תנ"ך - ותרא
לאה
כי
עמדה
מלדת
ותקח
את־זלפה
שפחתה
ותתן
אתה
ליעקב
לאשה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתֵּ֣רֶא
לֵאָ֔ה
כִּ֥י
עָמְדָ֖ה
מִלֶּ֑דֶת
וַתִּקַּח֙
אֶת־זִלְפָּ֣ה
שִׁפְחָתָ֔הּ
וַתִּתֵּ֥ן
אֹתָ֛הּ
לְיַעֲקֹ֖ב
לְאִשָּֽׁה:
(בראשית פרק ל פסוק ט)
וַתֵּרֶא
לֵאָה
כִּי
עָמְדָה
מִלֶּדֶת
וַתִּקַּח
אֶת־זִלְפָּה
שִׁפְחָתָהּ
וַתִּתֵּן
אֹתָהּ
לְיַעֲקֹב
לְאִשָּׁה:
(בראשית פרק ל פסוק ט)
ותרא
לאה
כי
עמדה
מלדת
ותקח
את־זלפה
שפחתה
ותתן
אתה
ליעקב
לאשה:
(בראשית פרק ל פסוק ט)
ותרא
לאה
כי
עמדה
מלדת
ותקח
את־זלפה
שפחתה
ותתן
אתה
ליעקב
לאשה:
(בראשית פרק ל פסוק ט)
תרגום אונקלוס:
וַחֲזָת
לֵאָה
אֲרֵי
קַמַת
מִלְמֵילַד
וּדבַרַת
יָת
זִלפָּה
אַמתַּהּ
וִיהַבַת
יָתַהּ
לְיַעֲקֹב
לְאִתּוּ
:
עין המסורה:
עמדה
-
ד':
בר'
ל
,
ט;
מ"ב
יג
,
ו;
תה'
כו
,
יב;
*קה'
ב
,
ט.
ר' יוסף בכור שור:
ותתן
אותה
ליעקב
אישהּ
לו
לאשה
(ע"פ
בר'
טז
,
ג)
,
ובבלהה
כתיב
"ותתן
לו
את
בלהה
שפחתה
לאשה"
(לעיל
,
ד)
,
וכתיב
"והוא
נער
את
בני
בלהה
ואת
בני
זלפה
נשי
אביו"
(בר'
לז
,
ב)
-
מלמד
שנשאן
בכתובה
וקידושין
,
ולא
היו
השבטים
מפלגש;
ולא
מצינו
בהן
לשון
'פלגש'
,
רק
בבלהה
כששכב
עמה
ראובן
(בר'
לה
,
כב)
,
שנתחללה
ונעשית
פילגש
,
גד
ואשר
כבר
נולדו.
ותדע
דגבירות
היו
,
ומשעה
שנשאם
לא
נשתעבדו
,
שהרי
היו
להם
אהלים
,
כדכתיב
"ובאהל
שתי
האמהות"
(בר'
לא
,
לג)
-
ועל
תחילתם
,
שהיו
אֲמָהוֹת
,
קורא
להם
"אמהות".
ונראה
דרחל
ולאה
היו
משתי
נשים
,
וגוי
-
אין
בניו
מיחסין
אחריו
,
אלא
אחרי
האם
,
כדנפקא
לן
בקידושין
(סח
,
ב)
וביבמות
(כג
,
א)
מ"כי
יסיר
את
בנך"
(דב'
ז
,
ד)
,
דאמרינן:
בן
בתך
הבא
מן
הגוי
קרוי
"בנך"
,
ואין
בן
בנך
הבא
מן
הגויה
קרוי
"בנך"
,
אלא
'בנה';
ולכך
נשאם
יעקב
,
כי
מקיימי
תורה
היו
אבותינו
[הג"ה].
רמב"ן:
ותרא
לאה
כי
עמדה
מלדת
-
לא
ידעתי
מה
המעשה
הזה
ללאה
,
ולמה
נתנה
שפחתה
לבעלה
והיא
לא
היתה
עקרה
שתבנה
ממנה
,
ואין
דרך
הנשים
להרבות
נשים
לבעליהן!
אבל
נצטרך
לומר
כי
היו
נביאות
,
יודעות
שעתיד
יעקב
להעמיד
שנים
עשר
שבטים
,
ורצתה
שיהיו
רוב
הבנים
לה
,
ממנה
או
משפחתה
שהיא
ברשותה
,
ולא
תתגבר
עליה
אחותה
בבנים
,
ולכך
אמרה
"נתן
אלהים
שכרי
אשר
נתתי
שפחתי
לאישי"
(להלן
,
יח).
וכן
יעקב
בעבור
זה
שמע
אליה
,
שיעמיד
בנים
רבים
,
כי
ידע
כן
,
כדברי
רבותינו
(ב"ר
ע
,
יח).
ויתכן
כי
מדעתם
שנתנה
הארץ
לזרעם
,
ואברהם
ויצחק
לא
הרבו
בנים
,
היה
חפץ
ליעקב
בנשים
רבות
להרבות
זרעו
,
לנחול
הארץ
,
כי
"דור
רביעי
ישובו
הנה"
(בר'
טו
,
טז);
ולאה
רצתה
ליתן
לו
שפחתה
,
שלא
ישא
נכרית.
רד"ק:
ותרא
-
חשבה
כי
לא
תוליד
עוד
,
ונתנה
שפחתה
ליעקב
להבנות
ממנה;
ואע"פ
שהיו
לה
בנים
,
רצתה
להרבות
בנים
,
כי
כל
כונתם
היתה
להרבות
בנים.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
עוד
ספר
,
שאחר
זה
נתנה
לאה
זלפה
שפחתה
ליעקב
לאשה
,
כדי
שיהיו
לה
בנים
עוד
מיעקב
,
וילדה
לו
שני
בנים
,
והם:
גד
ואשר.