תנ"ך - ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת: (בראשית פרק ה פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת: (בראשית פרק ה פסוק ג)

טקסט בלבד:

ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת: (בראשית פרק ה פסוק ג)

תיקון קוראים:

ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת: (בראשית פרק ה פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וַחֲיָא אָדָם מְאָה וּתלָתִין שְׁנִין וְאוֹלֵיד בִּדמוּתֵיהּ דְּדָמֵי לֵיהּ וּקרָא יָת שְׁמֵיהּ שֵׁת :

עין המסורה:
ויקרא את - שמו - י': ראה בר' ד , כו.

מסורה קטנה:
כצלמו - ל'.

רש"י:
שלשים ומאת שנה - עד כאן פירש מן האשה (ראה ב"ר כד , ו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
זה ספר תולדות אדם - הבנים ובני בנים שהוליד. רק הוא לא הולידוהו אב ואם , רק בדמות אלהים נעשה. ומה טעם להזכיר ויולד בדמותו בצלמו? שנתן בו השם כח תולדת להוציא דמותו , עד שידמה מעט לעליון. ולא הזכיר כן על קין והבל , גם לא הזכיר כמה שנים חיה קין ובן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך (ראה בר' ד , יז) , בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול. והזכיר הריגת קין (ראה שם , כג - כד) , להראות צדק השם: ואם האריך אפו , לבסוף הענישו , כטעם "ונקה לא ינקה" (שמ' לד , ז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
והזכיר בלידת שת בדמותו בצלמו (בנוסחנו: כצלמו) , ולא הזכיר ככה בקין והבל , בעבור כבוד שת שהיה טוב כאביו. גם הזכיר שנותיו ולא שנות קין , כי מת כל זרעו ונמחה שמו.

רמב"ן:
ויולד בדמותו בצלמו (בנוסחנו: כצלמו) - ידוע כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם , אבל בעבור שנתעלה האדם בדמותו וצלמו , שאמר בו "בדמות אלהים עשה אותו" (לעיל , א) , פירש כאן שאף תולדותיו היו כן באותו הדמות המעולה. ולא אמר זה בקין והבל , כי לא רצה להאריך בהם , אבל פירש כן בְשֵת , שהעולם הושתת ממנו; או מפני שהאדם נברא בתכלית שלמות היצירה , הגיד בְשֵת כי היה כמהו בכח וביופי.

רד"ק:
ויחי אדם - ואחרי שחיה שלשים ומאת שנה , הוליד בדמותו כצלמו. ופירושו כמו שפירשנו "בצלמנו כדמותינו" (בר' א , כו) כי אדם טוב ושלם היה אחר שעשה תשובה. ואפשר שיהיה פירוש בדמותו - על דמות גופני , שהיה דומה לו בצורתו. ופירוש כצלמו - כדעתו ושכלו. כי אדם , אע"פ שחטא בתחלה , אחר ששב בתשובה והתחרט על חטאו , היה שלם בשכלו. ואפשר שלא השלם עד תשיעית ימיו , כאלו היה נער עד אותו זמן; כמו שנאמר על ימות המשיח "כי הנער בן מאה שנה ימות" (יש' סה , כ). ותולדותיו עד אותו זמן היו כנערים בשכל. וכאשר היה שלם , הוליד שלם. ואמרו רבותינו ז"ל (עירובין יח , ב): כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנדוי , היה מוליד רוחין ושדין ולילין , שנאמר: ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו; מכלל , דעד השתא לאו כצלמיה אוליד. וכתב הרב רבינו נסים בשם רבינו שרירא ז"ל (בפירושו לעירובין שם): פירוש דבר זה , דלטייה הקדוש ברוך הוא לאדם: נתן בו אות שלא היו ילדיו דומין לו. וכמו נשים שיולדות בריאות משונות , כאלו דאמור רבנן (נדה כד , ב): אמר רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות לילית , אמו טמאה לידה (ראה וי' יב , ה); ולד הוא , אלא שהוא בעל כנפים. וכשהיה אדם הראשון בקללה , לא היה מוליד אלא בריות משונות , דמות שדין ולילין בכעור פניהם וגביהם , והם רוחות רעות. כדרך שהיתה רוחו של אדם רוח רעה בשעה שהיה מקולל , יצאו ממנו רוחות רעות , שיש בהן רעה ואין בהן טובה. וכן דרך בני אדם לקרא למכוערי הדמות ולאנשים רעים 'שדים'. וכשחפץ הקדוש ברוך הוא והסיר קללתו של אדם הראשון , הוליד בנים שדומים לו במראה נאה ורוח טובה; והוא שנאמר ויולד בדמותו כצלמו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר שכאשר היה האדם בן מאה ושלשים שנה , הוליד בעל שכל כמוהו; ואמנם הודיע לנו זה , לפי שהאדם נברא מהעליונים ומן התחתונים , ויתכן , לפי מה שיחשב , שיהיה כח בזרעו לתת החומר והנפש ההיולאנית , אלא שלא ישלם בו נתינת השכל , להיותו כח נבדל באופן מה; ולזה בארה התורה , שהשם יתעלה נתן כח בזרע האדם אל שיוליד בעל שכל. ואמנם ישלם לו זה באמצעות השכל הפועל , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' , וב'ספר מלחמות יי'' (א) , ושם ביארנו שאין די בזרע לתת הנפש והיצירה בזולת השכל הפועל.
ריכוז קישורים