תנ"ך - תחלת דבר־ה' בהושע פ
ויאמר ה' אל־הושע לך קח־לך אשת זנונים וילדי זנונים כי־זנה תזנה הארץ מאחרי ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

תְּחִלַּ֥ת דִּבֶּר־יְהוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ פ
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי־זָנֹ֤ה תִזְנֶה֙ הָאָ֔רֶץ מֵאַחֲרֵ֖י יְהוָֽה: (הושע פרק א פסוק ב)

טקסט וניקוד:

תְּחִלַּת דִּבֶּר־יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ פ
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה: (הושע פרק א פסוק ב)

טקסט בלבד:

תחלת דבר־ה' בהושע פ
ויאמר ה' אל־הושע לך קח־לך אשת זנונים וילדי זנונים כי־זנה תזנה הארץ מאחרי ה': (הושע פרק א פסוק ב)

תיקון קוראים:

תחלת דבר־יהוה בהושע פ
ויאמר יהוה אל־הושע לך קח־לך אשת זנונים וילדי זנונים כי־זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה: (הושע פרק א פסוק ב)

תרגום יונתן:
שֵׁרָיוּת פִּתגָמָא דַייָ בְּהוֹשֵׁעַ וַאֲמַר יְיָ לְהוֹשֵׁעַ אִיזֵיל אִתנַבִּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרתָּא טָעִיתָא דְּאִנוּן מוֹסְפִין לְמִחטֵי אֲרֵי מִטעָא יִטעוֹן דָּיְרֵי אַרעָא מִבָּתַר פֻּלחָנָא דַייָ :

עין המסורה:
תחלת - ג' וראשי פסוקים: הו' א , ב; מש' ט , י; קה' י , יג. בהושע - ב': מ"ב יז , ד; הו' א , ב.

מסורה גדולה:
תחלת ג' ראש' פסוק' תחלת דבר יי' תחלת חכמה תחלת דברי פיהו .

מסורה קטנה:
תחלת - ג' וראש' פסו'; בהושע - ב'; וילדי - ל'; זנה - ל'.

רש"י:
תחילת דבר יי' בהושע - רבותינו אמרו (ראה סע"ר כ): תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו בימים הללו: הושע , ישעיה , עמוס ומיכה. ישעיה נתנבא ביום הרעש (ראה זכ' יד , ה; תנח' צו , יג) , שנאמר "וינועו אמות הסיפים" וגו' (יש' ו , ד) , והוא היה יום שנתנגע עוזיה , שנכנס להיכל (ראה דה"ב כו , יט); שרעשו העליונים לשרפו והתחתונים לבולעו , כעונשן של עדת קרח , שהיו בהן בלועים ושרופים. בעמוס נאמר "שנתים לפני הרעש" (א , א); והושע קדם לכולם , ומיכה היה אחרון לכולם , [שנאמר בו "בימי יותם אחז יחזקיה" (מי' א , א) , ולא נאמר בו "עוזיה" (ראה לעיל , א)]. ופשוטו של מקרא: תחלת דיבור שנִדְבר הקדוש ברוך הוא עם הושע , אמר לו כן: קח לך אשת זנונים - רבותינו אמרו: כמשמעו; לפי שאמר על ישראל: החליפם באומה אחרת! - כמו שמפורש בפסחים (פז , א). וילדי זנונים - שתלד לך ילדים שיהו ספיקי ממזרות (ראה שם). ויונתן תירגם: "איתנבי על יתבי קרתא טעיתא"; וקח האמור כאן - לשון לימוד הוא: למֵד אותם לשוב בתשובה. כי זנה תזנה - לשון הווה הוא.

