תנ"ך - ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם: (בראשית פרק מב פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: (בראשית פרק מב פסוק ט)

טקסט בלבד:

ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם: (בראשית פרק מב פסוק ט)

תיקון קוראים:

ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם: (בראשית פרק מב פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
וְאִדְּכַר יוֹסֵף יָת חֶלמַיָא דַּהֲוָה חָלֵים לְהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן אַלִילֵי אַתּוּן לְמִחזֵי יָת בִּדקַהּ דְּאַרעָא אֲתֵיתוֹן :

עין המסורה:
החלמות - ב' חסר: בר' לז , יט; מב , ט.

מסורה קטנה:
החלמות - ב' חס'.

רש"י:
אשר חלם להם - עליהם , וידע שנתקיימו , שהרי השתחוו לו. ערות הארץ - גלוי הארץ , מהיכן היא נוחה ליכבש , כמו "את מקורה הערה" (וי' כ , יח) , וכמו "ערום ועריה" (יח' טז , ז); וכן כל 'ערוה' שבמקרא - לשון 'גילוי'. ואונקלס תירגם: "בידקא דארעא" , כמו "בדק הבית" (מ"ב יב , ו) - רעוע הבית , אבל לא דיקדק לפרשו אחר לשון המקרא.

רשב"ם:
ערות - פרצות החומות , ומאיזה מקום נוחה ליכבש; כדכתיב "ערות יסוד" (חב' ג , יג); "ערו ערו עד היסוד" (תה' קלז , ז); "ערות יאור" (בנוסחינו: על יאור) (יש' יט , ז). ולפי שהיו בעלי קומה , וכולם עשרה כל שעה ביחד , ולא היו נפרדים אילו מאילו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר , אמר להם: מרגלים אתם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ערות הארץ - בעבור היות המנהג להסתיר הערוה שהוא דבר מגונה , כן אמר על דרך משל. או בעבור היות הערוה נסתרה , כך באתם אתם לראות סוד הארץ; והוא הנכון בעיני.

ר' יוסף בכור שור:
ויכירם - כי היה מצפה להם , שמא יבואו מפני הרעב ― כי דרכם של אבות לבא מצרים מפני הרעב , כמה שנאמר "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (בר' יב , י) וכן יצחק , עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו: "אל תרד מצרימה" (בר' כו , ב) ― והם אינם מצפים שיהיה מלך. ורבותינו פירשו (ב"מ לט , ב) , שהיו בחתימת זקן בשעת מכירה ולא נשתנו לו , והוא לא היה בחתימת זקן , ועכשיו צמח זקנו ונשתנה להם. ויתנכר אליהם - חשב: אם אגלה להם עצמי מיד , מפני שהם בושים על שמכרו אחיהם וציערו אביהם , יאמרו לי: שתוק , אתה מושבע ועומד שלא תגלה אותנו! ואמר להם קשות , ומרגלים אתם , ודחקם עד שהביאו בנימין , ונתן הגביע באמתחתו ואמר לעכבו לעבד (ראה בר' מד , א ואי'); וכשראה אותם דחוקים , שהיו יראים לחטא אביהם , גילה עצמו , כי אז ידע שעל כרחם יגלו גם הם , שלא יעכב בנימין. וידבר אתם קשות - כשהיה אחד מהם שואל לו תבואה למכור , היה גוער בו ועונה אותו בקושי , כאדם שאומר: אין לי פנאי ולא אמכור לכם , כל היום אתם צועקים , אנשים קשים וצועקים אתם! וכשהיה גוער באחד מהם , היו אחיו עונים בשבילו: למה לא תמכור לנו? ולמה תגער בנו יותר מכל הבאים? ואמר להם: למה אתם עונים בשבילו? והלא כשאני גוער באחד מן הקונים , אין העומדים עונין בשבילו , אלא הוא מדבר על ידי עצמו; וכל אחד מכם מבקש עשר משואות למכור; כמדומה אני שכולכם בקשר אחד , ולמה נקשרתם יחד? ודאי מרגלים אתם ולחפור את הארץ באתם.

