תנ"ך - השאפים על־עפר־ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל־הנערה למען חלל את־שם קדשי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי: (עמוס פרק ב פסוק ז)

טקסט וניקוד:

הַשֹּׁאֲפִים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל־הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי: (עמוס פרק ב פסוק ז)

טקסט בלבד:

השאפים על־עפר־ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל־הנערה למען חלל את־שם קדשי: (עמוס פרק ב פסוק ז)

תיקון קוראים:

השאפים על־עפר־ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל־הנערה למען חלל את־שם קדשי: (עמוס פרק ב פסוק ז)

תרגום יונתן:
דְּשָׁיְטִין כְּעַפרָא דְאַרעָא רֵישׁ מִסכֵּינַיָא וְדִין חַשִׁיכַיָא מַסטַן וּגבַר וַאֲבוּהִי אָזְלִין לְוָת עוּלֵימְתָא בְּדִיל לְאַחָלָא יָת שְׁמָא דְקֻדשִׁי :

עין המסורה:
השאפים - ב': עמ' ב , ז; ח , ד. עפר - ארץ - ג' (בלישנא): ש"ב כב , מג; עמ' ב , ז; איוב יד , יט. ואביו - ט': בר' לה , יח; לז , יא; מד , כ; וי' יט , ג; שו' יד , ד , ה; מ"א ז , יד; עמ' ב , ז; דה"ב ב , יג.

מסורה קטנה:
השאפים - ב'; עפר - ארץ - [ג']; ואביו - ט'.

רש"י:
השואפים על עפר ארץ - על עפר הארץ שהם הולכים עליה , כל שאפם וכל מחשבותם בראש דַלֵי כח היא , איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם. 'שאיפה' - בלעז 'גולושיר'. ודרך ענוים יטו - החלשים נוטים מדרכם והולכים דרך עקלתון , מפני יראתם; כמה דאת אמר "יטו אביונים מדרך" וגו' (איוב כד , ד). [ואיש ואביו - נתקדשה לזה , בא עליה אביו ― כלתו ואשת איש ― למען חלל (ראה דב"ר ב , כה).] אל הנערה - המאורסה.

ר' יוסף קרא:
השואפים על עפר ארץ בראש דלים - כל שאיפתם שהם שואפים ומצפים על הארץ אינו אלא בראש דלים , כדי לחמסם. ודרך ענוים יטו - מני דרך (ע"פ יש' ל , יא) , מפני פחדם המושלת עליהם. וכל לשון 'ענוים' שבמקרא - לשון 'עוני'; כמו "לענות מפני" (שמ' י , ג) , ותרגומו: "לאיתכנעאה" (ת"א). איש ואביו ילכו אל הנערה - פתרון: איש ואביו הולכים לבעול נערה המאורסה קודם חופתה.

ראב"ע:
השואפים - הטעם: תשאפו - מתי תסחבו ראש דלים על עפר ארץ , ודי להם שפלותם! ודרך ענוים יטו - מני אורח ישר , שהיה ארחם עד שהסירו הענוה מישראל , עד שלא יבוש ללכת איש עם אביו עם נערה ידועה.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
השואפים על עפר ארץ בראש דלים - פירוש: כשהדל אין לו מה ליתן שוחד , מטין המשפט שלו ומשליכין ראשו בעפר. וגם רעה אחרת יעשו , כי איש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי.

ר' אליעזר מבלגנצי:
השאפים על עפר ארץ - השאפים ומֹשכים על עפר ארץ; כנחש השואף ומתאוה ומושך לנשוך בני אדם בעקבותיהם , כך הם שאפים לנשוך בראש דלים , ומוצצים ובולעים אותם. ו'על עפר ארץ' שתפס - דוגמת נחש האורב; וכן הוא אומר "ידכה ישוח" (תה' י , י) - ששׁוֹחֶה במארב שלא יראוהו , וקופץ עליהם; כענין "כי ישוחו במעונות ישבו בסוכה למו ארב" (איוב לח , מ). ודרך ענוים ושפלים יטו - כענין "יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ" (איוב כד , ד) , שמִפַּחְדם נוטים מן הדרך , והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות (ע"פ שו' ה , ו). ואיש ואביו - איש אחר אביו.

רד"ק:
השואפים על עפר ארץ בראש דלים - והשופטים הם שואפים ומביטים ומכונים שיהיה עפר ארץ בראש דלים: שמשימים שוטרים תחתיהם , אם לא יתנו העניים על פיהם - יקחום בשער ראשם ויפילום בארץ וירמסום לארץ; והנה עפר ארץ בראש דלים. ועניין זה הפסוק כעניין מה שאמר מיכה: "ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה" (ג , ה). ועניין השואפים - כמו "השואפים אביון" (עמ' ח , ד). ויונתן תרגם: "דשייטין כעפרא ארעא מסכנייא". ודרך ענוים יטו - שיטו דינם במשפטיהם בשוחד שנותנים בעלי דינם העשירים. ודרך - פרושו: משפט ועסק האדם; כמו "את הדרך אשר ילכו בה" (נחמ' ט , יב); "ויאחז צדיק דרכו" (איוב יז , ט); והדומים להם. וכן תרגם יונתן: "ודין חשיכיא מסטן". ואיש ואביו ילכו אל הנערה - ולא יבוש הבן לבעול בעולת אביו; וזהו חלול שם קדשי , כי אמרתי לכם "קדושים תהיו" (וי' יט , ב) , "כי קדוש אני יי' מקדשכם" (וי' כא , ח). וכיון שאתם מחללים קדושתכם , הרי אתם מחללים שם קדשי שקדשתי אתכם; ואתם נקראים בשמי 'עם קדוש': "כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך" (דב' ז , ו)!

ר' יוסף כספי:
השואפים... - זה השורש בכלל מענין הבטה; וזה כטעם "ויעלו עפר על ראשם" (יהו' ז , ו). כי הדלים , לרוב מרירותם בעושק שיעשו להם התקיפים , ישימו עפר על ראשיהם ויצעקו מרה; והתקיפים יביטו לזה דרך לעג ולא ירחמו עליהם כלל.

ר' ישעיה מטראני:
השואפים על עפר ארץ בראש דלים - מקרא מסורס: שהיו שואפים ליטול מה שבראש דלים , להגיעם על עפר ארץ. ודרך ענוים יטו - שמטים דינם ומחייבים אותם במשפט.
ריכוז קישורים