "שנן" , והוא כמו: 'שלף שננא' בסנהדרין (פב , א) , ובלשון לעז: 'למא'. מדרשי אגדה יש , ואני איני בא אלא לפשוטו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וישלחהו - כל 'שילוח' ואחריו מ"ם - כמו 'גירוש' , והוא לגנאי , כמו "שלח מעל פני" (יר' טו , א); ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי , שהוא לשון כבוד , וראייתו: "וישלחהו וילך בשלום" (ש"ב ג , כג); אם כן יהיה כבוד האדמה גדול מכבוד גן עדן! ואם אמר , למה נכתב ויגרש את האדם , אם פירוש וישלחהו - ויגרשהו? כן פירושו: כאשר גירשוֹ , השכין את הכרובים. ומלת הכרובים - יש אומרים: כנערים , תרגום ארמית (ראה חגיגה יג , ב): 'כרביא'. וכפי דעתי , שהיא מלת כלל לצורות כלם. ויחזקאל שאמר בתחלה "ופני שור" (א , י) , לא נתחלפה הצורה , שהעגל לא נעשה בימיו (כנגד חגיגה יג , ב); ואחר כן באמרו "פני הכרוב" (יח' י , יד) בה"א הידיעה , הצורה - צורת שור , כאלו אמר: הצורה שהזכרתי בתחלה. על כן כל צורת שור - כרוב , ואין כל כרוב - צורת שור; והראייה הגמורה - שאמר באחרונה "כי כרובים המה" (שם , כ). ופה אמר הכרובים , והם המלאכים הידועים , ובידם חרב , יש לה להט , ולה שני פיות; וזה פירוש המתהפכת. והמפרשים , כי על השמש דבר , אינינו אמת. ופירוש מקדם - ממזרח. ודע , כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת , וכן היה ואין בו ספק; גם יש לו סוד: כי מאור השכל יצא ה'חפץ' , ומהשני - העולה למעלה , כי תנועת ה'חפץ' - לפנים היא , גם "עלה תאנה" (לעיל , ז) לאות; ונקרא השלישי בשם 'הבחינה' , כי בתחלה יש 'כח' בלי מפעל. והמבין זה הסוד , יבין איך יפרד הנהר (ראה בר' ב , יא) , ומה סוד גן עדן , וכתנות עור. גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם. והמשכיל יבין , כי זה כל האדם (ע"פ קה' יב , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
דקדוק ואת להט החרב - שהכרובים מושכים מלה אחרת: וכרובי להט החרב , כי לא יאמר וישכן על להט.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
וטעם לשנות הכתוב , לאמר ויגרש: כאשר גרש את האדם השכין מקומו הכרובים. ומקדם - ממזרח , כי שם פתח הגן באמת ובסוד. ומלת כרובים - צורות , והעד: "את כרוב ממשח הסוכך" (יח' כח , יד). ואמר יחזקאל (י , יד): "פני הכרוב" , והוא ה"שור" שהזכיר בתחילה (א , י) , על כן הודיעו , כאלו אמר: הצורה שהזכרתי; ואמר על פני אדם ונשר ושור ואריה: "כי כרובים המה" (יח' י , כ). וטעם הכרובים: צורות מפחידות רואיהם , ובידם להט החרב. וטעם המתהפכת: שיש להב משני צדיה.

ר' יוסף בכור שור:
את הכרובים - הן המלאכים בדמות שוורים , וקורא אותם כרובים על שם 'חרישה' , כדאמרינן (ב"ב יב , א): בבבא ב' רדו יומא... דכריב ותני... יומא כרבא לא הוי; והוא לשון 'חרישה'; והכי מוכח ביחזקאל , דבמקום הוא אומר "פני שור מהשמאל בארבעתן" (יח' א , י) , ומונה שם פני אדם ואריה ושור ונשר , ובמקום אחר "פני האחד פני הכרוב" (יח' י , יד) , ומונה עמו אדם אריה ונשר , ושור אינו מונה , דכרוב - במקום שור; ובסוכה (ה , ב) פריך להו אהדדי , ומשני: "כרוב" - אפי זוטרי , "פני אדם" (שם) - בחור , כי יחזקאל ביקש והחליף במעשה המרכבה שור לאדם , משום מעשה העגל; כך פירשו רבותינו (חגיגה יג , ב) , והוא האמת במרכבה , אבל לפי הפשט , קודם שבא יחזקאל , כרוב ושור אחד הוא. מתחילה שם האדם "לעבדה ולשמרה" (בר' ב , טו) , וכשגירש האדם , שם הכרובים לחרישה , דהוא לשון 'כרבא'; וזהו - "לעבדה" , ולהב החרב - "לשמרה" (שם).

