תנ"ך - ויאמר׀ ה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּאמַ֓ר׀ יְהוָה֙ מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔ג וּמִירוּשָׁלִַ֖ם יִתֵּ֣ן קוֹל֑וֹ וְאָֽבְלוּ֙ נְא֣וֹת הָרֹעִ֔ים וְיָבֵ֖שׁ רֹ֥אשׁ הַכַּרְמֶֽל: פ (עמוס פרק א פסוק ב)

וַיֹּאמַר׀ יְהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל: פ (עמוס פרק א פסוק ב)

ויאמר׀ ה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל: פ (עמוס פרק א פסוק ב)

ויאמר׀ יהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל: פ (עמוס פרק א פסוק ב)

תרגום יונתן:

וַאֲמַר יְיָ מִצִיוֹן יַכלֵי וּמִירוּשׁלֶם יְרִים מֵימְרֵיהּ וִיצַדּוֹן מְדוֹרֵי מַלכַיָא וְיִחרַב תְּקוֹף כַּרכֵיהוֹן :

עין המסורה:

ויאמר - ז' בטעמא (מלים המוטעמות בשלשלת ופסק): בר' יט , טז; כד , יב; לט , ח; *וי' ח , כג; יש' יג , ח; עמ' א , ב; *עז' ה , טו. ויאמר - צ"א (בפתח): בר' יד , יט; טו , ח; טז , ח; יח , ג , כג , כז , כט; יט , ז; כ , ד; כד , יב , לד; כז , לו; כח , יג , יז; ל , כח; לג , ה; לז , ל; מג , כט; מז , ל; מח , ט , טו; שמ' ב , יד; ה , כב; לב , ה , לא; לג , יד , יח; במ' יא , כז , כח; כא , ב; כג , ז , יב , יח; כד , ג , טו , כ , כא , כג; דב' לג , ב , ז; יהו' ז , כ; שו' ו , יח; ח , יט; יא , ל; יג , ח; טו , יח; טז , כח; כ , ד; ש"א ג , יח; ז , יב; כב , ט , יד; ש"ב ג , לג; טו , כא; יט , כז; כ , כ; כב , ב; כג , טו; מ"א א , כט; ח , כג; יז , י , יא , כ , כא; יח , לו; מ"ב א , ח; ב , יד; ו , יז , יח; ז , ב , יט; יג , יד; יט , טו; יש' לח , ג; עמ' א , ב; יונה ג , ד; ד , ב; זכ' א , י , יב; תה' יח , ב; איוב א , יד , טז , יז , יח; רות ב , ו; דנ' ח , טז; ט , כב; דה"א יא , יז; דה"ב ו , יד; יד , י; כ , ו. וכל 'ויען' 'ויסף' דאיוב דכותהון (כל המקרים בספר איוב , שבהם הצרוף 'ויען... ויאמר' , או 'ויסף... ויאמר' מנוקדים בפתח). ויבש - ה' וחסר: יש' יט , ה; יח' יז , ט; עמ' א , ב; תה' צ , ו; איוב יד , יא.

מסורה גדולה:

ויבש ה' וחס' ואת פריה יקוסס ויבש ונשתו מים מהים ויבש ראש הכרמל לערב ימולל ויבש אזלו מים .

מסורה קטנה:

ויאמר - ז' בט'; ויבש - ה'.

רש"י:

מציון ישאג - מבית קדשי הקדשים הדיבר יוצא. [וכה יאמר הדיבר: ואבלו וגו'.] ואבלו נאות הרועים וגו' - "ויצדון מדורי מלכיא ויחרב תקוף כרכיהון" (ת"י).

ראב"ע:

ויאמר. ישאג - רעם גדול שיהיה , ואז ימנע הגשם ויהיה להם חסרון לחם ומים , כאשר יזכיר. או הטעם: ששמע זה הנביא קול השם בדרך נבואה , קול גדול כשאגת אריה. והנה הקול - כמו גזירה שנגזרה מהשם; על כן אמר: ואבלו נאות הרועים , כי הצאן תמות בלי מרעה. ויבש ראש הכרמל - העצים הנראים בראש. והמפרש (ראה ת"י ורש"י) נאות הרועים - המלכים , איננו מטעם הפרשה.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

וכך אמר: יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו; והוא "הרעש" (לעיל , א). ויתכן כי זה שנאמר "הכיתי בית החרף על בית הקיץ" (עמ' ג , טו) - בימי הרעש היה; כי הרעש היה גדול , כמו שנאמר "ונסתם גיא הרי... כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה" (זכ' יד , ה).

