תנ"ך - כה אמר ה' על־שלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם: (עמוס פרק ב פסוק ו)

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: (עמוס פרק ב פסוק ו)

כה אמר ה' על־שלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים: (עמוס פרק ב פסוק ו)

כה אמר יהוה על־שלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים: (עמוס פרק ב פסוק ו)

תרגום יונתן:

כִּדנָן אֲמַר יְיָ עַל תְּלָתָה חוֹבֵי יִשׂרָאֵל וְעַל אַרבְּעָה לָא אֶשׁבּוֹק לְהוֹן עַל דְּזַבִּינוּ בְכַספָּא זַכָּאִין וְחַשִׁיכַיָא בְּדִיל דְּיַחסְנוּן :

עין המסורה:

מכרם - ג': במ' כ , יט; עמ' ב , ו; נחמ' יג , טו. נעלים - ב': עמ' ב , ו; ח , ו.

מסורה קטנה:

מכרם - ג'; נעלים - ב'.

רש"י:

על מכרם בכסף צדיק - הדיינין היו מוכרין את מי שהיה זכאי בַּדין בכסף שחד שמקבלין מיד בעל דינו. ואביון בעבור נעלים - תירגם יונתן בשני מקומות (ראה גם עמ' ח , ו): "בדיל דיחסנון"; ואומר אני , כך פירושו: מטים את משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיין , וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים , כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד , ולא יפסיק זה ביניהם. [דבר אחר: ואביון בעבור נעלים - מוכרין העני מכר חלוטין בחליפין , כמו "שלף איש נעלו" (רות ד , ז); היינו דמתרגמינן "בדיל דייחסנון" (ת"י): מכירה גמורה לנחול ולהנחיל; ולא היו מוכרין אותו כדינו לשש שנים. עניין אחר: ואביון בעבור נעלים - מחייבין הזכאי כדי שיצטרך למכור שדהו בקניין גמור , שהם במנעל , שכן דרכן: "שלף איש נעלו ונתן" וגו'.]

ר' יוסף קרא:

כה אמר יי' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו - אינו אומר שחטאו ארבעה חטאים בלבד , אלא מאתים וארבעה; ואם הקדוש ברוך הוא סולח להם השלשה , הרביעי אינו מחול. וזהו על מכרם בכסף צדיק - אם שני בני אדם באים לדין , האחד צדיק בריבו והאחד רשע בריבו , והם לוקחים שוחד מן החייב להצדיקו בריבו ולחייב את הזכאי בריבו - בדבר זה הם מוכרים בכסף צדיק. ואביון בעבור נעלים - כתרגומו: "וחשיכיא בדיל דיחסנון". זהו שאמרו רבותינו (ראה סנה' פט , א): נבואות - סיגנון אחד עולה לכמה נביאים. הרי ישעיה הוא אומר: "הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום" (ה , ח) , וכן עמוס הוא אומר: ואביון בעבור נעלים - זה מגיע שדהו בחלק חבירו העני מצידו וזה מגיע שדהו בחלק חברו העני מצידו , עד אפס מקום לעני , כדי לנעול ולסגור נחלתו שלא יפריד אדם ביניהם.

ראב"ע:

כה. על מכרם - על השופטים ידבר; והעד: "צדיק [הראשון] בריבו" (מש' יח , יז) - בהשפטו , והנו נחשב כאילו מכרוהו.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

על מכרם בכסף צדיק - פירוש: כשיבאו לדין , ימכרו הצדיק בשביל הכסף שלוקחין מן הרשע; כלומר: מטים המשפט ולא ישפטו ביושר. ואביון בעבור נעלים - כלומר: והאביון - מטים המשפט שלו בשביל דבר מועט.

