תנ"ך - כי־היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם: (בראשית פרק לו פסוק ז)

טקסט וניקוד:

כִּי־הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם: (בראשית פרק לו פסוק ז)

טקסט בלבד:

כי־היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם: (בראשית פרק לו פסוק ז)

תיקון קוראים:

כי־היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם: (בראשית פרק לו פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי הֲוָה קִניָנְהוֹן סַגִּי מִלְמִתַּב כַּחדָּא וְלָא יְכֵילַת אֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן לְסוֹבָרָא יָתְהוֹן מִן קֳדָם גֵּיתֵיהוֹן :

עין המסורה:
רב - ל"ג בקמץ (בנוסף לאתנחתא או לסוף פסוק): *בר' יג , ו; לו , ז; במ' כא , ו; דב' לג , ז; יהו' יא , ד; יז , יד; שו' ז , ד; יא , כה; ש"א כה , לט; ש"ב ג , כב; מ"א ג , ח; יש' ל , כה; לא , א; מה , ט; יר' נא , לו; יח' יז , ט , יז; לח , ד; תה' יח , טו; מ , י; קיט , קסה; מש' יג , כג; טו , טז; כ , ו; קה' א , יח; אס' א , ז; דנ' יא , יא; עז' י , יג; דה"ב יג , ח; כ , ב; כח , ח; ל , יג; לב , ד. מגוריהם - ד' , חד חסר וג' מלא: בר' לו , ז; מז , ט; שמ' ו , ד; יח' כ , לח. לשאת - כ"ד: בר' לו , ז; מה , כז; מו , ה; שמ' כה , יד , כז; ל , ד; כז , ח; לז , ה , יד , טו , כז; לח , ז; וי' י , יז; במ' יא , יד; יח , כב; דב' י , ח; שו' ח , כח; ש"א ב , כח; יר' מד , כב; יח' לח , יג; מה , יא; דה"א טו , ב (פעמיים); כג , כו.

מסורה גדולה:
רב ל"ג קמ' רכושם רכושם וימת עם רב מצריו ויצאו ואני העם תיני' הרוב חרפתי ושלל רב ועבדך וברקים רב בשרתי צדק הירדים בנפל חרש ריבך בחיל שרשיה ושובבתיך המון המון בזזו ויקבצו ויאספו שלום אכל מאוצר יקרא חכמה והעמיד העם מלכות.

מסורה קטנה:
רב - ל"ג; לשאת - כ"ד.

רש"י:
ולא יכלה ארץ מגוריהם - להספיק מרעה לבהמות שלהם. [(תר"ש:) לא מצינו ישיבתם יחד שנדחה זה מפני זה!? ויש לומר: ראה רכושו רב אצל אביו , ושמע גם על אחיו כן , ידע כי לא תוכל ארץ מגוריהם לשאתם , ובקש לו מקום; בחר לו הר שעיר.] ומדרש אגדה (ב"ר פב , יג): "מפני יעקב אחיו" (לעיל , ו) - מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך" (בר' טו , יג) , המוטל על זרעו של יצחק , אמר: אלך לי מכאן; אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת , ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה , שמכר בכורתו.

ר' יוסף בכור שור:
וילך אל ארץ מפני יעקב - כי ידע כי ברכת אברהם נתנה ליעקב ולזרעו לירש את ארץ כנען , ונסתלק הימנה; וגם לא יכלה הארץ לשאת אותם , והלך וישב לו בשעיר. וילך לו אל ארץ - ובסוף הפסוק פירש באיזו דרך ארץ.

רמב"ן:
ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו - זה המסע היה אחרי שוב אחיו מחרן והאחזו בארץ כנען , כמו שאמור כאן , ואפשר שהיה גם אחרי מות אביהם. והנה בעוד אחיו בחרן , היה עשו בשעיר , ככתוב למעלה (בר' לב , ד) , אבל הענין , כי עשו הלך לשעיר בימי אלופי "החורי יושבי הארץ" (להלן , כ) , ויהי לשר הולך עם ארבע מאות איש (ע"פ בר' לב , ד) , ובניו וביתו היו בארץ כנען; ויתכן שהיתה לו שם אחֻזה במקום אחר במישור , לא בהר שעיר , על כן ייחס לו "ארצה שעיר שדה אדום" (שם). ואחרי שחזר אחיו לארץ כנען פנה לו מפניו , כי ידע שארץ כנען נחלת אחיו אשר נתן לו אביו בברכתו , ולקח בניו וכל נפשות ביתו עם רב , והלך לשעיר להתישב שם. ואז נלחם בבני שעיר החורי יושבי הארץ , כי אולי פחדו ממנו ולא היו נותנים אותו לבא בגבולם בהר שעיר שהיו שם המבצרים , אלא שישב בשדה אדום במקומו הראשון , "וישמידם יי' מפניהם ויירשום וישבו תחתם" , כאמור במשנה תורה (דב' ב , כא) , ולכך יאמר שם "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר" (שם , ה). ולא יכלה ארץ מגוריהם - טעמו: עיר מגוריהם , היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק; כי ארץ כנען תשא כזה וכזה אלף פעמים! אבל עשו בראותו כי לא יוכל לעמוד בעירו ובמקומו , עזב את כל הארץ לאחיו והלך לו. וטעם וילך אל ארץ - אמר אנקלוס: אל ארץ אחרת. ורבנו שלמה פירש: לגור באשר ימצא (ע"פ שו' יז , ח); כי הלך אל ארץ אשר ימצא לו מקום לחנותו , עד שבא אל הר שעיר וישב שם. והנכון בעיני , שיאמר: וילך אל ארץ שעיר , וחסרו הכנוי בעבור היותו מובן , שכבר הזכיר שהיה עומד בארץ שעיר , והידוע כי לשם יוליך ביתו; ויזכיר בסמוך "וישב עשו בהר שעיר" (להלן , ח). ונמצא כזה "ויבא אל ארמון בית המלך וישרף עליו את בית מלך" (מ"א טז , יח) , ושיעורו: בית המלך הזה שהיה בו; וכן "וישרף את הבמה... לעפר וישרף אשרה" (ראה מ"ב כג , טו) , כלומר: אשר לירבעם הנזכר במקום ההוא; וכן "ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך... וישתחו כושי ליואב" (ש"ב יח , כא); "וחמור והאריה" (מ"א יג , כח); וכן "כי נשברו אניות בעציון גבר" (מ"א כב , מט) - האניות; וכן רבים. אף כאן: וילך אל ארץ - כמו 'אל הארץ' , ארץ שעיר הנזכרת (להלן , ח).

רד"ק:
ויקח. בהמתו - שם כלל. וילך אל ארץ - אל ארץ שהיה יושב בה דרך עראי קודם שבא יעקב. ועתה , אחר שבא , הלך שם עם כל אשר לו מפני יעקב אחיו; והטעם: כי היה רכושם רב , ונדחה הוא מפניו; כי ידע מברכות אביו שברך את יעקב , כי ארץ כנען תהיה לזרע יעקב (ראה בר' כח , ד). והוא גם כן תהיה לו ארץ , כמו שברך אותו אביו ואמר לו: "הנה משמני הארץ יהיה מושביך" (בר' כז , לט) , כלומר: ארץ שמנה. אולי שמע מאביו , כי יתן האל לו ולזרעו הר שעיר; אולי נאמר לו בנבואה. וכן "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר" (דב' ב , ה); "ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו" (יהו' כד , ד).
ריכוז קישורים