תנ"ך - עשוק
אפרים
רצוץ
משפט
כי
הואיל
הלך
אחרי־צו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עָשׁ֥וּק
אֶפְרַ֖יִם
רְצ֣וּץ
מִשְׁפָּ֑ט
כִּ֣י
הוֹאִ֔יל
הָלַ֖ךְ
אַחֲרֵי־צָֽו:
(הושע פרק ה פסוק יא)
עָשׁוּק
אֶפְרַיִם
רְצוּץ
מִשְׁפָּט
כִּי
הוֹאִיל
הָלַךְ
אַחֲרֵי־צָו:
(הושע פרק ה פסוק יא)
עשוק
אפרים
רצוץ
משפט
כי
הואיל
הלך
אחרי־צו:
(הושע פרק ה פסוק יא)
עשוק
אפרים
רצוץ
משפט
כי
הואיל
הלך
אחרי־צו:
(הושע פרק ה פסוק יא)
תרגום יונתן:
אֲנִיסִין
דְּבֵית
אֶפרַיִם
כְּבִישִׁין
בְּדִינְהוֹן
אֲרֵי
אִתפְּנִיאוּ
דַיָינֵיהוֹן
לְמִטעֵי
בָּתַר
מָמוֹן
דִּשׁקַר
:
עין המסורה:
עשוק
-
ד'
(ג'
מלא
ואחד
חסר):
דב'
כח
,
כט
,
לג;
הו'
ה
,
יא;
מש'
כח
,
יז.
(ואחד:
עשוק
(בחולם)
-
יר'
כב
,
ג).
הואיל
-
ג'
(ומלא):
*דב'
א
,
ה;
ש"א
יב
,
כב;
הו'
ה
,
יא.
רש"י:
עשוק
אפרים
-
ביד
האומות.
רצוץ
משפט
-
מיוסר
בייסורין.
ולמה
לו
כל
זאת?
כי
הואיל
ורצה
והלך
אחרי
צוואות
חדשות
של
נביאי
הבעל.
ר' יוסף קרא:
עשוק
אפרים
רצוץ
משפט.
רצוץ
-
שבור.
כי
הואיל
הלך
אחרי
צו
-
דבר
זה
גורם:
שרצה
ללכת
אחרי
צוואת
כהני
הבעל
,
ולא
שמר
מצוותיו.
ראב"ע:
עשוק
-
עשקוהו
מלכיו
ורמוהו.
כי
הואיל
הלך
-
שנים
פעלים
עוברים
,
כמו
"הגשם
חלף
הלך
לו"
(שה"ש
ב
,
יא):
כי
הואיל
שהלך
אחרי
מצות
אנשים;
והוא
צו
-
כמו
"צו
לצו"
(יש'
כח
,
י).
ויפת
אמר
(יפת
הושע
ע' 329
)
כי
אפרים
יהיה
עשוק
מהגוים.
ר' אליעזר מבלגנצי:
עשוק
אפרים
-
יהיה
,
ורצוץ
-
שיעשקו
וירצצו
משפטו
וזכותו.
רצוץ
משפט
-
כענין
"וגזל
משפט
וצדק"
(קה'
ה
,
ז)
-
שגוזלים
דינו
וזכותו;
כי
הואיל
וקיים
עצמו
,
שהלך
אחרי
צווי
מלכּוֹ
לזנות
מאחרַי
,
ומצותי
הניח.
ודברי
הרב
ודברי
תלמיד
,
דברי
מי
שומעין
(ראה
קידושין
מב
,
ב)?!
וכאשר
הניחני
-
אניחנו
ביד
אויביו
,
וילך
למלכו
ולעצביו.
רד"ק:
עשוק
אפרים
-
ביד
האומות
,
שעשקוהו
ורצצוהו
במשפטים
קשים.
ולמה
בא
לו
כל
זה?
כי
הואיל
הלך
אחרי
צו
-
לפי
שרצה
ללכת
אחרי
מצות
ירבעם
בן
נבט
(ראה
מ"א
יב
,
כח
-
ל).
הואיל
שהלך
-
כלומר:
ברצונו
הלך;
שזה
כמה
שנים
לא
סר
מדרכו
הרעה
,
ומאד
התרצה
בדבר
הרע
ההוא.
צו
-
שֵם
,
כמו
"מצוה"
(מש'
ו
,
כג);
וכן
"צו
לצו"
(יש'
כח
,
י)
,
בשקל
"קו"
(שם);
"מן
(תה'
סא
,
ח).
ואע"פ
שחסר
'ירבעם'
,
שלא
זכרו
אחרי
צו
-
כן
מנהג
המקרא
במקומות
,
לחסר
במקום
שהעניין
מובן.
וידוע
היה
כי
לא
היו
הולכים
באותו
הדור
אחר
מצות
האל
כי
אם
אחרי
מצות
ירבעם
,
לפיכך
שִנה
השם
לגרעון
,
ואמר
במקום
'מצוה':
צו.
ויונתן
תרגם:
"אניסין
דבית
אפרים
כבישין
בדיניהון
ארי
איתפניאו
דייניהון
למיטעי
בתר
ממון
דשקר".
ר' יוסף כספי:
צו
-
מצות
ירבעם
בן
נבט
הראש
,
וגם
הנמשכים
אחריו
ממלכי
ישראל.
והעקר
-
מה
שצום
תחלה
שלא
יעלו
לירושלם
,
רק
לעגלי
הזהב
(ראה
מ"א
יב
,
כח);
וזה
היה
עיקר
נפילתם.
ובאור
גם
זה
'אוצר
יי''
יבא.