רד"ק:
ויגרש את האדם - כאשר גרש את האדם , כמו שאמר "וישלחהו" (לעיל , כג) , השכין מקדם לגן עדן את הכרובים. מקדם - פירושו: ממזרח. אפשר , כי מבוא הגן היה למזרח; לפיכך השכין באותה הפאה הכרובים. וזה היה במראה , שהיו נראים שם כרובים , להפחיד את האדם , שלא ישוב לגן; זהו לשמור את דרך עץ החיים. ואת להט החרב המתהפכת - להפחידו עוד. ולפי שהיה הענין במראה , אמר להט החרב , ולא אמר 'את החרב'. והלהט אינו גוף אלא מראה , והלהטי הוא המפחיד , כל שכן ב'התהפך' , כמו שאמר "בעופפי חרבי על פניהם" (יח' לב , י). ועוד עשה לו זה הדבר , כדי שיתחרט האדם וישוב בתשובה; כי הוא היה קודם שחטא שומר הגן , ואחר שחטא גרשהו משם , ושם עליו שומרים שלא יכנס שם , כדי שיבוש מעצמו ויתחרט על שחטא; ומזה למדהו דרך תשובה. ואחר ששב בתשובה סרה המראה ההיא , ושב לגן פעמים , ופעמים עובד "את האדמה אשר לֻקח משם" (לעיל , כג). ועוד נכתוב כל הענינים האלה בדרך הנסתר. ובב"ר (כא , ט): ואת להט החרב - על שם "משרתיו אש לוהט" (תה' קד , ד); המתהפכת - פעמים אנשים פעמים נשים , פעמים רוחות פעמים מלאכים.

רלב"ג - ביאור המילות:
הכרובים - הם הצורות הדמיוניות אשר יגיעו באמצעותם המושכלות , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' ובראשון מ'מלחמות יי''. וקראם כרובים , שהרצון בו: נערים קטנים , לפי שהם בלתי שלמים , כמו העניין בנערים הקטנים , והשכל ישלימם בשיפשיט מהם המשיגים ההיולאניים , ויהיו אלו הצורות בעצמם הם המושכלות , כמו שיהיה מהנער איש. ואת להט החרב המתהפכת - הוא משל להשפעה אשר תגיע לשכל ההיולאני מהשכל הפועל , כמו שקדם (פתיחה לחלק זה בביאור הפרשה).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ולפי שכבר גרש האדם , שהונח בעדן לעבדו ולשמרו , זכר שכבר המציא השם יתעלה כלים , ישמור בהם שמירת עץ החיים , אשר הוא המכוון מהגן; ואֵלו הכלים הם הצורות הדמיוניות , ושפע השכל הפועל המגיע לשכל ההיולאני , אשר יִשְלַם בהם השגת המושכלות , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' וב'מלחמות יי'' (א). זהו מה שנראה לנו בזה הספור , והוא נפלא מאד ומסכים לאמת וללשון המשל אשר נאמר בו , לפי מה שיתבאר לך , אם תתבונן בדרך המשלים אשר נהגו להשתמש בהם הנביאים והחכמים. וראוי שתדע , שמה שבא הֵנָה מזה הספור הנפלא הוא על דרך משל , לבאר שהחסרון שהגיע בבריאת האדם , עד שלא יתכן שיגיע אל השלמוּת המכוון בו כי אם בקושי עצום , היה מפני שאי אפשר לו שיקבל זה באופן יותר שלם , עד שהכלים בעצמם , שהושמו בו לדרוך אל השלמוּת , יהיו כלים לאדם , מצד בחירתו , לדרוך אל החסרון. ומן ההכרח היה שיהיה בעל בחירה , להיותו בעל שכל. ואולם היו הבעלי שכל העליונים בדרך אחד מהפוֹעַל תמיד , עם היותם בעלי בחירה , לפי שהם בוחרים תמיד הטוב , ואין בהם התחלה הפכית , תשים בהם בחירות מקבילות; ואולם האדם , להיותו מורכב מחומר וצורה , היו בו בהכרח בחירות מקבילות. ומי שיאמר שיותר טוב היה שלא תהיה לאדם בחירה , יאמר שיותר טוב היה שלא יהיה בעל שכל , לפי