תנ"ך - ויאמרו
איש
אל־אחיו
אבל
אשמים
׀
אנחנו
על־אחינו
אשר
ראינו
צרת
נפשו
בהתחננו
אלינו
ולא
שמענו
על־כן
באה
אלינו
הצרה
הזאת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּאמְר֞וּ
אִ֣ישׁ
אֶל־אָחִ֗יו
אֲבָל֘
אֲשֵׁמִ֣ים
׀
אֲנַחְנוּ֘
עַל־אָחִינוּ֒
אֲשֶׁ֨ר
רָאִ֜ינוּ
צָרַ֥ת
נַפְשׁ֛וֹ
בְּהִתְחַֽנֲנ֥וֹ
אֵלֵ֖ינוּ
וְלֹ֣א
שָׁמָ֑עְנוּ
עַל־כֵּן֙
בָּ֣אָה
אֵלֵ֔ינוּ
הַצָּרָ֖ה
הַזֹּֽאת:
(בראשית פרק מב פסוק כא)
וַיֹּאמְרוּ
אִישׁ
אֶל־אָחִיו
אֲבָל
אֲשֵׁמִים
׀
אֲנַחְנוּ
עַל־אָחִינוּ
אֲשֶׁר
רָאִינוּ
צָרַת
נַפְשׁוֹ
בְּהִתְחַנֲנוֹ
אֵלֵינוּ
וְלֹא
שָׁמָעְנוּ
עַל־כֵּן
בָּאָה
אֵלֵינוּ
הַצָּרָה
הַזֹּאת:
(בראשית פרק מב פסוק כא)
ויאמרו
איש
אל־אחיו
אבל
אשמים
׀
אנחנו
על־אחינו
אשר
ראינו
צרת
נפשו
בהתחננו
אלינו
ולא
שמענו
על־כן
באה
אלינו
הצרה
הזאת:
(בראשית פרק מב פסוק כא)
ויאמרו
איש
אל־אחיו
אבל
אשמים
׀
אנחנו
על־אחינו
אשר
ראינו
צרת
נפשו
בהתחננו
אלינו
ולא
שמענו
על־כן
באה
אלינו
הצרה
הזאת:
(בראשית פרק מב פסוק כא)
תרגום אונקלוס:
וַאֲמַרוּ
גְּבַר
לַאֲחוּהִי
בְּקוּשׁטָא
חַיָיבִין
אֲנַחנָא
עַל
אֲחוּנָא
דַּחֲזֵינָא
בְּעָקַת
נַפשֵׁיהּ
כַּד
הֲוָה
מִתחַנַן
לַנָא
וְלָא
קַבֵּילנָא
מִנֵיהּ
עַל
כֵּין
אֲתָת
לַנָא
עָקְתָא
הָדָא
:
עין המסורה:
אל
-
י"ט
פסוקים
'אל
על
על':
בר'
מב
,
כא;
*שמ'
י
,
יב
,
כא;
כח
,
ל;
לד
,
א;
מ
,
כ;
במ'
טו
,
לח;
דב'
יא
,
כט;
כב
,
כד;
שו'
יא
,
לז;
ש"א
טו
,
א;
ש"ב
ו
,
כא;
מ"א
ב
,
יט;
טו
,
כ;
כא
,
ד;
יש'
כב
,
טו;
יח'
ג
,
כג;
מח
,
כא;
נחמ'
א
,
ו.
ויאמרו
-
ו'
בטעמא
(גרשיים)
בראשי
פסוקים:
*בר'
יא
,
ג
,
ד;
מב
,
כא;
ש"א
יא
,
ט;
יר'
מב
,
ב;
יונה
א
,
ז.
מסורה גדולה:
ויאמרו
ו'
בטע'
ברא'
פס'
ויאמרו
איש
אל
רעהו
ויאמרו
הבה
נבנה
לנו
עיר
אבל
אשמים
אנחנו
ויאמרו
למלאכים
הבאים
אל
ירמיהו
הנביא
לכו
ונפילה
גורלות.
רש"י:
אבל
-
כתרגומו:
"בקושטא".
וראיתי
בבראשית
רבה
(ב"ר
צא
,
ח):
לישנא
דרומאה
הוא:
אבל
-
ברם.
