תנ"ך - דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת: (שמות פרק יב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

דַּבְּרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: (שמות פרק יב פסוק ג)

טקסט בלבד:

דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית: (שמות פרק יב פסוק ג)

תיקון קוראים:

דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית: (שמות פרק יב פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
מַלִילוּ עִם כָּל כְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל לְמֵימַר בְּעַסרָא לְיַרחָא הָדֵין וְיִסְבוּן לְהוֹן גְּבַר אִמַר לְבֵית אַבָּא אִמְרָא לְבֵיתָא :

עין המסורה:
דברו - ג' ראשי פסוקים בתורה: שמ' יב , ג; *וי' יא , ב; טו , ב. עדת ישראל - י"א (בלישנא): שמ' יב , ג , ו , יט , מז; וי' ד , יג; במ' טז , ט; לב , ד; יהו' כב , יח , כ; מ"א ח , ה; דה"ב ה , ו. ויקחו - ו' (רפין): *שמ' יב , ג; כה , ב; כז , כ; וי' כד , ב; *במ' יט , ב; מ"ב ז , יג. אבת - ב' חסר: *שמ' יב , ג; כ , ה.

מסורה גדולה:
אבת ב' חס' איש שה לבית אבת פקד עון אבת דואלה שמות.

מסורה קטנה:
דברו - ג' ראש' פסו'; עדת ישראל - י"א; בעשר - ל' חס'; ויקחו - ו'; אבת - ב' חס'.

רש"י:
דברו אל כל עדת בני ישראל - וכי אהרן מדבר , והלא כבר נאמר "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו" וגו' (שמ' לא , יג)? אלא חולקין כבוד זה לזה , ואמרו זה לזה: למדני; והדבור יוצא מבין שניהם כאילו שניהם מדברים (ראה מכיל' בא פסחא ג). דברו אל כל עדת ישראל... בעשור לחדש - דברו היום , בראש חדש , שיקחוהו בעשור לחדש (ראה מכיל' שם). הזה - פסח מצרים מקחו בעשור , ולא פסח דורות (ראה גם מכשב"י יב , ג). שה לבית אבות - למשפחה אחת; הרי שהיו מרובים , יכול שה אחד לכולם? תלמוד לומר: שה לבית.

רשב"ם:
לבית אבות - משפחות בית אחד רגילים לאכול יחד בבית אחד , כי הפסח לא יאכל בשני בתים , דכתיב: שה לבית; "בבית אחד יאכל" (להלן , מו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
בעשור - יום נבחר , והוא לשילוש; וכן בחודש השביעי (ראה וי' כג , כז); כי חצי זה כמו זה. שה לבית אבות - אם הם מעטים , ושה לבית - אם הם רבים. ובפרשת עכן יקרב לבתים (ראה יהו' ז , יד).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
דברו אל כל עדת בני ישראל - כי כל בני מצוה חייבים. ויקחו להם - מי שיש לו ממקנהו , כי מקנה רב היה להם; או יקנה. ויפת אמר , כי מיום העשור יחלו להכין השה עד יום ארבעה עשר; רק לא ידענו , אם זה מצוה לדורות או על פסח מצרים. ואחר שאמר שה לבית אבות - שה לכל בית ובית. ובתחלת זה הספר (שמ' א , א) פרשתי 'בית'.

ר' יוסף בכור שור:
שה לבית אבות - כפי המשפחה תקחו שה ביניהם; ושה לבית - וגם בני בית אחד , אפילו אינם בני משפחה אחת , משתתפין יחד. וכן הוא אומר "כי זבח משפחה לנו" (ש"א כ , כט) , כי דרך משפחה לעשות יחד.

