תנ"ך - ועתה׀ יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעַתָּ֣ה׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעֲשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן: (הושע פרק יג פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וְעַתָּה׀ יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן: (הושע פרק יג פסוק ב)

טקסט בלבד:

ועתה׀ יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון: (הושע פרק יג פסוק ב)

תיקון קוראים:

ועתה׀ יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון: (הושע פרק יג פסוק ב)

תרגום יונתן:
וּכעַן מוֹסְפִין לְמִחטֵי יַעבְּדוּן לְהוֹן מַתְּכָא מִכַּספְּהוֹן כִּדמוּתְהוֹן צַלמָנִין עוֹבָד אוּמָנִין כֻּלְהוֹן לְהוֹן אִנוּן מַטעַן נְבִיֵי שִׁקרָא דָּבְחִין לְעוֹבָד יְדֵי אֱנָשָׁא תּוֹרַיָא לְעִגלַיָא נָכְסִין :

עין המסורה:
ועתה - כ"ו פסוקים שיש בהם כל אותיות אל"ף בי"ת: ראה הו' י , ח. יוספו - ד' חסר: דב' יג , יב; מ"א כ , י; הו' יג , ב; איכה ד , טו. זבחי - ב': דב' יח , ג; הו' יג , ב.

מסורה גדולה:
יוספו ד' חס' וישלח אליו בן הדד ועתה יוספו לחטא וכל ישראל ישמעו לא יוספו לגור .

מסורה קטנה:
יוספו - ד' חס'; כתבונם - ל'; זבחי - ב' מאת; ישקון - ל'.

רש"י:
ועתה - בית יהוא , שראו כל זאת , יוסיפו לחטוא. כתבונם - כתבניתם. זבחי אדם עגלים ישקון - הכומרים אומרים לישראל: מי שזובח בנו לעבודה זרה כדיי הוא להיות נושק לעגל , שהרי דורון חביב הקריב לו. כך פירשו חכמינו בסנהדרין (סג , ב) , ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגומו של יונתן.

ר' יוסף קרא:
ועתה יוסיפו לחטוא - ועתה בית יהוא יוסיפו לחטוא: המלכתי את יהוא כדי להכות את בית אחאב אדונו , לתת את ביתו כביתו של ירבעם בן נבט (ראה מ"ב ט , ט) , ולבסוף הוסיף יהוא לחטוא יותר מכולם. ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים - (ראה סנה' סג , ב:) שהיו עושים צלם בדמות שר העיר , והיו לוקחין עגל אחד והיו מאכילין אותו שעורים לפני אותו דמות , והוא סבור שאותו דמות מאכילו כל שעה. וכשהכומרים רוצים לזבח אדם אחד לפני עבודה זרה , היו מטמינים אותו דמות ומביאין כל בני העיר , ואומר הכומר: עבודה זרה שואל לזבוח לפניו אחד מכם; מי שהעגל נושקו - אותו אדם מֻזבָּח. והעגל הולך ונושק לו לאותו שראה בדמות הצלם שאוכל לפניו כל יום; וזהו זובחי אדם עגלים ישקון - פתרון: אותו שאנו זובחים לעבודה זרה , שהעגלים מנשקים לו.

ראב"ע:
ועתה יוסיפו - הדור הזה [לחטוא]. כתבונם - כתבונתם; "וצורם לבלות שאול" (תה' מט , טו) - וצורתם. להם הם אומרים - בני אדם להתל מהם , כי הם מנשקים לבעלים , שהם צורות העגלים , כמו "וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח). והם שופכים דם נקי , וזהו "ודמיו עליו יטוש" (הו' יב , טו). והנם הפך כל אדם , כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו , ויזבח העגלים למאכלו.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
להם הם אומרים - פירוש: מאחר שעושין הפסילים , היו לוקחין בניהם ובנותיהם והיו זובחין להם. עגלים ישקון - פירוש: והעגלים היו נושקין.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ועתה יוסיפו לחטא. כתבונם - כתבניתם. להם הם אומרים - לעצמם הם יכולים לומר , להשיב אל לבם דבר זה , שמעשה חרשים כלה , ושקר בימינם (ע"פ יש' מד , כ). זבחי אדם - בנים ובנות , לעגלים; ונושקין אותם - כלומר: אין בלבנו עליכם , ומאהבה אנו זובחים לכם בנינו ובנותינו.