ר' יוסף קרא:
תחילת דבר יי' בהושע - והלא כמה נביאים נבאו לפניו , שדיבר הקדוש ברוך הוא עמם!? אלא הוא ניבא תחילה לארבעה נביאים הללו שנבאו בפרק אחד , בימי עוזיה יותם (ראה לעיל , א): שהרי ירבעם קדם לעוזיה ויותם כמה שנים (ראה מ"ב טו , א) , ועמוס ניבא שנתים לפני הרעש (ראה עמ' א , א) , וישעיה ניבא ביום הרעש (ראה יש' ו , א - ד). ומיכה המורשתי ניבא בימי יותם (ראה מי' א , א). וזהו שאמרו רבותינו (ראה סע"ר כ): כולם קדמו את מיכה , שהרי הם ניבאו בימי עוזיה , וזה לא נתנבא עד בימי יותם. תחילת דבר יי' בהושע - עדיין יש לנו לדקדק במקרא זה , שאם היה כתוב 'תחילה דבר יי' בהושע' - היה משמע שדיבר תחילה עמו קודם שדיבר עם חביריו , אבל ממשמע שנאמר תחילת דבר יי' בהושע - שומע אני שהוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה פסחים פז , א): תחילת תשובה שהשיב הקדוש ברוך הוא לדבריו , אמר: לך קח לך אשת זנונים - לפי שאמרה רוח הקודש: מה תהא עליהן , על ישראל , שהם עוברים על תורתי? אמר הושע: החליפם באומה אחרת! אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה , שלא לימד סניגוריא על בניי? היה לו לומר: בניך הם , בני בחוניך אברהם , יצחק ויעקב , וכולו זרע אמת (ע"פ יר' ב , כא); גלגל מידת הדין למידת הרחמים! השיב לו הקדוש ברוך הוא: קח לך אשת זנונים ותוליד ממנה ילדי זנונים , ואע"פ שתדע שהיא זונה אין אתה מגרש אותה; ואני , איך אגרש את בניי שהם זרע אמת?! כך שנויה ב'סדר עולם' (ראה סע"ר כ) ובמסכת פסחים (פז , א). וכך הוא פשוטו של מקרא: תחילת דבר יי' בהושע - תחילה שדיבר יי' בהושע אמר לו שיקח אשת זנונים וילדי זנונים , שזה מופת ודימיון לישראל שזנו מאחרי יי'.

