תנ"ך - ויהי
כל־נפש
יצאי
ירך־יעקב
שבעים
נפש
ויוסף
היה
במצרים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֗י
כָּל־נֶ֛פֶשׁ
יֹצְאֵ֥י
יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב
שִׁבְעִ֣ים
נָ֑פֶשׁ
וְיוֹסֵ֖ף
הָיָ֥ה
בְמִצְרָֽיִם:
(שמות פרק א פסוק ה)
וַיְהִי
כָּל־נֶפֶשׁ
יֹצְאֵי
יֶרֶךְ־יַעֲקֹב
שִׁבְעִים
נָפֶשׁ
וְיוֹסֵף
הָיָה
בְמִצְרָיִם:
(שמות פרק א פסוק ה)
ויהי
כל־נפש
יצאי
ירך־יעקב
שבעים
נפש
ויוסף
היה
במצרים:
(שמות פרק א פסוק ה)
ויהי
כל־נפש
יצאי
ירך־יעקב
שבעים
נפש
ויוסף
היה
במצרים:
(שמות פרק א פסוק ה)
תרגום אונקלוס:
וַהֲוַאָה
כָּל
נַפשָׁתָא
נָפְקֵי
יִרכָּא
דְיַעֲקֹב
שִׁבעִין
נַפשָׁן
וְיוֹסֵף
דַּהֲוָה
בְמִצרָיִם
:
עין המסורה:
ויוסף
-
י':
בר'
לט
,
א;
מא
,
מו;
מב
,
ו;
מד
,
ד;
מו
,
ד;
שמ'
א
,
ה;
דב'
כז
,
יב;
ש"ב
כד
,
ג;
תה'
עז
,
טז;
דה"א
כה
,
ב.
(ט'
שם
אדם).
רש"י:
ויוסף
היה
במצרים
-
והלא
הוא
ובניו
היו
בכלל
שבעים
,
ומה
בא
ללמדינו?
וכי
לא
היינו
יודעים
שהוא
היה
במצרים?
אלא
להודיעך
צדקתו
של
יוסף:
הוא
יוסף
הרועה
צאן
אביו
,
הוא
יוסף
כשהיה
במצרים
ונעשה
מלך
,
עומד
בצדקו
(ראה
ספ"ד
שלד).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
הזכיר
בתחילה
את
יעקב
,
כי
כל
נפש
יוצאי
ירך
יעקב
היו
שבעים
-
עימו;
וכבר
פירשתי
זה
(בר'
מו
,
כז).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויהי
-
מלת
'יהי'
היה
ראויה
להיות
כמו
"יִרֶב
המשא
עליו"
(דה"ב
כד
,
כז);
ובעבור
היות
הה"א
מהגרון
,
פתחו
במלת
'יהי'
היו"ד
הראשון
בקמץ
קטן
(סגול):
יֶהי.
והיה
ראוי
להיות
האות
האחרון
בשוא
נח
נראה
,
כמו
הבי"ת
במלת
"ירב"
,
והיה
ראוי
להיות
'יֶהֶיְ'
,
רק
יכבד
על
הלשון
,
על
כן
העלימוהו
,
וינקד
הה"א
בחרק;
על
כן:
"לו
יֶהִי"
(יח'
טז
,
טו);
"כי
הוא
אמר
וַיֶהִי"
(תה'
לג
,
ט).
ובעבור
שידברו
במלה
הרבה
תמיד
,
השיבו
הטעם
מלרע
,
והניעו
היו"ד
בשוא;
אמרו:
"יְהִי
כן
יי'"
(שמ'
י
,
י).
על
כן
אין
בבניין
ה'קל'
פועל
שיהיה
האות
המשרת
בשוא
,
רק
זאת
הגִזרה
,
וגזרת
"ויחי
יעקב"
(בר'
מז
,
כח).
והיה
זה
,
כי
השתים
האותיות
הם
מאותיות
הנוח
,
והם
יו"ד
ה"א
'היה'
'חיה';
ובעבור
כי
אלה
שתי
האותיות
הם
מאותיות
הנח
,
פעמים
שאינן
נראין
בסוף
המלה
,
בא
האות
המשרת
,
שהיא
יו"ד
,
עליהם
בשוא;
ולא
כן
בכל
הגזרות
בבניין
ה'קל'.
יוצאי
ירך
-
רמז
לקרוב
אליו
אבר
המוליד
,
כמו
"להסך
את
רגליו"
(ש"א
כד
,
ג).
ואמת
,
כי
ששים
וששה
היו
,
אך
יעקב
יחשב
בראשנה
,
על
כן
כתוב
בתחלה
"את
יעקב"
(לעיל
,
א)
,
ובפרשה
הראשונה
,
'ויגש
אליו'
,
כתוב
"יעקב
ובניו"
(בר'
מו
,
ח);
והנה
עם
יעקב
היו
"נפש
בניו
ובנותיו
שלשים
ושלש"
(שם
,
טו);
והעד:
"בשבעים
נפש
ירדו
אבותיך
מצרימה"
(דב'
י
,
כב)
-
כי
'נפש'
היתה
ליעקב;
ויוסף
,
שהיה
במצרים
,
בַּמספר
,
הוא
ושני
בניו.
ר' יוסף בכור שור:
שבעים
-
עם
יעקב.
ואמר
יוצאי
ירך
יעקב
,
לפי
שכולם
יוצאי
יריכו
,
לבד
הוא
לבדו.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ויהי
כל
נפש
יוצאי
ירך
יעקב
-
בעבור
שהזכיר
"איש
וביתו"
(לעיל
,
א)
,
שנכללו
בזה
נשות
השבטים
,
שב
לבאר
שהוא
לא
מנה
מאלו
,
רק
מי
שהם
יוצאי
ירך
יעקב;
ובזה
האופן
היו
יעקב
עם
בניו
,
כשנמנו
איש
וביתו
,
שבעים
נפש.
והנה
נמנה
עמהם
יוסף
,
שהיה
במצרים
,
לפי
שהוא
מיוצאי
ירך
יעקב.