תנ"ך - וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה מכם מזור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֨רְא אֶפְרַ֜יִם אֶת־חָלְי֗וֹ וִֽיהוּדָה֙ אֶת־מְזֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ אֶפְרַ֙יִם֙ אֶל־אַשּׁ֔וּר וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־מֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב וְה֗וּא לֹ֤א יוּכַל֙ לִרְפֹּ֣א לָכֶ֔ם וְלֹא־יִגְהֶ֥ה מִכֶּ֖ם מָזֽוֹר: (הושע פרק ה פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת־חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת־מְזֹרוֹ וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל־אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל־מֶלֶךְ יָרֵב וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא־יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר: (הושע פרק ה פסוק יג)

טקסט בלבד:

וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה מכם מזור: (הושע פרק ה פסוק יג)

תיקון קוראים:

וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה מכם מזור: (הושע פרק ה פסוק יג)

תרגום יונתן:
וַחֲזָא אֶפרַיִם יָת מַרעֵיהּ וִיהוּדָה יָת מַכאוֹבֵיהּ וַאֲזַלוּ דְבֵית אֶפרַיִם לְאַתּוּר וּשׁלַחוּ לְמַלכָּא דְיֵיתֵי לְאִתפְּרָעָא לְהוֹן נְבִיָא אֵימַר לְהוֹן הָא לָא יִכּוֹל לְאַסָאָה לְכוֹן וְלָא יְנִיחַ מִנְכוֹן מַכאוֹב :

עין המסורה:
לרפא - ב' , חד חסר וחד מלא: הו' ה , יג; *קה' ג , ג.

מסורה גדולה:
לרפוא ב' והוא לא יוכל לרפא עת להרוג ועת לרפוא. בתרייה מל' .

מסורה קטנה:
מזרו - ל'; לרפא - ב' חד חס' וחד מל'; יגהה - ל'.

רש"י:
מזורו - לשון חולי. וילך אפרים אל אשור - זה הושע בן אלה , שהיה לו לעבד , וישב וימרד (ע"פ מ"ב כד , א; ראה מ"ב יז , ג - ד). וישלח - יהודה אל מלך ירב - זה אחז , שנתן שחד לתגלת פלאסר לעזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו (ראה מ"ב טז , ז ואי'). והוא לא יוכל לרפוא לכם - מהרבה גדודים , מפלשתים וערביים שבאו על אחז , כמה שמפורש בדברי הימים: "כי חלק אחז את בית יי'... ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו" (דה"ב כח , כא). ולא יגהה מכם מזור - ולא יסיר מכם מכאוב (ראה ת"י). ואומר אני שהיא מן התיבות ה'הפוכות' , לשון "כאשר הוגה מן המסלה" (ש"ב כ , יג); "הורו והוגו מלב" (יש' נט , יג); "הגו סיגים מכסף" (מש' כה , ד).

ר' יוסף קרא:
וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו - עשרת השבטים ושבט יהודה לא היה שלום ביניהם , אלא קמו אילו על אילו; כמה דאת אמר "מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה" (יש' ט , כ) , ויהודה צר את אפרים (ע"פ יש' יא , יג). וכך היו נהוגים לעשות: כשראה אפרים שהוא נחלה וחלש לפני האומות שמתגברין עליהם , וילך אפרים אל אשור; כמו שמצינו מנחם בן גדי מלך ישראל , כשבא פול מלך אשור על הארץ - "ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף... להחזיק הממלכה בידו" (מ"ב טו , יט); ואומר "וישב מלך אשור ולא עמד שם בארץ" (שם , כ) - שלא עזָרוֹ. ויהודה את מזורו. מזורו - מכתו. וכשראה את מכתו יהודה , שניגף לפני מלך אשור שמתחזק עליו - וישלח אל מלך ירב; כמו שמצינו באחז מלך יהודה: "אז עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה עליה" (צירוף של מ"ב טז , ה עם יש' ז , א) , ואומר: "וישלח אחז מלאכים אל תגלת פלאסר (בנוסחנו: פלסר) מלך אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושיעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקמים (בנוסחנו: הקומים) עלי" (מ"ב טז , ז); ובדברי הימים הוא אומר "ויבא... תגלת פלאסר (בנוסחנו: תלגת פלנאסר) מלך אשור ויצר לו ולא חזקו" (דה"ב כח , כ). והוא לא יוכל לרפוא לכם - שלא עזרוֹ מלך אשור לאפרים. ולא יגהה מכם מזור - שלא ריפא מלך ירב את יהודה. יגהה - הוא שהחולה מגיה ומאיר מעט מחוליו; בבראשית רבא הוא (? ראה ב"ר יג , טז): רבי יוחנן הוה מבקר בישתא , וכד הוה רביעתא נחתא הוה אמר: נגיהו!