שהיותו בעל שכל יחייב שיהיה בעל בחירה. ועוד , שהבחירה היתה הכרחית לו להשגיח בו , להצילו מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליו מצד מערכת הכוכבים , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ב; וכן: ד) , ובביאורינו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג , ועוד). ועוד , שאם הודינו שיהיה אפשר שיהיה האדם בעל שכל ולא יהיה בעל בחירה , הנה כשהונח העניין כן , יתחייב הִמָּנַע השלֵמוּת מהאדם; וזה כי כבר יתחייב מזה שתהיינה פעולותיו כלם מסודרות בחיוב , לא יתחלף בהם קצת אישֵי בני האדם מקצת , להיותם ממין אחד , ויימשך לזה שיעשה כל אחד מהאנשים כל המלאכות הצריכות לו להעמדת גופו , והוא מבואר שלא יספיק לו זמנו לאלו המלאכות , וימנע ממנו השלמוּת האנושי. ובהיות העניין כן , הוא מבואר שהבחירה שהונחה באדם הוא כלי להגיעו אל השלמוּת. ואם כבר יקרה ממנה שתהיה כלי אל החסרון , הנה זה הוא מפני טבע החומר. וכן העניין בכחות הנפשיות הנמצאות באדם , רוצה לומר , שהם הוכנו לאדם להגיעו אל השלמוּת , והם בעינם סבה גם כן להגיעו אל החסרון מפני טבע החומר. ובהיות העניין כן , רוצה לומר , שהכוונה האלהית , אשר היתה בבריאת האדם , להגיעו אל השלמוּת האמתי , והכינה לו מפני זה כלים רבים , כמו שקדם (ראה הצעה לחלק זה) , כי תִמָצֵא הבחירה האנושית חולקת עליה ומנגדת לה , הנה מן ההכרח היה שיונח בכאן נימוס תוריי , יכריח הבחירה להכנע אל הכוונה האלהית , עד שיִשְלַם בזה , כמו שכוון בבריאה האנושית. ולהיות קניין המושכלות מגיע לאדם בהכרח בקושי גדול , כמו שקדם , היה גם כן ראוי שיהיה בזה הנימוס התוריי הַיְשָרָה אל הַקְנָאַת המושכלות , אשר לא יתכן הגעתם כי אם בקושי גדול , להשלים בו מה שחסר מפני הֶכְרֵחַ החומר. ועוד , כי להיות האדם מוכן מאד אל שתפנה השגתו בהשגת הטוב והרע , כמו שנתבאר בזה הספור , והיה מן ההכרח שיהיו דעות האנשים מתחלפים בה מתחלת העניין , לחולשת זאת ההשגה ולחסרונה , עד שקצתם ישימו הטוב - העָרֵב , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - המועיל , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - הנָאֶה , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - הכבוד , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - הנצוח , והרע הפכו; הנה היה מחוייב שיתחלפו מזה הצד תכונות האנשים חלוף רב , כי כל אחד מהם יבחר במה שהוא טוב אצלו , ויִמָּשֵךְ מפני זה החלוף שבין תכונות האנשים הפסד הקבוץ האנושי , עם שזאת ההשגה בעצמה היא סבה להרחיק האדם משלמוּתו האמתי; הנה מן ההכרח היה שיונח בכאן נימוס תוריי , יבאר לנו איך ראוי שיהיה מנהגנו באלו העניינים אשר יחשב בהם שהם טובים ורעים. וזאת היא אצלי גם כן אחת מהסבות שהביאה התורה להגיד לנו זה הספור , כי היה ראוי שיקדים בתורה ספור הדברים המכריחים אל שתנתן התורה לאדם. והנה עם מה שהועילנו זה הספור בהודעת ספור הבריאה האנושית , וההכרח המביא אל שתנתן לאדם תורה , כבר הועילנו תועלת נפלא במה שלמדנו , שהשכל הנקנה