ר' אליעזר מבלגנצי:

על מכרם בכסף... - הזכאי העני , שהיה זוכה בדין , היו מוכרים לו לעצמו זכותו; שלא היו מזכים אותו אלא אם כן יתן להם שחד. והיה לו לקנות זכותו מהם , בעבור שרואים אותו נעול וסגור ביד בעל דינו , שלא היה לו פה כנגדו. וגם יש במשמעו , שהיו מוכרין זכות הזכאי לשכנגדו בדין בבצע כסף , בעבור שהיה נעול וסגור ומסור בידם , שלא היה לו עוזר בדין. וגם יש לומר: בעבור שהיה נעול וסגור בדוחק וברעב ובחוסר כל , היו מסלקים אֹתו מזכותו ומירושתו במעות , ולא היו מרחמים עליו להעביטו די מחסורו (ראה דב' טו , ח). נמצאת נחלת היורש [צדיק] הזוכֶה בה מאבותיו נהפכת לאחרים; ולא עוד אלא שגוזלים אֹתם. והוא שאומר:

רד"ק:

כה אמר יי'. על מכרם בכסף צדיק - אמר: אע"פ שעברו על שלש עבירות חמורות , והם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים , לא נחתם גזר דינם לפנַי להחריב ארצם ולהגלותם על ידי מלך אשור (ראה מ"ב יז ה - ו) אלא על החמס; והוא הרביעי , ועליו הענישם על כל מה שעשו. וכן בדור המבול , אע"פ שהיו בידם כמה עבירות , לא הענישם אלא על החמס , שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בר' ו , יג). וכל שכן כשהחמס בא על ידי השופטים , שהיה להם להעמיד הצדק , והם - על ידי שוחד מטים את הדין , זהו שאמר: על מכרם בכסף צדיק; ופירושו: צדיק בדינו , וכן "ויסלף דברי צדיקים" (דב' טז , יט); וגם הם צדיקים בדברים אחרים , כי בָּרוב טועני האמת הם צדיקים בכל דבריהם. וכן העניים - בָּרוב לא יטענו אלא האמת. בעבור נעלים - אפילו בעבור נעלים שיתנו לשופט יַטה דין האביון שהיה זכאי בדינו , ונותן השוחד הוא הזכאי במשפטיהם. ויונתן תרגם בעבור נעלים: "בדיל דיחסנון"; ולא הבנתי דעתו , ורבנו שלמה ז"ל פירש: הם מטים משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיין , וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לנעול ולגדור כל שדותיו , ולא יפסיק זה ביניהם; זהו בעבור נעלים - לשון נעילה. דבר אחר: מחייבין את הזכאי כדי שיצטרך למכור שדהו העני בקניין גמור - שהוא בנעל; שנאמר "שלף איש נעלו" (רות ד , ז).

ר' יוסף כספי:

כה אמר יי' על שלשה פשעי ישראל וכו' - בזה עִקר דבריו , כמו שקדם "ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל" (עמ' א , א); ואם במקומות מעטים יזכור עוד יהודה , כמו שנהג הושע (ראה הו' ה , ה ועוד). וכבר בארנו (ראה הו' א , א) ענין ירבעם זה. ואמנם בכאן לא זכר 'ויתעום כזביהם' (ראה לעיל , ד) , כי נבוכד נצר לא השחית אלה , רק שלמנאצר (ראה מ"ב יז); ואין כתוב שנביא צוה להם שיתנו את צוארם בעלו. רק זכר בזה פרטי עונות , והוא ענוי הדלים (ראה להלן , ז) , אשר כתוב בתורה על זה "וחרה אפי בכם (בנוסחנו ללא 'בכם') והרגתי אתכם בחרב" (שמ' כב , כג). ואמנם מה שזכר "ואיש ואביו ילכו אל הנערה" (להלן , ז) , עם שאין זה עון כתוב בתורה , זה פלא. ובאור כל אלה הענינים שזכרנו 'אוצר יי'' יבא. ואמרוֹ בעבור נעלים - זה הפלגה; וגם כן מנהג הרוצחים המופלגים גם אצלנו.

ר' ישעיה מטראני:

על מכרם בכסף צדיק - בדינו. ואביון - היו מטים דינו בעבור נעלים שהיה נותן מי שכנגדו. ומִכרם - כמו "בִּקעם" (עמ' א , יג).