תנ"ך - ושה־אחת
מן־הצאן
מן־המאתים
ממשקה
ישראל
למנחה
ולעולה
ולשלמים
לכפר
עליהם
נאם
אדני
ה':
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְשֶׂה־אַחַ֨ת
מִן־הַצֹּ֤אן
מִן־הַמָּאתַ֙יִם֙
מִמַּשְׁקֵ֣ה
יִשְׂרָאֵ֔ל
לְמִנְחָ֖ה
וּלְעוֹלָ֣ה
וְלִשְׁלָמִ֑ים
לְכַפֵּ֣ר
עֲלֵיהֶ֔ם
נְאֻ֖ם
אֲדנָ֥י
יְהֹוִֽה:
פ
(יחזקאל פרק מה פסוק טו)
וְשֶׂה־אַחַת
מִן־הַצֹּאן
מִן־הַמָּאתַיִם
מִמַּשְׁקֵה
יִשְׂרָאֵל
לְמִנְחָה
וּלְעוֹלָה
וְלִשְׁלָמִים
לְכַפֵּר
עֲלֵיהֶם
נְאֻם
אֲדנָי
יְהֹוִה:
פ
(יחזקאל פרק מה פסוק טו)
ושה־אחת
מן־הצאן
מן־המאתים
ממשקה
ישראל
למנחה
ולעולה
ולשלמים
לכפר
עליהם
נאם
אדני
ה':
פ
(יחזקאל פרק מה פסוק טו)
ושה־אחת
מן־הצאן
מן־המאתים
ממשקה
ישראל
למנחה
ולעולה
ולשלמים
לכפר
עליהם
נאם
אדני
יהוה:
פ
(יחזקאל פרק מה פסוק טו)
תרגום יונתן:
וְאִימַר
חַד
מִן
עָנָא
מִן
מָאתַן
דְּחָזֵי
לְמִסַב
מִפִּטמָא
דְיִשׂרָאֵל
לְמִנחָתָא
וּלעֲלָתָא
וּלנִכסַת
קֻדשַׁיָא
לְכַפָּרָא
עֲלֵיהוֹן
אֲמַר
יְיָ
אֱלֹהִים
:
עין המסורה:
המאתים
-
ב'
(בלישנא):
במ'
ג
,
מו;
יח'
מה
,
טו.
לכפר
עליהם
-
ב':
וי'
י
,
יז;
יח'
מה
,
טו.
מסורה קטנה:
ושה
-
אחת
-
ל';
המאתים
-
ב';
ממשקה
-
ל';
ולעולה
-
ל';
לכפר
עליהם
-
ב'.
רש"י:
ושה
אחד
(בנוסחנו:
אחת)
מן
הצאן
-
מיוחד
שבצאנו
,
וכן
אמר
משה
"מבחר
נדריכם"
(דב'
יב
,
יא).
['לומיילור'
בלעז
(המיטב).]
מן
המאתים
ממשקה
ישראל
-
דרשו
רבותינו
(פסחים
מח
,
א;
וראה
ספ"ב
קכא)
לעניין
הנסכים
,
ממותר
שתי
מאות
שנשתיירו
בבור
שנפל
לתוכו
יין
של
ערלה
או
של
כלאי
הכרם;
מכאן
לערלה
וכלאי
הכרם
שבטילין
במאתים.
ממשקה
ישראל
-
כל
קרבנותיהם
יהי
משקה
הראוי
לישראל;
עיקר
הסעודה
קרויה
על
שם
המשקה
,
כלומר:
האכילה
עם
השתייה
תהא
מן
המותר
לישראל.
ר' אליעזר מבלגנצי:
ושה
אחת
מן
הצאן
-
יתנו
עוד
לנשיא.
ומכמה?
מן
המאתים.
