תנ"ך - ותהר
ותלד
בן
ותאמר
אסף
אלהים
את־חרפתי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתַּ֖הַר
וַתֵּ֣לֶד
בֵּ֑ן
וַתֹּ֕אמֶר
אָסַ֥ף
אֱלֹהִ֖ים
אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
(בראשית פרק ל פסוק כג)
וַתַּהַר
וַתֵּלֶד
בֵּן
וַתֹּאמֶר
אָסַף
אֱלֹהִים
אֶת־חֶרְפָּתִי:
(בראשית פרק ל פסוק כג)
ותהר
ותלד
בן
ותאמר
אסף
אלהים
את־חרפתי:
(בראשית פרק ל פסוק כג)
ותהר
ותלד
בן
ותאמר
אסף
אלהים
את־חרפתי:
(בראשית פרק ל פסוק כג)
תרגום אונקלוס:
וְעַדִּיאַת
וִילֵידַת
בַּר
וַאֲמַרַת
כְּנַשׁ
יְיָ
יָת
חִסדָּי
:
רש"י:
אסף
-
הִכְניסה
למקום
שלא
תֵרָאֶה
,
וכן
"אסף
חרפתינו"
(יש'
ד
,
א);
לשון
"ולא
יאסף
הביתה"
(שמ'
ט
,
יט);
"אספו
נגהם"
(יואל
ד
,
טו);
"וירחך
לא
יאסף"
(יש'
ס
,
כ)
-
לא
יטמן.
אסף
את
חרפתי
-
שהייתי
לחרפה
על
שהייתי
עקרה
,
והיו
אומרים
שאעלה
לחלקו
של
רשע.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
עג
,
ה):
כל
זמן
שאין
לאשה
בן
,
אין
לה
במי
לתלות
סרחונה;
מי
שיש
לה
בן
,
תולה
בו:
מי
שיבר
כלי
זה?
בנך;
מי
אכל
תאנים
אילו?
בנך.
רשב"ם:
אסף
אלהים
-
כמו
"ואספתו
אל
תוך
ביתיך"
(דב'
כב
,
ב)
,
וכמו
"כי
אספתי...
שלומי"
(יר'
טז
,
ה);
הכנסת
והטמנת
את
חרפתי
-
שהייתי
נקראת
עקרה.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
אסף
אלהים
את
חרפתי
-
כטעם
'כרת'
,
וכן
"ונאסף
שמחה
וגיל"
(יש'
טז
,
י).
ואחרים
אמרו
,
שהשם
ראה
החרפות
-
שהיו
הנשים
מחרפות
אותי
בעבור
היותי
עקרה
-
היו
רבות
,
וכאלו
נאספו
והתחברו
אצל
השם.
והנה
נולדו
ליעקב
שנים
עשר
בנים
בשבע
שנים;
וכאשר
ספרום
הקדמונים
(סע"ר
ב)
,
מצאום
בני
ששה
חדשים
וימים
במספר.
ויתכן
,
שנתנה
לאה
שפחתה
ליעקב
קודם
שיולד
נפתלי
,
גם
הרתה
רחל
קודם
שיולד
זבלון
,
וגם
דינה
לא
ידענו
מתי
נולדה.
רמב"ן:
אסף
אלהים
את
חרפתי
-
הכניסה
במקום
שלא
תראה
,
וכן
"ולא
יאסף
הביתה"
(שמ'
ט
,
יט);
"אספו
נגהם"
(יואל
ב
,
י;
ד
,
טו);
"וירחך
לא
יאסף"
(יש'
ס
,
כ)
-
לא
יטמן;
לשון
רבנו
שלמה.
ורבי
אברהם
אמר:
כטעם
'כרת';
"ונאספה
(בנוסחנו:
ונאסף)
שמחה
וגיל"
(יש'
טז
,
י).
והנכון:
דעת
אנקלוס
,
שעשאן
כולן
לשון
'קבוץ'
ו'כנוש'
כפשוטן
,
מלשון
"ויאספו
את
השלו"
(במ'
יא
,
לב);
"כי
מאספיו
יאכלוהו"
(יש'
סב
,
ט);
ונקראת
המיתה
'אסיפה'
,
בהיותו
נקבץ
אל
אבותיו
המתים;
"ולא
יאסף
הביתה"
-
להקבץ
לאנשי
ביתו;
ו"אספו
נגהם"
-
שקבצו
האור
בתוכם
ולא
הוציאו
אורם
לחוץ
,
או
שנאספו
אל
האהל
אשר
להם
ברקיע
השמים;
ויאמרו
'אסיפה'
בחרפה
,
שתתקבץ
ולא
תתפזר
בין
בני
אדם
להיות
נדברים
בה
עוד
בחוצות.
רד"ק:
ותהר.
אסף
אלהים
את
חרפתי
-
על
דרך
"אספו
נגהם"
(יואל
ד
,
טו);
או
יהיה
לשון
'כליה'
,
כמו
"ואספת
נפשך"
(שו'
יח
,
כה);
"פן
אוסיפך
עמו"
(ש"א
טו
,
ו).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואחר
זה
השגיח
השם
יתעלה
ברחל
,
ונתן
לה
בן
,
וקראה
שמו
יוסף
-
מבקשת
מהשם
יתעלה
שיתן
לה
בן
אחר;
ושמע
השם
לקולה
,
כמו
שנזכר
אחר
זה
(בר'
לה
,
טז).