ראב"ע:
זה הושע מנביאי השם הנכבד. כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו , שאמר שהוא בן אלה (ראה מ"ב טו , ל) , כי בארי הוא אלה , כי מצא כתוב "ובאר אלים (בנוסחנו: אילים) יללתה" (יש' טו , ח). ואין 'אלָה' - 'אלים' , כי בעבור אות נוסף ישתנה השם , כמו "זיף וזיפה" (דה"א ד , טז). ועוד , כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר - רק אם היה על דרך כלל , כמו "בת ציון" (יש' א , ח) - רק יתיחס אל העיר , כמו 'שמרוני'. ושני דברים דחקוהו לומר ככה: האחד , שמצא בדברי הימים "בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר (בנוסחנו: תלגת פלנאסר) מלך אשור הוא נשיא לראובני" (דה"א ה , ו); והוא היה אבי זה הנביא. והשיני , שאמר "ולפקד על יעקב כדרכיו" (הו' יב , ג); כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו , שהסיר הבכורה מראובן; ואין פירושו כאשר חשב. והנה שכח הכתוב על הושע בן אלה: "ויעש הרע בעיני יי'" (מ"ב יז , ב). והיצחקי אמר שלקח אשת זנונים , וזה המוכה בסנורים (ע"פ בר' יט , יא) הלא ראה כתוב: תחלת דבר יי' בהושע ויאמר יי'; והנה לא מרה פי השם , חלילה חלילה! רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה , כמו "חנוך" - שם כולל לארבעה אנשים בתורה (בר' ד , יז; ה , יח; כה , ד; מו , ט); ו"שאול מרחובות הנהר" (בר' לו , לז) ו"שאול בן הכנענית" (בר' מו , י) ו"שאול בן קיש" (ש"א י , כא); ורבים ככה. והתחלת נבואת זה הנביא - על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל , ארבעים שנה לפני גלות שומרון , אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם; כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חודשים (ראה מ"ב טו , ח) , ונשבתה מלכות בית יהוא , שהיו מלכי ישראל (ראה שם , יב). ומפרש אחר אמר (ראה ת"י ורש"י) , כי לך קח לך - דבור הוא , כטעם "לקח טוב" (מש' ד , ב); ופירוש ותהר כמו "תהרו חשש תלדו קש" (יש' לג , יא); ואמר כי גומר - גמורה בזנות , ובת דבלים - רמז ליהודה וישראל. ואחר אמר: קח לך אשת זנונים - שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא , שהרי זנה תזנה הארץ - כל עם הארץ זונים מאחרי השם. ומפרש אחר אמר: קח לך אשת זנונים וילדי זנונים - שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי יי' , 'ודיו לעבד יי' להיות כרבו' (ע"פ תנח' חיי שרה ד). נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. והאומר 'דיו לעבד להיות כרבו' (ע"פ תנח' חיי שרה ד) , לא נאמר על זה , כי זנות מאחרי השם - דרך משל; רק באדם הוא במעשה. והנכון בעיני , כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה , שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים; והלך ולקח אשה ידועה , והרתה וילדה. כל זה בנבואה , כאשר פירש השם: "אם יהיה נביאכם" - לבד ממשה לבדו - "יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במ' יב , ו). ואל תתמה איך יראה בחלום: "וילך ויקח" (להלן , ג); והנה בחלום אדם בלא נבואה - "ותאכלנה הפרות" (בר' מא , ד). וככה על ישעיהו הנביא: "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף" (יש' כ , ג) - זה היה בדרך נבואה. כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים (ראה שם)? וככה "קח לך לבנה" (יח' ד , א) , גם "שכב על צדך השמאלי" (שם , ד) , גם "ואתה קח לך חטים" (בנוסחנו: חטין; שם , ט) , גם דבר הזָקָן (יח' ה , א - ד). והעד על כל זה , שאמר יחזקאל בתחילת ספרו "ואראה מראות אלהים" (א , א) , ואומר "במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל" (מ , ב). ואל תתמה בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה 'מראות' , כי הנה כתוב: "דבר יי' אשר היה אל זכריה" (ראה זכ' א , ז); ושם כתוב אחריו "ראיתי הלילה" (שם , ח); "ואשא עיני ואראה" (ראה זכ' ב , ה). והנה כתוב באברהם "במחזה" (בר' טו , א) , וכן היתה כל נבואתו. והנה אמר לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים - כי זנה תזנה הארץ.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
דבר יי' אשר היה אל הושע. אומר , כי כל הנביאים לא היו שוים בנבואתם; כי היה נביא שדיבר לו הקדוש ברוך הוא פה אל פה , כמו שדיבר למשה , שנאמר "פה אל פה אדבר בו" (במ' יב , ח) , והיה נביא שדיבר לו הקדוש ברוך הוא במראה ובחלום , שנאמר "אם יהיה נביאכם" וגו' (שם , ו). ויתכן כי להושע - לא דיבר לו הקדוש ברוך הוא אלא בחלום , כי זה שנאמר תחילת דבר יי' בהושע ויאמר יי' אל הושע לך קח לך אשת זנונים - חס ושלום שיקח הנביא אשת זנונים! אלא כך נראָה לו בחלום , שילך ויקח אשת זנונים ויוליד ממנה ילדי זנונים. למה? - כי זנה תזנה הארץ מאחרי יי'. ובאמרו בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל - על כן נזכר , כי תחילת הנבואה לא היה כי אם על בית יהוא , כמו שנאמר "כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא" (להלן , ד).

ר' אליעזר מבלגנצי:
דבר - כמו "והדִבר אין בהם" (יר' ה , יג); "לי נקם ושִלם" (דב' לב , לה); "הקִטר אשר קטרתם" (יר' מד , כא); "וכשכב בראש חבל" (מש' כג , לד); "וקבל היהודים" (אס' ט , כג). בהושע - בי"ת טפלה אחר דבור נבואה; כמו "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); "לא דבר יי' בי" (מ"א כב , כח); "הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר" (במ' יב , ב). והטעם: לפי שרוח אלהים נכנסת בקרבם ומשימה הדבר בפיהם , כדכתיב "וישם יי' דבר בפי בלעם" (במ' כג , ה); "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); "ויהי בלבי כאש בוערת" (ראה יר' כ , ט) - נמצא הרוח מדבר בנביא בקרבו.