רד"ק:
ועתה יוסיפו לחטוא - ועתה , כשמלך ירבעם , הוסיפו עוד לחטוא. כי מתחלה כשהיו עובדים , בימי השופטים , היו עובדים הבעלים ושבים אל יי' כשהיה עומד השופט ומחזירם למוטב (ראה שו' ב , יח - יט); אבל עתה חשבו לעקור מכל עבודת אלהים , שלא יעלה אדם לירושלם לעבודת בית המקדש , ויעבדו לפני הבעלים לעולם; ואמרו "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (ראה מ"א יב , כח; ע"פ שמ' לב , ד). ויעשו להם מסכה מכספם - והנה העגלים לא היו כסף , אלא זהב? אלא: מכספם - שנתנו כל אחד לקנות זהב לעשות העגלים , עשו להם כתבונם עצבים , והם העגלים. ופירוש כתבונם - כמו שהתבוננו בדבר אי זו צורה יעשו , והסכימו לעשות צורת עגל כמו שעשו במדבר; וטעם זה פירשנו בספר מלכים (מ"א יב , כח - כט). ויונתן תרגם כתבונם כמו 'כתבניתם' , שתרגם: "כדמותהון". ומלת כתבונם - היה ראוי 'כתבונתם'; וכן "וצורם לבלות שאול" (תה' מט , טו) - כמו 'וצורתם'; כי הנפרד "תבונה" (עו' א , ז) , 'צורה'. ויש אומרים כי הם משקל אחר , יֵאָמֵר מהם בלא ה"א 'תבון' , 'צור'. מעשה חרשים כלה - כל העגל הוא מעשה ידי חרש , אין דבר רוחני בו; כמו שאמר "וכל רוח אין בקרבו" (חב' ב , יט). להם הם אומרים - בעבורם הם אומרים , כהני העגל , לבני אדם הבאים לזבוח: זובחי אדם - כלומר: מי מבני אדם שירצה לזבוח , עגלים ישקון - יִשקו העגלים על פיהם , כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שיִשקו אותם; כי כן היה מנהגם , כמו שאמר "וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח). ורבותינו ז"ל פרשו (ראה תנ"ב ואתחנן ב) זובחי אדם - שהיו זובחים בניהם לעבודה זרה; זהו שאמר: אדם; והיו אומרים לו כומרי עבודה זרה: מי שזבח בנו לעבודה זרה , כדַי הוא להיות נושק לבעל או לעגל , כי דורון חביב הקריב לו.

ר' יוסף כספי:
כתבונם - כטעם 'כתבונתם'; כי שני משקלי שמות הם. כלה - כנוי לפסל ולעצב. להם - לעצמם; כי היו קוראים זה לזה ומעירים קצתם את קצתם. וטעם זובחי אדם - הזובחים שבמין האדם; כלומר: אֹתם החסידים מבני אדם , הזובחים האדוקים לאלוה הזה , ראוי שהעגלים ישקון , כי כן דרך חִבה גדולה; כטעם "וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח). וגם זה מבואר היום.

ר' ישעיה מטראני:
כתבונם עצבים - לשון 'תבונה' הוא; כלומר: לפי מחשבותם כך עושים אותה. והיה לו לומר 'כתבונתם' , וחסר התי"ו; ודומה לו "ארוכה מארץ מדה" (איוב יא , ט) , שהיה לו לומר 'מדתה'. להם הם אומרים - בעבורם הם אומרים: זובחי אדם - בניהם ובנותיהם הם ראויים וחשובים שישקון לעגלים.
ריכוז קישורים