תנ"ך - למה־לי רב־זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי: (ישעיהו פרק א פסוק יא)

לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (ישעיהו פרק א פסוק יא)

למה־לי רב־זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי: (ישעיהו פרק א פסוק יא)

למה־לי רב־זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי: (ישעיהו פרק א פסוק יא)

תרגום יונתן:

לָא רַעֲוָא קֳדָמַי בְּסַגִּיאוּת נִכסַת קוּדשֵׁיכוֹן אֲמַר יְיָ מִיסַת עֲלָוָות דִּכרִין וּתרַב פַּטִימִין וְדַם תּוֹרִין וְאִמְרִין וּגדִין דִּכאִלֵין לָא רַעֲוָא קֳדָמַי בְּהוֹן :

עין המסורה:

וכבשים - ב': יש' א , יא; דה"ב כט , כא. ועתודים - ה': דב' לב , יד; יש' א , יא; לד , ו; יח' כז , כא; לט , יח.

מסורה קטנה:

וכבשים - ב' ויביאו פרים.

רש"י:

[שבעתי עולות אילים - כמו "ישבעך וישנאך" (מש' כה , יז).] מריאים - בהמות צאן פטומות. לא חפצתי - אחר שאתם עוברים על תורתי - "זבח רשעים תועבה" (מש' כא , ז).

ר' יוסף קרא:

למה לי רוב זבחיכם - שאתם מרבים בזבחים. יאמר יי' - פתרון: אומר יי'; דבר הווה הוא ולא להבא , כמו "ככה יעשה איוב" (איוב א , ה) , שפתרונו: ככה היה עושה איוב.

ראב"ע:

אילים - הם גדולים. מריאים - מין ממיני השור וגדול ממנו , וחלבו אסור. והגאון אמר שהוא מלשון משנה (כנראה שבת כד , ג) , כמו 'בריאים'. פרים וכבשים - הם קטנים. ועתודים - גדולים , והם התישים "העולים על הצאן" (בר' לא , י).

ר' אליעזר מבלגנצי:

למה לי רוב זבחיכם , שאתם סבורים שאסבול רעותיכם בשבילם , ומה הנאה יש לי בהם? אם לאכול , שבעתי עולות אלים , ונפשי קצה בהם כבר; 'אנוייץ אינשוי' (בלעז) , כמו "פן ישבעך וישנאך" (בנוסחנו: ושנאך; מש' כה , יז); ואם לשתיית הדמים , לא חפצתי בם , שהרי בזמה ובחטא אתם מקריבים אֹתם בבמות כל השנה שלא במקומי , ואין זבחיכם זבחי צדק , כי בזמה תביאום.

רד"ק:

למה לי - אע"פ שהיו מזבחים ומקטרים בבמות , היו מביאים קרבנות לבית המקדש בחדשים ובמועדים. והואיל ואתם עוזבים תורתי , מה לי ולזבחיכם; כי לא צויתי אתכם עליהם , אלא שתזכרוני ותעלוני על לבבכם תמיד , ולא תחטאו; ואם חטאתם , שתתודו עם הקרבן ותשובו מדרכיכם הרעים. ואם עשיתם כן , היו לי לריח ניחוח , אבל עתה אני קץ בהם , כאדם השבע מן הדבר שהוא קץ בו; זהו שאמר: שבעתי.

ר' יוסף כספי:

למה לי וגו' - זה שאלה על סבה תכליתיית , כלומר: לאי זו תכלית אתם עושים זבחים? כי זה הוא לחנם. וכבר מנה המורה (מו"נ א , סט) ארבעת מיני הסבות. יאמר יי' - נכון זה הלשון , כמו שהיה נכון אם כתב: כה אמר יי' למה לי וגו' , וכן ענין "לכו נא ונוכחה יאמר יי'" וגו' (להלן , יח); והמליצות שונות בהרבה מקומות שהענינים אחדים. שבעתי וגו' - דבר השם ככה , כפי מחשבתם שנמשכת אחר מחשבת השוטים מעובדי הצלמים , כמו שמבואר מן התורה והנביאים ומספר יוסיפון , שמחשבתם שהאלהות כולם אוכלים ושותים הזבחים. ואולם ביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. לא חפצתי - כטעם שבעתי , כי השבע מאכילתו אינו חפץ לאכול.