ר' אליעזר מבלגנצי:

יי' מציון ישאג ומירושלם מקום מקדשו יתן קולו - ותגעש ותרעש הארץ לפניו (ע"פ תה' יח , ח). ונראה שרעש השאגה הזו היה אז על גזר דינם של אומות גדולות ורבות , כאֵילו שֶמֹנֶה והולך , שנִתְחַתֵם אז והגיע זמנם ללקות. ראש הכרמל - גובהו.

רד"ק:

ויאמר. אמר מציון ומירושלם - כי שם שכינתו; והעניין כפול במלות שונות. וכן ישאג ויתן קולו. ועניין השאגה ונתינת הקול - בדרך משל על הנבואה , כמו שאמר "אריה שאג מי לא יירא יי' אלהים דבר מי לא ינבא" (עמ' ג , ח). ואבלו - ונבואה זו תהיה , שיאבלו נאות הרועים מעצירת הגשמים. ויבש ראש הכרמל - רוצה לומר: מיטב הכרמל. והכרמל הוא שם כלל למקום זרע (ע"פ במ' כ , ה) , שדות וכרמים; והטוב והדשן שבו יאבל , כל שכן הרזה שבו. ואבלו - עניין השחתה והפסד; כמו "על כן תאבל הארץ" (הו' ד , ג) , והדומים לו. ויש לפרש הפסוק דרך משל , והוא תחלת דברים למה שאמר אחר כן "כה אמר יי'" (להלן , ג). וכן תרגם יונתן דרך משל: "ויצדון מדורי מלכיא ויחרוב תקוף כרכיהון".

ר' יוסף כספי:

יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו - דיוק השאגה הוא לאריה הזקן , ונתינת הקול הוא לכפיר הבחור , כמו שיאמר עוד "הישאג אריה" , "היתן כפיר קולו" (עמ' ג , ד). והנה אלו התארים אינם מונחים , רק לבעל חיים הצבועי (האכזר) , מצד היותו משחית. ואין בכל הנביאים שיוּמשל השם יתעלה באריה וזולת זה , כמו שקדם המורה (מו"נ א , כו , מז); ולכן לא אמר 'אריה ישאג'. אבל הפעלים - נכון ליחס לו , וגם מצד היותו פועֵל רחוק; כמו "ויאמר יי' לה" (בר' כה , כג); "ויאמר יי' לדג" (יונה ב , יא); כי 'יי'' הוא השם הנכבד , שמו המיוחד לו. ובעבור כי השאגה ונתינת הקול לחי הצבועי - מצד היותו משחית זולתו , ולכן אמר: יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו; כלומר: בא שָם האריה המשחית ציון וירושלם וגם כל סביבם , והשם הוא המשחית הראש. וכמה דובים אחרים , ובפרט מלך ישראל וגם השרים; וגם נביאי השקר , וגם העם כלו , כל שכן מלך אשור. ובכלל , כל אלו פועלים ומניעים באבוד הארץ , איש על מקומו. ואבלו נאות הרועים - החל יעודו לרעה על אנשי עירו כי ידע נבלותם , כענין אנשי ענתות לירמיה. אבל הכונה - נפילת ישראל כלו בכלל , וזהו כל ענין זה הספר. וכן עשו ישעיה וירמיה. אבל זה לא דבר משיבת עמנו עד אחרית בספר הזה.

ר' ישעיה מטראני:

יי' מציון ישאג - ששכינתו בציון , ומשם שכינתו משרה על נביאיו. ואבלו נאות הרועים - שיהיו שממה. ונתחלף הוי"ו באל"ף , והוא כמו "נוות כרות הרועים" (ראה צפ' ב , ו); "מן הנוה מאחרי (בנוסחנו: מאחר) הצאן" (ש"ב ז , ח). ויבש ראש הכרמל - משל הוא לרוב העם הדומים לרוב שיבולי הכרמל.