תנ"ך - והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתְנוּ־לִ֖י מְאַהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה: (הושע פרק ב פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ־לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה: (הושע פרק ב פסוק יד)

טקסט בלבד:

והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה: (הושע פרק ב פסוק יד)

תיקון קוראים:

והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה: (הושע פרק ב פסוק יד)

תרגום יונתן:
וַאֲצַדֵּי פֵּירֵי גֻפְנַהּ וְתֵינַהּ דַּהֲוָת אָמְרָא יְקָר אִנוּן לִי דִּיהַבוּ לִי עַמְמַיָא רָחֲמָי וַאֲשַׁוֵינוּן לְחֻרשָׁא וְתֵיכוֹלִנוּן חַיַת בָּרָא :

עין המסורה:
ואכלתם - ב': יר' ה , יד; הו' ב , יד.

מסורה גדולה:
ואכלתם ב' לכן כה אמר יי' אלהי צבאות ושמתים ליער .

מסורה קטנה:
אתנה - ל'; ואכלתם - ב'.

רש"י:
והשימותי - לשון 'שממה'. אתנה - כמו "אתנן" (הו' ט , א). ושמתים ליער - שהחיות מהלכות שם ואוכלות פירותיהם (ראה ת"י).

ר' יוסף קרא:
והשימותי - לשון 'שממה'. אתנה - כמו "אתנן" (הו' ט , א). ואכלתם חית השדה - אילו אומות שאוכלות את ישראל בכל פה (ע"פ יש' ט , יא).

ראב"ע:
והשמותי. אתנה - האל"ף נוסף כמ"ם "מתנה" (במ' יח , ו). ורבי מרינוס אמר (רקמה ע' קיא): כמו "אתנן זונה" (דב' כג , יט).

ר' אליעזר מבלגנצי:
אתנה המה לי - ולא אישי נתנם לי. ליער - להפקר , כי לא יעשו פרי ולא ישמרום; ואם יעשו , מעט ורעים יהיו ולא ישמרום , ואכלתם חית השדה ,

רד"ק:
והשמותי גפנה ותאנתה אשר אמרה - בעבור שאמרה כי מיד מאהביה הדגן והתירוש והיצהר וכל הטוב (ראה לעיל , ז , י) , אני אשים אותם לשממה , ותדע אם היה לה הטוב ההוא מאתי או מאתם. אתנה - לפי שהמשילה לזונה קרא הטוב ההוא 'אתנה' , כמו "אתנן זונה" (דב' כג , יט); ועניינם כמו "תנה" (הו' יג , י) , ושרשם 'תנה' והאל"פין נוספות. ויונתן תרגם אתנה: "יקר". וזכר הגפן והתאנה - כי הענבים והתאנים - מיטב מאכל האדם אחר התבואה , וכבר זכר "ולקחתי דגני בעתו" (לעיל , יא). ושמתים ליער - שיבאו בו חיות השדה , לפיכך ואכלתם חית השדה; וזה מפני חרבן הארץ. או המשיל האויבים לחיות השדה.

ר' יוסף כספי:
אתנה - כמו "אתנן" (הו' ט , א). ושמתים - הכנוי לַגפן ולַתאנה , וכן כנוי ואכלתם.

ר' ישעיה מטראני:
אתנה המה לי - כמו "אתנן" (יח' טז , מא); כאשר "שריה" (איוב מא , יח) ו"שרין" (מ"א כב , לד). והאל"ף נוסף; ושרשו 'תנה' , כמו "התנו אהבים" (הו' ח , ט).
ריכוז קישורים