רמב"ן:
החדש הזה לכם ראש חדשים - זו מצוה ראשונה שצוה הקדוש ברוך הוא את ישראל על ידי משה , ולכן אמר "בארץ מצרים" (לעיל , א) , כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני; או שבא לומר "בארץ מצרים" ולא 'בעיר מצרים' , כמו שאמרו רבותינו (מכיל' בא פסחא פתיחתא): חוץ לכרך. והיה ראוי שיאמר תחלה: דברו אל כל עדת בני (בנוסחנו ללא 'בני') ישראל לאמר: החדש הזה לכם וגמר הפרשה , אבל משה ואהרן הם במקום ישראל , ואמר להם כנגד ישראל לדורותם , וחזר ואמר: דברו אל כל עדת בני ישראל - שיצום במצות שעה לקחת פסח מצרים מבעשור. ולפי מדרשו (ראה שמ"ר טו , ב): לכם , לומר שקדוש החדש צריך בית דין מומחין , ולכך לא נאמר בתחלה דברו אל כל עדת בני ישראל , שאין בקדוש החדש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם. וטעם החדש הזה ראש חדשים - שיִמנו אותו ישראל חדש ראשון , וממנו ימנו כל החדשים: שני ושלישי , עד תשלום השנה בשנים עשר חדש , כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול , כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר; ועל כן אין לחדשים שם בתורה , אבל יאמר "בחדש השלישי" (שמ' יט , א) , ואומר: "ויהי בשנה השנית בחדש השני... נעלה הענן" (במ' י , יא) , "ובחדש השביעי באחד לחדש" וגו' (במ' כט , א) , וכן כלם. וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותנו ממנו - 'אחד בשבת' ו'שני בשבת' - כאשר אפרש (שמ' כ , ח) , כך הזכירה ביציאת מצרים במנותנו 'החדש הראשון' ו'החדש השני' ו'השלישי' לגאולתנו. שאין המנין לשנה , שהרי תחלת שנותינו מתשרי , דכתיב "וחג האסיף תקופת השנה" (שמ' לד , כב) , וכתיב "בצאת השנה" (שמ' כג , טז); אם כן כשנקרא ניסן 'ראשון' ולתשרי 'שביעי' , פתרונו: ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם , שאיננו ראשון בשנה , אבל הוא ראשון לְשֵם שנקרא לו לזכרון גאולתנו. וכבר הזכירו רבותינו זה הענין , ואמרו (ירוש' ר"ה א , ב [נו , ד]): שמות חדשים עלו עמנו מבבל. כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו , והסבה בזה: כי מתחלה היה מנינם זכר ליציאת מצרים; אבל כאשר עלינו מבבל , ונתקיים מה שאמר הכתוב "לא יאמר עוד חי יי' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי יי' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון" (ראה יר' כג , ז - ח) , חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל , להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו השם. כי אלה השמות: ניסן , אייר וזולתם - שמות פרסיים , ולא ימצאו , רק בסיפרי נביאי בבל (זכ' א , ז; עז' ו , טו; נחמ' א , א) ובמגלת אסתר (ב , טז; ג , ז) , ולכן אומר הכתוב "בחדש הראשון הוא חדש ניסן" (אס' ג , ז) , כמו "הפיל פור הוא הגורל" (שם); ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם: ניסן ותשרי וכולם , כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית , כאשר עשינו עד הנה בראשונה. איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת: בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול , כי הוא מזל הצומח , לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו , להודיע שלא בכח המזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו (מכיל' בא פסחא ה) , שהיו המצריים עובדים אותו , כל שכן שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו; וכך אמרו: "קחו לכם צאן... ושחטו" (להלן , כא) אלהיהם של מצרים.

רלב"ג - ביאור המילות:
בעשור לחדש הזה - הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים לשתי סבות. האחת היא: מפני שכבר יחוייב שיהיה "תמים" (להלן , ה) , והנה בזה הזמן יוכלו לבדוק אם יהיה בו מום אם לא; ונצטרך להם אז בזה ארבעה ימים , להעדר מהם הבקיאות בהכרת המומים הפוסלים. והשנית היא , כי זאת המצוה היתה להקנותם אמונה אמתית בשם יתעלה ולהוציאם מאמונות המצרים הנפסדות; ולפי שהמצרים היו עובדים למזל טלה , והיו מפני זה חושבים שיהיה זביחת הצאן דבר מכעיס אלהיהם ומביא עליהם רעות נפלאות , באה המצוה מהשם יתעלה לזבח השלם שבזה המין - והוא הזכר שהוא תמים בלי מום , והיה עם זה בן שנה (להלן , ה) , שזביחתו היא יותר זרה - ובזה הפועל יעירם שינצלו מהרע העצום שהביא השם יתעלה על המצרים , הפך מה שהיו חושבים המצרים שימשך מזה הפועל. וכדי שיתנו ישראל זה הענין אל לבם ותתישב נפשם בזאת האמונה , באה המצוה שתהיה לקיחתו בעשור , כדי שיחקרו בזה הענין אשר נצטוו בו , באלו הארבעה ימים , באופן שתעקר מהם זאת האמונה הנפסדת ויהיו נקיים ממנה בעת עשותם זאת המצוה , בדרך שיעשוה לכבוד השם יתעלה בשמחה ובטוב לבב (ע"פ דב' כח , מז). והנה נבאר במה שאחר זה (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת ג) , שהלקיחה בעשור אינה נוהגת לדורות , אבל היה זה בפסח מצרים לבד. שה - הוא טלה או גדי , כי כן כתוב "שה כשבים ושה עזים" (דב' יד , ד; ראה מכיל' בא פסחא ג) , וכבר אמר אחר זה גם כן "מן הכבשים ומן העזים תקחו" (להלן , ה). לבית אבות - למשפחות (ראה מכיל' בא פסחא ג). ולמדה תורה דרך ארץ , שהוא ראוי לאנשים , כשיבאו להתחבר עם זולתם בסעודה או במה שינהג מנהגה , שיבחרו להתחבר עם אנשי משפחתם. ולמדתנו התורה בזה , שכבר יצאו רבים בשה אחד , עד שכבר יתכן שישתתפו כל המשפחה בו. שה לבית - למד , שכבר יוכל הבית האחד לקחת שה בעבורו , מזולת שישתתף לו בו זולתו (ראה מכיל' בא פסחא ג).
ריכוז קישורים