תנ"ך - וישלחהו ה' אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם: (בראשית פרק ג פסוק כג)

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: (בראשית פרק ג פסוק כג)

וישלחהו ה' אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם: (בראשית פרק ג פסוק כג)

וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם: (בראשית פרק ג פסוק כג)

תרגום אונקלוס:

וְשַׁלְחֵיהּ יְיָ אֱלֹהִים מִגִּינְתָא דְעֵדֶן לְמִפלַח בְּאַרעָא דְּאִתבְּרִי מִתַּמָן :

עין המסורה:

וישלחהו - ד': בר' ג , כג; ש"ב ג , כג; מ"א כ , לד; יר' מ , ה. לקח - ה': בר' ג , כג; שו' יז , ב; מ"ב ב , י; יש' נב , ה; נג , ח.

מסורה קטנה:

וישלחהו - ד'; לקח - ה'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וישלחהו - כל 'שילוח' ואחריו מ"ם - כמו 'גירוש' , והוא לגנאי , כמו "שלח מעל פני" (יר' טו , א); ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי , שהוא לשון כבוד , וראייתו: "וישלחהו וילך בשלום" (ש"ב ג , כג); אם כן יהיה כבוד האדמה גדול מכבוד גן עדן! ואם אמר , למה נכתב ויגרש את האדם , אם פירוש וישלחהו - ויגרשהו? כן פירושו: כאשר גירשוֹ , השכין את הכרובים. ומלת הכרובים - יש אומרים: כנערים , תרגום ארמית (ראה חגיגה יג , ב): 'כרביא'. וכפי דעתי , שהיא מלת כלל לצורות כלם. ויחזקאל שאמר בתחלה "ופני שור" (א , י) , לא נתחלפה הצורה , שהעגל לא נעשה בימיו (כנגד חגיגה יג , ב); ואחר כן באמרו "פני הכרוב" (יח' י , יד) בה"א הידיעה , הצורה - צורת שור , כאלו אמר: הצורה שהזכרתי בתחלה. על כן כל צורת שור - כרוב , ואין כל כרוב - צורת שור; והראייה הגמורה - שאמר באחרונה "כי כרובים המה" (שם , כ). ופה אמר הכרובים , והם המלאכים הידועים , ובידם חרב , יש לה להט , ולה שני פיות; וזה פירוש המתהפכת. והמפרשים , כי על השמש דבר , אינינו אמת. ופירוש מקדם - ממזרח. ודע , כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת , וכן היה ואין בו ספק; גם יש לו סוד: כי מאור השכל יצא ה'חפץ' , ומהשני - העולה למעלה , כי תנועת ה'חפץ' - לפנים היא , גם "עלה תאנה" (לעיל , ז) לאות; ונקרא השלישי בשם 'הבחינה' , כי בתחלה יש 'כח' בלי מפעל. והמבין זה הסוד , יבין איך יפרד הנהר (ראה בר' ב , יא) , ומה סוד גן עדן , וכתנות עור. גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם. והמשכיל יבין , כי זה כל האדם (ע"פ קה' יב , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

אמר אחד מחכמי הדור , כי וישלחהו - דרך כבוד , כמו "הולך עמם לשלחם" (בר' יח , טז). והנה שכח "ויגרש את האדם" (להלן , כד)! וכדבריו - תהיה האדמה נכבדת מהגן , והנה לא נענש אדם על מְרוֹתוֹ פי השם , רק קבל שכר. וזה הפך האמת.

ר' יוסף בכור שור:

וישלחהו... מגן עדן - שלא יוכל לאכול מעץ החיים , וכשיזקין יגוע ויחלש וימות. אשר לוקח משם - כי בתחילה בראו הקדוש ברוך הוא חוץ לגן עדן , ולקחו ונתנו בגן עדן , כדכתיב "ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" (בר' ב , ח) - כבר , וכן "ויקח... את האדם ויניחהו בגן עדן" וגו' (בר' ב , טו); ועתה החזירו אל מקום אשר לוקח משם , חוץ לגן עדן.

רד"ק:

וישלחהו - זהו 'שִלּוּחַ' של גרוש; כמו "שלח מעל פני" (יר' טו , א) , והדומים לו. לעבד את האדמה - כיון שלא רצה בעבודה קלה בהיותו בגן , והיה אוכל פירות האילנות בלא יגיעה , ועבר המצוה , יצא חוץ לגן ועבד את האדמה עבודה קשה , כמו שאמר לו "בעצבון תאכלנה" (לעיל , יז). אשר לקח משם - המקום אשר לקח משם כשהביאו לגן עדן. או פירושו: אשר נברא משם , כתרגומו "דאיתברי מתמן" (ת"א). והוא העיד בעצמו , כי משם לקח: מן החלק העפרי , לא מן החלק העליון שבו.

רלב"ג - ביאור המילות:

ולקח גם מעץ החיים - רוצה לומר , שיקח ההשגה הזאת בזולת הדרך שיגיעו בה אליה. ואכל וחי לעולם - רוצה לומר , שאם אכל ממנו ― וזה יהיה בשיקח ההשגה על הסדר הראוי ― יגיע לו ממנה החיים הנצחיים. והנה יהיה ביאור העניין כן: האם האדם הושם בזה האופן מהבריאה , אשר אפשר בה שישיג המושכלות באופן מתיחס להשגת העליונים , לתכלית שישתמש בה בהשגות הטוב והרע? ועתה , כיון שֶמָּרָה והחטיא כוונתינו , שמא יהרוס להכנס במושכלות בזולת ההצעות הראויות , אשר אם יקח ההשגה ההיא על הסדר הראוי , יגיע לו ממנה החיים הנצחיים; ולזה שלחו מגן עדן. ואפשר שנֹאמר , שאָמרוֹ פן ישלח ידו הוא על דרך "אורח חיים פן תפלס" (מש' ה , ו) , שהרצון בו: האם יש תוחלת שתפלס אורח חיים? זה לא יתכן , כי "נעו מעגלותיה" מנתיבו , ולזה "לא תדע" אורחות חיים (שם); וכן העניין בכאן: האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח מעץ החיים ויאכל ממנו? זה לא יתכן , כמו שיתבאר אחר זה. וזה הפירוש השני הוא יותר נאות מאד מן הראשון.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וספר אחר זה , שכבר התרעם השם על האדם מצד מה שמּרה בו , ואמר: הנה האדם היה כאחד ממנו - רוצה לומר , שנתן לו כלי ישתמש בו במושכלות , באופן מתיחס להשגת העליונים , וכבר נשתמש בו בהשגת הטוב והרע; וכאִלו אמר: האם שמתי האדם בזה האופן הנכבד מהבריאה , שישתתף בה לעליונים , כדי שישתמש בהשגת הטוב והרע? ועתה שֶמָּרָה והחטיא כוונתו , האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים , עם זאת ההשגה אשר ישתמש בה , ואכל ממנו וחי לעולם , שהוא התכלית המכוון בו? זה בלתי אפשר! שהשגתו בטוב והרע תמנעהו מהשתדל בזה כל מה שיתמיד להשתמש בה. ובהיות העניין כן , הנה לשוא ישאר בהשתדלות השלמת השכל אשר הושם בו מתחילת העניין , כמו שקדם (בה"פ בר' ב , ח); ולזה שלחו השם יתעלה מגן עדן לעבוד האדמה אשר לוקח משם , עד שישתדל שיגיעו לו ממנה , מן החוש , כל המוחשות הצריכות לו בהגעת המושכלות.