ולא
מן
הלקוח
אלא
ממשקה
ישראל
-
מן
הגדל
על
המרעה
,
כענין
"כי
כלה
משקה"
(בר'
יג
,
י)
-
ארץ
משקה
הטובה
למרעה
,
'פרדריאש'
(בלעז)
,
ואפיקי
מים
שקורין
'ריויירש'
(בלעז).
כל
זה
יתנו
לו
למנחה
-
החטים
והשמן
,
ולעולה
ולשלמים
-
הצאן.
לכפר
-
ומפרש
(להלן
,
טז
-
יז)
איך
יתכפרו
בכך
על
ידי
הנשיא.
רד"ק:
ושה
אחת
מן
הצאן
מן
המאתים
-
זכר
המנחה
שירימו
,
ועתה
זכר
הקרבן
שיקריבו
,
והוא
אחד
מן
המאתים:
מי
שיהיו
לו
מאתים
צאן
,
יביא
לקרבן
לחינוך
הבית
שה
אחת.
ואמר
אחת
,
כי
נקיבה
תהיה;
ומצאנו
'שה'
לשון
נקבה:
"בין
שה
בריה
ובין
שה
רזה"
(יח'
לד
,
כ).
ממשקה
ישראל
-
מן
השמֵנים
והמובחרים
בישראל
יקריבו
הקרבן
,
כמו
שאמר
בתורה
"מבחר
נדריכם"
(דב'
יב
,
יא)
,
ואמר
"כל
חלב
יצהר"
(במ'
יח
,
יב);
להפך
מה
שהיו
עושים
מי
שנאמר
עליהם
"והבאתם
גזול
את
(בנוסחנו:
ואת)
הפסח
ואת
החולה"
(מל'
א
,
יג)
,
ואומר
"וזובח
משחת
ליי'"
(שם
,
יד).
וכן
תרגם
יונתן:
"מפיטמא
דישראל".
והלשון
הזה
הוא
על
דרך
"ומח
עצמותיו
ישקה"
(איוב
כא
,
כד);
לפיכך
נקרא
המפוטם
משקה.
וזה
הנזכר
יהיה
למנחה
ולעולה
ולשלמים
-
הקמח
והשמן
למנחה
,
והכבשים
לעולה
ולשלמים.
לכפר
עליהם
-
על
מה
שחטאו
בגלות
,
או
בדרך
בצאתם.
ורבינו
שלמה
פירש
העניין
הזה
לכל
תרומה
שירימו
ישראל
מתבואתם
,
הנקראת
'תרומה
גדולה';
ומה
שאמר
"ששית"
,
"וששיתם"
(לעיל
,
יג)
,
ותרומה
אין
לה
שיעור
מן
התורה
-
הרי
אמרו
רבותינו
ז"ל
(משנה
תרומות
ד
,
ג):
עין
רעה
-
אחד
מששים.
ואני
תמה
על
פירושו
,
כי
אחר
שהתרומה
מן
התורה
אין
לה
שיעור
,
כי
חטה
אחת
פוטרת
את
הכרי
(ראה
ע"ז
עג
,
ב)
,
בא
יחזקאל
להורות
'עין
רעה'?
היה
לו
להורות
הבינונית
,
שהוא
אחד
מחמשים!
ועוד
,
למה
זכר
"חטים"
ו"שעורים"
לבד
(לעיל
,
יג)
וזכר
"שמן"
לבד
(לעיל
,
יד)
למעשר?
היה
לו
לומר
'דגן
תירוש
ויצהר'
,
כמו
שכתוב
בתורה
(ראה
דב'
יח
,
ד)!
אלא
שעל
פי
הדִבֵּר
אמר
הכל
,
וכן
יהיה
לעתיד;
וזכר
"שמן"
,
והוא
הדין
לשאר.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(פסחים
מח
,
א):
מן
המאתים
ממשקה
ישראל
-
מן
המאתים
שנשארו
בבור
שנפל
בו
יין
שלערלה
או
שלכלאי
הכרם;
מכאן
לערלה
ולכלאי
הכרם
,
שעולין
באחד
ומאתים.