באה
אלינו
-
טעמו
בבי"ת
,
לפי
שהוא
לשון
עבר;
שכבר
באה;
ותרגומו:
"אתת
לוותנא".
רשב"ם:
הצרה
הזאת
-
מדה
כנגד
מדה:
אנחנו
השלכנוהו
בבור
,
והנה
אנחנו
נאסרים
בבית
השבי.
ר' יוסף בכור שור:
אבל
אשמים
אנחנו
-
ודאי
על
אותו
העון
בא
לנו
הצער
,
שכשם
שכולנו
פשענו
יחד
,
כך
הפירעון
בא
לכולנו
ביחד;
שאם
היה
העון
אחר
,
לא
בא
הפרעון
לכולנו
בשוה
,
שאין
עונינו
שוים;
אלא
זה
העון
עשינו
כולנו
בשוה.
רמב"ן:
אשר
ראינו
צרת
נפשו
בהתחננו
אלינו
-
חשבו
להם
האכזריות
לעונש
גדול
יותר
מן
המכירה
,
כי
היה
אחיהם
בשרם
מתחנן
ומתנפל
לפניהם
ולא
ירחמו.
והכתוב
לא
ספר
זה
שם
,
או
מפני
שהדבר
ידוע
בטבע
,
כי
יתחנן
אדם
לאחיו
בבואו
לידם
להרע
לו
,
וישביעם
בחיי
אביהם
ויעשה
כל
אשר
יוכל
להציל
נפשו
ממות;
או
שירצה
הכתוב
לקצר
בסורחנם;
או
מדרך
הכתובים
,
שמקצרים
במקום
אחד
ומאריכים
בו
במקום
אחר.
והנה
ראובן
ענה
להם:
שכבר
אמרתי
אליכם
בשעת
מעשה
,
שלא
תחטאו
בו
כי
ילד
הוא
,
ומפני
נערותו
חטא
לכם
,
וראוי
לכם
להעביר
על
חטאות
נעוריו
,
ועתה
גם
דמו
,
עם
האכזריות
אשר
אתם
אומרים
,
הנה
נדרש.
או
יהיה
פירושו:
גם
דמו
-
אע"פ
שלא
הרגתם
אותו
,
ידרוש
השם
מכם
דמו
,
ונחשב
לכם
כאלו
שפכתם
דמו
,
בהיותו
נמכר
לעבד
עולם
,
כי
יתכן
שמת
בעבור
היותו
ילד
שעשועים
(ע"פ
יר'
לא
,
יט)
,
ולא
נסה
לעבוד.
ורבותינו
דרשו
(ב"ר
צא
,
ח):
דמו
ודם
הזקן.
רד"ק:
ויאמרו
-
אחר
שהשלים
דבריו
עמהם
,
והלך
לו
המליץ
שהיה
בינותם
(ראה
להלן
,
כג)
,
שהיה
יודע
לדבר
בלשון
עברי
ובלשון
מצרי;
והוא
היה
שומע
מיוסף
ואומר
להם
בלשון
עברי
,
ושומע
מהם
והיה
אומר
ליוסף
בלשון
מצרי;
כי
יוסף
היה
מאד
נשמר
מהם
שלא
ידבר
בלשון
עברי
,
שלא
יחשבו
עליו
,
עם
הכרת
צורתו
,
שהוא
יוסף.
וכשהלך
המליץ
,
התודו
על
עונם;
ואמרו
איש
אל
אחיו
,
כי
בעון
יוסף
בא
להם
זה;
כי
שאל
להם
יוסף
,
מה
שלא
היה
שואל
מאחרים
שהיו
באים
לקנות
תבואה;
אין
זה
כי
אם
עון
גדול
שהיה
עליהם
,
וזהו
עון
יוסף
אחיהם.
בהתחננו
אלינו
-
כי
באמת
היה
מתחנן
אליהם
בהפשיטם
אותו
את
כתנתו
והשליכם
אתו
אל
הבור
ומכרם
אותו
(ראה
בר'
לז
,
כג
-
כח).
על
כן
באה
אלינו
הצרה
הזאת
-
למדנו
בספור
הזה
,
כי
כשתבא
צרה
לאדם
,
ראוי
לו
לפשפש
במעשיו
ולבדוק
מה
היה
המעשה
הרע
שעשה
,
ושיתחרט
עליו
ויתודה
לפני
האל
,
ויבקש
ממנו
כפרה.