תנ"ך - אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם: (הושע פרק יג פסוק ח)

טקסט וניקוד:

אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם: (הושע פרק יג פסוק ח)

טקסט בלבד:

אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם: (הושע פרק יג פסוק ח)

תיקון קוראים:

אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם: (הושע פרק יג פסוק ח)

תרגום יונתן:
עָרַע מֵימְרִי בְהוֹן כְּדוֹב מַתכֵּיל וְתַבַּרִית רְשַׁע לִבְּהוֹן וְקַטֵילתִּנוּן תַּמָן כִּבנֵי אַריָוָן כְּחַיַת שִׁנָא דִּמבַזְעָא שֵׁיצֵיתִנוּן :

עין המסורה:
סגור - ג' מלא בלישנא: יהו' ב , ה; הו' יג , ח; איוב כח , טו. סגור - ב': הו' יג , ח; איוב כח , טו.

מסורה גדולה:
סגור ג' מל' בלשנ' ויהי השער לסגור ואקרע סגור לבם לא יתן סגור .

מסורה קטנה:
ואקרע - ל'; סגור - ב'; ואכלם - ל'.

רש"י:
כדוב שכול - כמו 'שׁוֹכֵל'; כאשר תאמר "חנון ורחום" (יואל ב , יג) , כך שכול; כלומר: כולו לבוש שִכּוּלִים ומוכן לשכל אנשים. [ואקרע סגור לבם - כדרך הדוב: אוחז צפרניו בחזה , וקורע עד הלב.] סגור לבם - את לבם הסגור מלהבין לשוב אלי.

ר' יוסף קרא:
אפגשם כדוב שכול - כמו 'דוב מְשַכֵּל'. כמו שתאמר 'רחום': מלא רחמים; 'חנון': מלא חנונים; כך תאמר שכול: מלא שִכּולים; והוא הארס שבו. ואקרע סגור לבם - לפי שאמר למעלה "כמרעיתם וישבעו" (פס' ו): ששבעו כל כך , שסגר חלבם את לבם (ראה תה' קיט , ע).

ראב"ע:
ואהי - פועל עבר , על הרעות שהביא השם עליהם. אשור - תאר , כמו "עצום" (בר' , יח , יח); שילכו אשורי אדם בו. ועוד אפגשם כדוב שכול. יש אומרים (ראה השרשים: 'שכל'): שנהרגו בניו. או הוא תואר יוצא. וטעם חית השדה - אני אוכל קצתם בדבר וברעב , וחית השדה תבקע קצתם.

ר' אליעזר מבלגנצי:
אפגשם כדוב שכול - מְשַׁכֵּל , בעל שְכוֹל; כמו "חנון" (שמ' כב , כו) - בעל חנינה; ומעִנין "פגוש דוב שכול" (מש' יז , יב). סגור לבם - הסָגוּר מלשמוע לי. חית השדה - כאילו חית השדה תבקעם.

רד"ק:
אפגשם כדוב שכול - שהרגוּ בניו , והוא שכול ומר נפש (ע"פ ש"ב יז , ח); אם ימצא אדם או בהמה - יבקעם מהרה. ובזכרו דוב שכול , ולא זכר אריה או נמר שכול - אומרים כי הדוב כשתלד , תלד חתיכת בשר , כי הולד מכוסה כולו בהִוָלדו בשִליא עבה מאד; והדוב מלחכת השליא וחותכת מעט מעט כדי שלא תזיק לולד , והיא יגעה בזה מאד עד שתעביר כל הבשר ויצא הולד; ולפי שיגעה הרבה בו , היא מרת נפש יותר כשיהרגו אותו. ואקרע סגור לבם - לבם , שהוא סגור ולא יבין , אקרענו. וזה דרך משל , כי כן יעשה האריה בטרפו: יקרע הגוף עד הלב ויאכלנו וישתה דמו. ואוכלם שם כלביא - שם בעריהם אוכלם , בדבר ובחרב האויב , כמו הלביא הטורף בלי חמלה; גם חית השדה תבקעם בחוץ , כמו שאמר בתורה "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם" וגו' (וי' כו , כב). ויונתן תרגם: "כחית שינא דמבקעא שיציתינון".

ר' יוסף כספי:
ואהי - לעתיד , כמו שיאמר עוד: אפגשם. אשור - אביט ואארוב. חית השדה תבקעם - כמו שתבקעם חית השדה.

ר' ישעיה מטראני:
לביא - מין בפני עצמו הוא , ואינו מין אריה. ולביא הוא זכר והנקבה 'לביאה' , כמו "מה אמך לבִיָא בין אריות רבצה" (יח' יט , ב); "ומחנק ללביאותיו" (בנוסחנו: ללבאתיו; נח' ב , יג). וזה מוכיח כי מין אריה הוא , שכך הוא אומר "אריה טורף בדי גורותיו ומחנק ללביאותיו" (שם).
ריכוז קישורים