תנ"ך - הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם־לכד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֲיִשְׁאַ֤ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ הֲיִתֵּ֨ן כְּפִ֤יר קוֹלוֹ֙ מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ בִּלְתִּ֖י אִם־לָכָֽד: (עמוס פרק ג פסוק ד)

טקסט וניקוד:

הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם־לָכָד: (עמוס פרק ג פסוק ד)

טקסט בלבד:

הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם־לכד: (עמוס פרק ג פסוק ד)

תיקון קוראים:

הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם־לכד: (עמוס פרק ג פסוק ד)

תרגום יונתן:
הֲיִנהוֹם אַריָא בְּחֻרשָׁא וְצֵיד לֵית לֵיהּ הַיְרִים בַּר אַריָוָן קָלֵיהּ מִמַרבּוֹעִיתֵיהּ אֱלָהֵין אִם אֲחַד :

עין המסורה:
ממענתו - ב' חסר (בלישנא): עמ' ג , ד; נח' ב , יג.

מסורה קטנה:
הישאג - ל'; היתן - ל'.

רש"י:
כשהאריה אוחז טרף , דרכו לשאג; ואינו שואג אלא אם כן לכד. וכן הוא אומר ["ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף" (יש' ה , כט); וכן] "כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו" (יש' לא , ד). [הישאג אריה - הוא נבוכד נאצר (ראה פר"כ יג , א).]

ר' יוסף קרא:
וכי ישאג אריה ביער וטרף אין לו? וכי היתן כפיר קולו ממעונתו אם לא ילכוד שום טרף?

ראב"ע:
הישאג. משל אחר: היש מנהג באריה שישאג רק על טרפו , ואני שאגתי חנם? ועוד: הראיתם אריה שעלה מסובכו (ע"פ יר' ד , ז) , בתתו קולו על טרפו , שיוכל להמלט מידו , כי פחדו יעמידנו? אם כן , איך תוכלו להמלט מגזירתי?

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
וכשתבוא עליכם הרעה , אל תאמרו כי מקרה הוא ולא מהקדוש ברוך הוא בשביל החטא שעשינו. כי יתכן שילכו שנים יחדיו , אלא אם כן נועדו מקודם?! או יתכן שישאג אריה ביער , אלא אם כן יש לו טרף?! או יתכן שיתן כפיר קולו ממעונתו , אלא אם כן לכד? או יתכן שיתקע שופר בעיר , ועם שבתוכה לא יחרדו?! בתימה. כך לא יתכן שתהיה רעה בעיר , אלא הקדוש ברוך הוא עשה; כי לא יעשה יי' (בנוסחנו: אדני) אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ואם תאמרו: מה בכך? שלום יהיה לנו כי בשרירות לבנו נלך , ולא תבא עלינו רעה (ראה יר' כג , יז)! - הישאג אריה ביער - שלא תועיל שאגתו ולא יהיה טרף לו? אי איפשר לעולם! שביער , במקום חיות רבות , בשאגו הן נבעתות לקולו והוא בא עליהם וטורפם; אם כן , אי איפשר שהמקום שואג ולא תצלח שאגתו עליכם.

רד"ק:
הישאג - לפרושנו בפסוק הקודם יהיה פרושו דרך משל: כמו האריה שלא ישאג ביער שלא יהיה לו טרף , כי כשמוע החיות קולו יעמדו במקומם מפחדם לו , ויבא ויטרוף מהם אשר ירצה , כן האויב בבואו עליכם לא ישוב ריקם (ע"פ יר' נ , ט) - שלא יהרוג או ישבה מכם. היתן כפיר - העניין כפול במלות שונות. ולפירוש החכם (ראב"ע; ראה לעיל , ג) פרושו: היש מנהג באריה שישאג? רק על טרפו! ואני - שאגתי חנם?! ועוד: הראיתם אריה שעלה מסבכו (ע"פ יר' ד , ז) בתתו קולו על טרפו , שיוכל להמלט מידו? אם כן , איך תוכלו להמלט מגזרתי?!