הוא נצחי , כי בזה מהעומק והקושי , עד שטעו בו גדולי הפילוסופים וחשבו בו שיהיה נפסד בהכרח; וזה ממה שירחיק האדם מההשתדלות בדריכה אל שלמוּת השכל. והנה , ההִשָאֲרוּת שאמרו קצתם שהוא אפשרי שיגיע לאדם , הוא מבואר מדבריו שלא יתכן שיגיע כי אם באופן רחוק מאד , עד שכמעט שהוא בגבול הנמנע , ועם זה גם כן כשיגיע , לא יגיע בזה שום דבר מתחדש , מפני השלמוּת במושכלות; אבל יהיה מַדְרְגַת מי שהשתדל בקניין המושכלות והשיג מהם , הרבה ממדרגת מי שלא קנה מהם דבר , כמו שביארנו במאמר הראשון מ'ספר מלחמות יי''. ולזה יהיה האדם בלא תקות זאת ההצלחה העצומה האפשרית לו , וירחיקהו זה מההשתדלות בהגעתה. וכאשר זכרה התורה שכל מושכל שנקנהו הוא נצחי , הסירה ממנו זה הטעות , וקרבה אותנו אל ההשתדלות בהגעת ההצלחה , והועילתנו בזה תועלת נפלא. והנה ביארנו אנחנו אמיתוּת מה שזכרה התורה מזה ב'מלחמות יי'' (א) , ושם ביארנו הטעות שטעו בו הפילוסופים במה שחייבו שיהיה השכל הנקנה נפסד; וביארנו שם גם כן , שמה שחשבו שתגיע ההצלחה לאדם כשישיג השכל הפועל בעצמו , הוא דבר בלתי אפשרי; עם שזה גם כשהונח נמצא , לא יתחדש בו דבר אחד נשאר , אבל יִמָּצֵא לבד מה שיהיה נמצא קודם קניין המושכלות בהם. וראוי שתדע , שבעניין הנחש היה מחוייב שנודה שהוא משל , לפי שהוא מגונה מאד שנאמר , שיהיה הבעל חיים ההוא מתחילת הבריאה מְדַבֵּר ואחר כן הושם לו טבע שני , ישוב בו בזאת המדרגה הפחותה אשר הוא בה; וזה מבואר מאד , עד שהאריכות בביאורו מוֹתָר. ואולם בענין חוה , הנה אין בכאן סבה תחייב שיהיה לפי המשל , כמו שאתה רואה מדברינו , רוצה לומר , שכבר נמשך לנו ביאור זה הסיפור עם הניחנו חוה - הנקבה שנבראת עם האדם. וכבר יתבאר גם כן שאינה לפי המשל , ממה שהמשיכה התורה לזה הסיפור , שכבר הולידה חוה קין והבל ושת , שאי אפשר שיהיה משל. ואולם הרב המורה (מו"נ ב , ל) נראה שהבין , כי ענין חוה הוא גם כן משל לכח אחד מכחות הנפש האנושית , ולא נתברר מדבריו איזה כח הוא זה הכח שיִשְלַם בו הסתת הנחש וסמאל שהוא רכוב עליו. והנה אחר ההתבוננות הטוב יתבאר למי שידע הנפש וכחותיה , שזה בלתי אפשר שימשך על זה האופן , כשיונח העניין לפי מה שבא בזה הספור , כי לא יִמָּצֵא שם כח , יאות בו מה שנֶאֱמַר בכאן בחוה , עם הנחת כח , יאות בו מה שנאמר בכאן בנחש; וכבר טעו מזה קצת גדולי החכמים המתאחרים , ועשו ציורים בעניין קין והבל ושת , והפסידו בזה כונת התורה. וראוי שתדע , שאין ראוי שיעשה ציור בדברי תורה , אם לא במקומות אשר יחוייב בהם שיהיו לפי המשל; שאם היה זה השיעור מסור ביד האנשים , הנה תפול התורה בכללה , ולא יגיע ממנה התועלת המכוון בה; וזה מבואר מאד עד שהאריכות בביאורו מוֹתָר. וראוי שתדע , שבריאת אדם וחוה היתה ביום הששי , כמו שנזכר שם (בר' א , כז) , ואולם נזכרה בכאן (בר' ב , ז) , להודיע סודות הבריאה האנושית , והכלים שהוכנו לו להגיעו אל שלמוּתו , והחסרון שיהיה בו מהכרח החומר להוציא מה שיש בו מהשלמוּת בכח אל הפועל , אשר בעבורו הוכרח אל הנימוס התוריי , כמו שביארנו.
ריכוז קישורים