רמב"ן:
ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם - עליהם , וידע שנתקיימו , שהרי השתחוו לו; לשון רבנו שלמה. ולפי דעתי , שהדבר בהפך , כי יאמר הכתוב , כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו , זכר כל החלומות אשר חלם להם , וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת , כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחלה מן החלום הראשון: "והנה אנחנו מאלמים אלמים" (בר' לז , ז) , כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר , ופעם שנית ישתחוו לו "השמש והירח ואחד עשר כוכבים" מן החלום השני (שם , ט) , וכיון שלא ראה בנימין עמהם , חשב זאת התחבולה שיעליל אותם כדי שיביאו גם בנימן אחיו אליו , לקיים החלום הראשון תחלה , ועל כן לא רצה להגיד להם: אני יוסף אחיכם (ע"פ בר' מה , ג) , ולאמר: מהרו ועלו אל אבי (ע"פ שם , ט) , וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השנית (שם , כא) , כי היה אביו בא מיד בלא ספק; ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם , לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול , לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו , ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת , איך לא יחמול על שיבת אביו?! אבל את הכל עשה יפה בעתו (ע"פ קה' ג , יא) לקיים החלומות , כי ידע שיתקיימו באמת. גם העניין השני שעשה להם בגביע , לא שתהיה כוונתו לצערם , אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימן , שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו; או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף , ונולדה ביניהם קטטה ושנאה , ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימן , אולי ישלחו בו ידם , עד בדקו אותם באהבתו. ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבא (צג , ט): אמר רבי חייא בר אבא: כל הדברים שאתה קורא שדבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע "ולא יכול יוסף להתאפק" (בר' מה , א) , היה בו פיוס ליוסף , פיוס לאחיו , פיוס לבנימן; פיוס ליוסף - ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו'. וכן אני אומר , שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות; כי יש לתמוה: אחר שעמד יוסף במצרים ימים , והיה פקיד נגיד (ע"פ יר' כ , א) בבית שר גדול במצרים , איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו?! כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים , ואלו היה מהלך שנה , היה ראוי להודיעו לכבוד אביו , ויקר פדיון נפשו (ע"פ תה' מט , ט) ויפדנו ברוב ממון! אבל היה רואה , כי השתחוית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו אי אפשר להיות בארצם , והיה מקוה להיותה שם במצרים , בראותו הצלחתו הגדולה שם , וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה , שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו. ויאמר אליהם מרגלים אתם - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא , כי מה עשו להיות אומר להם ככה , וכל הארץ באו אליו , והם בתוך הבאים , כמו שאמר "לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען" (לעיל , ה)?! ואולי ראה אותם אנשי תאר ונכבדים , לבושי מכלול כולם (ע"פ יח' לח , ד) , ואמר להם: אין דרך אנשים נכבדים ככם לבא לשבר אכל , כי עבדים רבים לכם. ויתכן שהיו בתחלת הבאים מארץ כנען , והוא טעם "ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען" (לעיל , ה) , כי עתה באו משם הראשונים , ויאמר להם יוסף: מרגלים אתם , כי מארץ כנען לא בא אלי אדם לשבר אכל; וזה טעם "מאין באתם" , שאמר להם בתחלה (לעיל , ז).

רד"ק:
ויזכור. אשר חלם להם - כי להם היו החלומות , וראה עתה פתרונם; והם שנאוהו בעבורם. ובזכרו כל מה שעשו לו , לא גמלם רעה , אבל צערם והקניטם.

רלב"ג - ביאור המילות:
ערות הארץ - סודות הארץ וסתריה; כמשפט המרגלים , שיחקרו באי זה אופן הארץ נשמרת , ומאי זה מקום יתכן שיכנסו בה.
ריכוז קישורים