ר' יוסף כספי:
הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו - כבר הודעתיך , כי התמיהות יֵעשו לסבות רבות: פעם על הנמנע הגמור , ופעם על האפשרי הרחוק ועל המעט , ופעם על הבלתי ראוי והגון , ופעם לסבות אחרות. וביאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. אמר אבן כספי: אחר שמוסכם הוא מכל החכמים והפילוסופים כי הנביאים הם למעלה מאד מן הפילוסופים , עד שארסטו וחביריו הבל המה בערך לנביאים האמיתיים - ואנחנו לא נוכל לדעת אחד ממאה מכל דברי ארסטו וחביריו בכל ספריהם , איך נבין אף אחד מני אלף מדברי הנביאים בספריהם?! אבל על כל פנים ניגע להשיג מה שנוכל; ורב לנו ולדומים לנו אם נשיג אחד מרבבה בטרם נמות , ונִתן תודה ליי' , "כי יי' יתן חכמה" (מש' ב , ו) , יתברך ויתעלה. ואחר זאת ההצעה (ההקדמה) אומר , כי גם זה הנביא דבר עמוקות גדולות בזאת הפרשה , ואין זה מקום ביאורם , רק מקום הערתם ורמיזתם; ונשוב לכונתינו. דע , כי כל המשלים האלו הם משלים למכוון בכאן , והוא: הִשָחת עשרת השבטים על ידי מלך אשור. וטעם שנים - דבר וקבוץ; כלומר: אשור ומחנהו. ואריה הוא מלך אשור , וגם הוא ומחנהו בכלל , וכן כפיר; והטרף והנלכד והצפור הוא עם ישראל. ופירוש ומוקש - הוא העניבה ביחוד , שהיא בכלל הפח והרשת , הנקרא 'לאס' בלעז. והטעם , כי הצפור - לא יתפשנו בפח אלא אם כן יש שם מוקש. ופירוש היעלה פח - כי הפח והרשת בכלל שטוח ופרוש בארץ על יד הציידים כדי שילכוד עופות; ולא יסתלק משם אלא אם כן לכד. ובכלל היה הנמשל בכל זה על ענין מלך אשור ועמנו. ואע"פ שלא יהיה הבדל כלל בין משל למשל באלו החמשה דברים שזכרנו , לא יזיק , כי כן נהגו הנביאים; כמו שאמר ישעיה "כמלונה במקשה כעיר נצורה" (א , ח). אבל בכאן יש הבדלים - מה. וזה , כי הראשון - מבואר שהוא ענין בעצמו; כלומר , כי מלך אשור עם כל משפחות צפונה או מלכיהם שהם רבים , כמו שאמר ירמיה (ראה יר' א , טו) , נועדו יחדיו להשחית ישראל , כמו שכתוב בקבוץ מלכים ביהושע "ויועדו יחדיו" (צירוף של יהו' יא , ה עם איוב ב , יא); וזהו הסכנה העצומה. מצורף שרמז בזה כי להם ראש מיעד ומניע גם רבים מניעים; אבל הרחוק הוא השם המניע לכל. ואולם הארבעה משלים הנשארים , ראה הפלגה: כי זכר בשנים מהם שלילה , רוצה לומר: אין לו , אין לה , ובשנים חיוב , רוצה לומר: 'לכידה'. וביאור השנים הראשונים , כי אריה - רמז למלך העליון , והיה זה שלמנאצר (ראה מ"ב יז); וכפיר - רמז לשאר המלכים והשרים הבאים עמו. גם פירוש וטרף אין לו - זולת פירוש בלתי אם לכד; כי הראשון אינו מחייב שלכד , אבל הטעם: אין לו ביער ההוא. כי זאת ה'שאגה' ו'נתינת הקול' הוא לשמחה; כי אלו החיות הצבועיות (האכזריות) שואגות וצועקות , פעם לרעָב כי לא ימצאו טרף , ופעם לרוב התעוררותם כי ילכדו הטרף והוא בין ידיהם או קרוב להם. ועל זה המין האחרון הוא אומר אלו המאמרים , כי זה ראוי לפי הנמשל. והטעם , כי האריה שואג ביער , כי שם ביער לו טרף מוכן ומזומן , כי הוא יודע ורואה ששם בהמות כלם נמסרות לו לחפצו. וכן כפיר האריות הקטן אין לו שאגה , גם לא אמר עליו ביער , רק: ממעונתו; ואמר , כי משמיע קולו במעונתו כשלכד ממש , כי אין הבהמות נמסרות לו ביער או זולתו כמו לאריה הזקן. ובכלל , כי כן היה הענין בנמשל , כי שלמנאצר היה בטוח בעצמו ובגבורתו וכחו בלי ספק שישראל בידו לעת בואו כחפצו , לכן היה שואג ממקומו; והכפירים נתנו קול (ע"פ יר' ב , טו) כי לכדום. והענין בשנים האחרים מבואר , כי ישראל יפלו ויתפשו בפח מלך אשור , כי באמת הוא מתוקן המלאכה , כי בו מוקש. ועם זה ידעו כי לא יסתלק זה הפח המתוקן אלא אם כן לכד , כלומר: לא ישוב לארצו כמו שעשה פול (ראה מ"ב טו , יט - כ) , אלא אם כן השחית הכל לגמרי. וכל אלו החמשה משלים עד הנה מבוארים גם מכמה צדדים , ויארך לכתוב.

ר' ישעיה מטראני:
הישאג אריה ביער וטרף אין לו - כך לא ישאגו נבוכדנצר וסנחריב עליכם , כי אם מפני נַצְחָם.
ריכוז קישורים