תנ"ך - וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ: (בראשית פרק ל פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל־לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה תְּנִי־נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: (בראשית פרק ל פסוק יד)

טקסט בלבד:

וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך: (בראשית פרק ל פסוק יד)

תיקון קוראים:

וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך: (בראשית פרק ל פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
וַאֲזַל רְאוּבֵן בְּיוֹמֵי חֲצָד חִטִין וְאַשׁכַּח יַברוּחִין בְּחַקלָא וְאַיתִי יָתְהוֹן לְלֵאָה אִמֵיהּ וַאֲמַרַת רָחֵל לְלֵאָה הַבִי כְעַן לִי מִיַברוּחֵי דִּברִיך :

עין המסורה:
ויבא - נ"א , י"ח מנהן בתורה: ראה בר' כז , יד.

מסורה קטנה:
דודאים - ל'; ויבא - נ"א י"ח מנה' בתור'.

רש"י:
בימי קציר חטים - להגיד שבחן של שבטים; שעת הקציר היה , ולא פשט את ידו בגזל להביא חטים או שעורים , אלא דבר הפקר שאין אדם מקפיד בו (ראה ב"ר עב , ב). דודאים - סיגלי (ראה סנה' צט , ב) , ועשב הוא , ובלשון ישמעאל: 'יסמין'.

רשב"ם:
דודאים - "דודאי תאנים" (יר' כד , א); כדכתיב "הדודאים נתנו ריח" (שה"ש ז , יד).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
דודאים - אמר המתרגם: "יברוחין" , וכן יקראו בלשון ישמעאל. ויש להם ריח טוב , וכן כתוב "הדודאים נתנו ריח" (שה"ש ז , יד); והם על צורת בן אדם , כי יש להם דמות ראש וידים. ואנכי לא ידעתי , בעבור שתולדותם קרה.

רמב"ן:
דודאים - סיגלי , ובלשון ישמעאל 'יאסמין'. כך מצאתי בפירוש רבנו שלמה , ואינו כן , כי 'יאסמין' בלשון ערבי כך שמו בדברי רבותינו , כדאמרינן בפרק 'במה טומנין' (שבת נ , ב): האי כוספא דיאסמין שרי. וסיגלי - אומרים שהם 'בנפסגא' , שאמרו בהם (ראה ברכות מג , ב): מברכין עליהם בורא עשבי בשמים; אבל אין זמנם בימי קציר חטים , אולי מצאם שם במקרה. והראוי לקבל בדודאים דעת אנקלוס , שתרגם בהם "יברוחין" , ובבראשית רבא (עב , ב) גם כן: רבי חייא ברבי אבא אמר: יברוחין; והן 'יברוח' בלשון ערבי. וכתב רבי אברהם: דודאים - אמר המתרגם: "יברוחין" , וכן יקראו בלשון ישמעאל; ויש להן ריח טוב , וכן כתוב "הדודאים נתנו ריח" (שה"ש ז , יד); והן על צורת בן אדם , כי יש להן דמות ראש וידים; ויש אומרים כי יועילו להריון , ואנכי לא ידעתי , בעבור שתולדתם קרה. אלו דבריו. והנכון , כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן , כי בתפלה נפקדה רחל , לא בדרך הרפואות , וראובן הביא ענפי הדודאים או הפרי , והוא כדמות תפוחים ולהן הריח הטוב , אבל השורש , והוא העשוי בצורת ראש וידים , לא הביא; והשורש הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון. ואם הדבר אמת , הוא בסגלה בהן , לא בטבעם , אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהן.

רד"ק:
וילך ראובן - וראובן היה אז כבן שבע שנים , ויצא אל השדה בימי קציר חטים , ומצא דודאים ולקטם והביאם אל לאה אמו. והדודאים הם עשב ששרשם הוא מצוייר ציור טבעי בדמות אדם. אולי שמע ראובן מה שאומרים ההמון , כי הם מועילים להריון האשה; ולפי שעמדה אמו מלדת , הביאם אליה. אבל הדבר הזה אינו אמת; כי אִלו היה כן , למה לא הרתה רחל שלקחה מהם? וגם לאה לא הרתה בסבתם , שהרי אמר "וישמע אלהים אל לאה" (להלן , יז). ותאמר רחל - חשבה כי דברי ההמון אמת.

רלב"ג - ביאור המילות:
דודאים - אמרו (שרשים: 'דוד') שהוא שרש עשב , ימצא כדמות זכר ונקבה , ויש לו סגֻלה , לפי מה שסופר , בהולדה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
עוד ספר , שכבר הלך ראובן בזמן קציר חטים בשדה , וימצא שם דודאים , ושאלה מהם רחל ללאה , ונתנה לה מהם בתנאי שישכב עמה יעקב בלילה ההוא - כי יעקב קבע משכבו באהל רחל - ושכב עם לאה , וילדה לו שני בנים ובת אחת , והם: יששכר וזבולן ודינה.
ריכוז קישורים