ראב"ע:
וירא. את מזורו - מכה , שהיא צריכה שיזורו אותה. וישלח - יהודה , כי כן אחריו (ראה פס' יד). ירב - שם מקום באשור. יגהה - כמו "ייטיב גהה" (מש' יז , כב) - מראה העין.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ולא יגהה... - פירוש: ולא יסיר מכם החולי. מזור - כמו מזורו.

ר' אליעזר מבלגנצי:
וכאשר אכל והרקיב מבפנים ויצא ונתגלה , לא הלך אצל רופא אומן ומומחה שריפאהו כמה פעמים , אלא הלך אל אשור ואל מלך שירב בשבילו , שירפא לו; והוא לא יוכל לרפוא לכם מה שאני מוחץ (ע"פ דב' לב , לט) , ולא יגהה - ויצהיב מְזוֹר עבירות המכה והרקב מכם.

רד"ק:
וירא. מזורו - כמו 'מכתו'; כי המכה , לפי שיזורו אותה (ראה יש' א , ו) , נקראת 'מזור'. אמר: כשראו אפרים ויהודה שהאויבים באים עליהם תמיד ושוללים אותם , בקשו עזר ממלך אשור; ולא שבו אלי ולא בקשו עזר ממני , אלא מבשר ודם שלא יוכל לעזור אותם אם אין רצוני. וישלח - רוצה לומר: וישלח יהודה; כי כבר זכר שניהם , ובפסוק זה זכר אפרים בפירוש ויהודה בסתם , כי כבר זכרוֹ בסמוך. וילך - רוצה לומר: המלאכים ששלח. או אמר וילך - על מנחם , שהלך לפול מלך אשור כאשר בא על הארץ , "ויתן מנחם לפול מלך אשור אלף ככר כסף" וגו' (ראה מ"ב טו , יט). ולא הועיל כלום אלא לפי שעה , כי מלך אשור הוא שהחריב הארץ; גם שוסים אחרים שסו אותם (ראה מ"ב יז , כ) ולא עזרם מלך אשור. וכן אחז מלך יהודה שלח למלך אשור , ואומר "ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו" (דה"ב כח , כא). ירב - הוא שם עיר בארץ אשור , ובזה הספר זוכר אותו שתי פעמים (ראה ד , ד). ואפשר כי אשור היו לו שתי שמות. לרפא - לפי שהמשיל הצרה בחולי אמר לרפא. ולא יגהה - כמו 'ולא ירפא'; וכן "לב שמח ייטיב גהה" (מש' יז , כב) - רפואה; אפילו מזור אחד מכם לא ירפא. ויונתן תרגם: "וחזא דבית אפרים ית מרעיה ויהודה ית מכאוביה ואזלו דבית אפרים לאתור ושלחו למלכא דייתי לאתפרעא להון נבייא אמר להון הוא לא יכיל לאסאה לכון ולא יניח מנכון מכאוב".

ר' יוסף כספי:
וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו - זה הפלגת צחות מליצות בשנויים רבים. והכלל: עמנו המקולקל , כאשר ראו הצלחת החיה הראשונה (ראה דנ' ז , ד; ראה פירושו מ"ב טו , יט; כ , טז) מתחלת פול (ראה מ"ב טו , יט; דה"א ה , כו) , ראו שהיו חולים , וראו לפי דעתם שרפואת זה החולי ומזורו ― כטעם "לא זורו" (יש' א , ו) ― שיתרצו ויכנעו לה. וכל זה מבואר בספר מלכים למלכי ישראל גם למלכי יהודה. וכבא מלך אשור , מלך ירב - שהוא מטעם "מריבה" (בר' יג , יח) , כי הוא היה איש ריב ואיש מדון (ע"פ חב' א , ג) לכל האֻמות , כל שכן לעמנו. וזה כמו "איש אל ירב" (ד , ד) , רק ששם הוא פועל , ופה הוא שם נגזר; וכזה רבים ויותר בענינים נכבדים. וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. והוא לא יוכל לרפא - זה מאמר הנביא להם , להודיעם טעותם , כי הכל בידי שמים; וכל הנביאים כפלו זה כמה פעמים. וטעם יגהה - כמו "ייטיב גהה" (מש' יז , כב); וזה השם מונח בעברי על טוב איכות צורת הבשר החי , הפך המוגלה והבשר המעופש.

ר' ישעיה מטראני:
וילך אפרים אל אשור - שיעזור לו. והוא לא יוכל לרפוא לכם - שלא תגלו. ולא יגהה מכם מזור - לשון אורה הוא , כמו "לב שמח ייטיב גהה" (מש' יז , כב) , שהוא זיו ואור הפנים; כלומר: לא יאיר מכם המזור; שלא יירפא.
ריכוז קישורים