רד"ק:
תחלת דבר יי' בהושע - מצאנו לשון 'דבור' שהוא עניין נבואה קשור עם בי"ת השמוש; כמו "הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר" (במ' יב , ב); "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); "פה אל פה אדבר בו" (במ' יב , ח). ואפשר שתהיה מלת דבר יי' פועל עבר , רוצה לומר: תחלת אשר דבר יי' בהושע זה היה , שאמר לו: קח לך אשת זנונים; או יהיה דבר - שֵם , כמו "והדבר אין בהם" (יר' ה , יג). ויאמר יי' אל הושע לך קח לך אשת זנונים - כל זה העניין היה במראה הנבואה , שאמר לו שיקח אשת זנונים ולְקחהּ , והרתה וילדה ממנו שלש פעמים (ראה להלן , ג - ט); וזה משל לישראל הזונים מאחרי יי' , וזהו שאמר: כי זנה תזנה הארץ. ופירוש וילדי זנונים - ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא; כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי יי'. וכל זה היה במראה הנבואה , לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים. ואע"פ שנמצא בדברי רבותינו ז"ל (ראה פסחים פז , א - ב) שהעניין כמשמעו , שאמרו: ויאמר יי' אל הושע - אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: חטאו ישראל! היה לו לומר לפניו: רבונו שלעולם , בניך הם , בני בחוניך , בני אברהם יצחק ויעקב , גַלגל עליהם רחמים! לא דיו שלא אמר לו כך , אלא אמר לפניו: רבונו שלעולם , כל העולם שלך הוא! העבירֵם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לו לזקן זה? אוֹמַר לו: לך קח לך אשת זנונים , ואחר כך אומַר לו: שלחה מעל פניך! אם הוא יכול לשלח , אף אני אשלח את ישראל. לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת , אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד מעשה ממשה רבך? כיון שדברתי עמו פרש מן האשה; בדול עצמך ממנה! אמר לפניו: רבונו שלעולם , יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה אתה , שאשתך זונה ובניך בני זנונים , כך - אני , שישראל בני הם , בני בחוני אברהם יצחק ויעקב , והם אחד משלשה קניינים , ואתה אמרת העבירם באומה אחרת?! כיון שידע שחטא , עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך , בקש רחמים על ישראל! מיד פתח בברכות ואמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים" (הו' ב , א). ויונתן תרגם העניין על דרך משל , ונכון הוא פירושו; וכן תירגם הפסוק: "שריות פתגמא דיי' להושע ואמר יי' להושע אזיל איתנבי נבואה על יתבי קרתא תעיתא דאינון מוסיפין למחטי ארי מטעא יטעון דיירי ארעא מבתר פולחנא דיי'".

ר' יוסף כספי:
תחלת דבר יי' בהושע - בזה יש הפסקה נפלאה בין זה ובין אמרו אחר כן ויאמר יי' אל הושע; וזה היה לסבה ולטענות נפלאות , וכבר מניתי אותם עם ארבע עשרה הפסקות שהם בתורה ובנביאים (ראה גינ' מסורה 186 - 188 ; ש"כ עמ' 67 - 100 ). והכל 'אוצר יי'' יבא. קח לך אשת זנונים וגו' - לפי דעתי זה כלו נתקיים בהקיץ. ואולם איך זה נכון , הוא ענין דק לפי בקיאות העברי וההגיון; וגם זה 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:
תחילת דבר יי' בהושע - זו הנבואה הראשונה שאמר לו: קח לך אשת זנונים. ומפני שאמר בהושע ולא אמר 'להושע' , יש לפרש שהוא לשון 'דיבור'; כמו "והדיבר אין בהם" (יר' ה , יג) , שפירושו: 'והדיבור'. אף כאן: תחילת דיבורו שלשם בהושע אמר לו: קח לך אשת זנונים. יש לומר שאמת היה , כמו "שכב על צדך" דיחזקאל (ד , ד); וישעיה הלך ערום ויחף שלש שנים (ראה יש' כ , ג). ויש לומר שבחזיון נראה לו שעשה כן. ואין לתמוה היאך לקח הנביא אשה זונה , כיון שעשה על פי הדיבר: הפה שאסר הוא הפה שהתיר (ע"פ ירוש' תרומות ט , מו [ג , א]). וילדי זנונים - כלומר: כיון שהיא זונה , הילדים שתעשה ממנה יהיו מסופקים בילדי זנונים. כי זנה תזנה הארץ - פירש לו: למה אני מצוה לך כך? שיהא רמז לישראל שזנו מאחרי יי'.
ריכוז קישורים