תנ"ך - ופקדתי
עליה
את־ימי
הבעלים
אשר
תקטיר
להם
ותעד
נזמה
וחליתה
ותלך
אחרי
מאהביה
ואתי
שכחה
נאם־ה':
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּפָקַדְתִּ֣י
עָלֶ֗יהָ
אֶת־יְמֵ֤י
הַבְּעָלִים֙
אֲשֶׁ֣ר
תַּקְטִ֣יר
לָהֶ֔ם
וַתַּ֤עַד
נִזְמָהּ֙
וְחֶלְיָתָ֔הּ
וַתֵּ֖לֶךְ
אַחֲרֵ֣י
מְאַהֲבֶ֑יהָ
וְאֹתִ֥י
שָׁכְחָ֖ה
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
(הושע פרק ב פסוק טו)
וּפָקַדְתִּי
עָלֶיהָ
אֶת־יְמֵי
הַבְּעָלִים
אֲשֶׁר
תַּקְטִיר
לָהֶם
וַתַּעַד
נִזְמָהּ
וְחֶלְיָתָהּ
וַתֵּלֶךְ
אַחֲרֵי
מְאַהֲבֶיהָ
וְאֹתִי
שָׁכְחָה
נְאֻם־יְהוָה:
ס
(הושע פרק ב פסוק טו)
ופקדתי
עליה
את־ימי
הבעלים
אשר
תקטיר
להם
ותעד
נזמה
וחליתה
ותלך
אחרי
מאהביה
ואתי
שכחה
נאם־ה':
ס
(הושע פרק ב פסוק טו)
ופקדתי
עליה
את־ימי
הבעלים
אשר
תקטיר
להם
ותעד
נזמה
וחליתה
ותלך
אחרי
מאהביה
ואתי
שכחה
נאם־יהוה:
ס
(הושע פרק ב פסוק טו)
תרגום יונתן:
וְאַסעַר
עֲלַהּ
יָת
יוֹמַיָא
דַהֲוָת
פָּלְחָא
לְטָעֲוָתָא
וּמַסְקָא
לְהוֹן
בֻּסמִין
הֲוָת
דָּמיָא
לְאִתְּתָא
דִשׁבַקַת
יָת
בַּעלַהּ
וְאִתַּקַנַת
בִּקדָשַׁהָא
וּבַחֲלִיטָת
מַרגַּליָתַהָא
וּטעָת
בָּתַר
רָחֲמַהָא
כֵּין
כְּנִשׁתָּא
דְיִשׂרָאֵל
רַחֵימַת
לְמִפלַח
לְטָעֲוָתָא
וּפֻלחָנִי
שְׁבַקַת
אֲמַר
יְיָ
:
רש"י:
ופקדתי
עליה
-
שכר
פורענות.
ימי
הבעלים
אשר
תקטיר
תמיד
להם;
ולשון
הווה
הוא.
ותעד
נזמה
וחלייתה
-
לשון
'עדי'
,
כזונה
המתקשטת
לקראת
נואפים.
וחליתה
-
לשון
ערבי
הוא:
קישוט.
ר' יוסף קרא:
ותעד
-
לשון
"עדי"
(יח'
טז
,
יא).
וחליתה
-
הן
קישוטי
זהב
,
כמו
"נזם
זהב
וחלי
כתם"
(מש'
כה
,
יב).
כלומר
,
שהיתה
מקשטת
עצמה
כשהלכה
אחרי
מאהביה.
ראב"ע:
ופקדתי.
וטעם
ותעד
-
משל
לאשה
זונה
,
שתשים
הנזם
על
אפה
והחלי
בצוארה
ליפות
עצמה
,
למצוא
חן
בעיני
הנואף.
ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ותעד
נזמה
וחליתה.
ותעד
-
מן
-
"ועדית
עדי"
(יח'
כג
,
מ);
שהיתה
מתקשטת
מנזמים
ומחלי
כתם
(ע"פ
מש'
כה
,
יב)
והולכת
אחרי
מאהביה.
ר' אליעזר מבלגנצי:
כאשר
תקטיר
להם
שמני
ומקטרתי
אשר
נתתי
לה
להתקשט
בהם
,
כמפורש
ביחזקאל
(טז
,
יח).
ותעד
נזמה
וחליתה
-
לפניהם
,
להתנאות
להם.
ואתי
שכחה
-
לאמר:
לא
אישי
נתן
לי
טובה
זו.
רד"ק:
ופקדתי
עליה
-
בגלות
אפקוד
עליה
הזמן
שעבדה
הבעלים
,
ואאריך
אותם
בגלות
לְעונש
שהניחו
עבודתי
ועבדו
אלהים
אחרים.
ואף
על
בני
בניהם
יהיה
זה
העונש
,
אע"פ
שהם
לא
יעבדו
עבודה
זרה
בגלות
,
כן
הוא
משפט
ענשם;
לפי
שבני
בניהם
לא
יהיו
שלמים
בעבודת
האל
ובמצותיו
בגלות
,
לפיכך
יצטרף
עון
אבותם
העובדים
עבודה
זרה
עם
עוונם;
ואמר
בתורה
"והתודו
את
עונם
ואת
עון
אבותם
במעלם
אשר
מעלו
בי"
(וי'
כו
,
מ).
ותעד
נזמה
וחליתה
-
לפי
שהמשילהּ
לזונה
אמר
עליה
מעשה
הזונה
,
שמתקשטת
בתכשיטין
נאים
כדי
שתתראה
יפה
בעיני
מאהביה.
וחליתה
-
מן
"וחלי
כתם"
(מש'
כה
,
יב).
ויונתן
תרגם:
"ואסער
עלה
ית
יומיא
דהוות
פלחא
לטעוותא
ומסקא
להון
בוסמין
הות
דמייא
לאתתא
די
שבקת
ית
בעלה
ואיתקנת
בקדשהא
ובחליטת
מרגליתהא
וטעת
בתר
רחמהא
כן
כנישתא
דישראל
רחימת
למיפלח
לטעוותא
ופולחני
שבקת
אמר
יי'".
"ובחליטת"
-
אחד
מתקוני
העדיים;
וכן
תרגם
"ובתי
הנפש
והלחשים"
(יש'
ג
,
כ):
"וקדשיא
וחליטתא".