תנ"ך - ואם־ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִֽהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה: (שמות פרק יב פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה: (שמות פרק יב פסוק ד)

טקסט בלבד:

ואם־ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה: (שמות פרק יב פסוק ד)

תיקון קוראים:

ואם־ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה: (שמות פרק יב פסוק ד)

תרגום אונקלוס:
וְאִם זְעֵיר בֵּיתָא מִלְאִתמְנָאָה עַל אִמְרָא וְיִסַב הוּא וְשֵׁיבָבֵיהּ דְּקָרִיב לְבֵיתֵיהּ בְּמִניַן נַפשָׁתָא גְּבַר לְפוֹם מֵיכְלֵיהּ תִּתמְנוֹן עַל אִמְרָא :

עין המסורה:
ימעט - ב' (בפתח): שמ' יב , ד; נחמ' ט , לב. נפשת - ב' חסר: שמ' יב , ד; וי' כז , ב.

מסורה קטנה:
ימעט - ב' לפניך; משה - ל'; במכסת - ל'; נפשת - ב' חס'; תכסו - ל'.

רש"י:
ואם ימעט הבית מהיות משה - אם יהיו מועטים מהיותם משׂה אחד , שאין יכולין לאוכלו ויבא לידי נותר , ולקח הוא ושכנו וגו'; זהו משמעו לפשוטו. ועוד יש בו מדרש (מכיל' בא פסחא ג): ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו , ולִמָּנוֹת על שה אחר; אך אם באו למשוך ידם ולהתמעט מהיות משה , יתמעטו בעוד השה בהוייתו בחיים , ולא משנשחט (ראה מכיל' שם). מכסת - חשבון , וכן "מכסת הערכך" (וי' כז , כג). לפי אכלו - הראוי לאכילה , פרט לחולה וזקן שאינו יכול לאכול כזית (ראה מכיל' שם). תכסו - תתמנו (ראה ת"א).

רשב"ם:
ואם ימעט - שלא יוכלו לאוכלו כולו. במכסת - מניין , כדכתיב "ויהי המכס ליי' מן הצאן" (במ' לא , לז). המ"ם עיקר , כמו מ"ם של "מלך" (שמ' א , ח); "במתג ורסן" (תה' לב , ט). מכסת - כמו "שכבת הטל" (שמ' טז , יד); אבל תכוסו - מגזרת 'כסס' , כמו "תסובו" (יהו' ו , ד) מן 'סבב' , ואינו מגזרת "מכס ליי'" כלל. ואפילו אם היה המ"ם של מכסת תוספת ולא מעיקר התיבה , כמו "מצוה" (מש' ו , כג); "מקנה" (ראה בר' כג , יח); "מראה" (בר' יב , יא); "מעשה" (במ' לא , נא) - לא יהיה גזרת תכוסו אלא מגזרת 'כסה'; 'עשה'; 'ראה'; מחטופי למ"ד פעל של ה"י , שכולם אות שאחרי המ"ם בחט"ף: "תקוה" (יר' לא , טז); "תיגרת ידך" (תה' לט , יא); "מצוה". אבל מן 'שב'; 'קם'; "ויגר מואב" (במ' כב , ג) - יאָמר: 'תשובה' (ראה ש"ב יא , א); "תקומה" (וי' כו , לז); "ומגורתם אביא להם" (יש' סו , ד) - חטף באות ראשונה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואם היו אנשי הבית מעט ולא יוכלו לאכול שה תמים. במכסת - חלק; וכן "המכס ליי'" (במ' לא , לז). ושניהם מפעלי הכפל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואם ימעט הבית מהיות משה - מאכילת השה , כי אנשי הבית יהיו מעטים - יקח הוא ושכנו. ופירוש במכסת - כמו "המכס ליי'" (במ' לא , לז): חלק שיקח כל אחד; וכמוהו "יי' מנת חלקי וכוסי" (תה' טז , ה); גם תכוסו. והוא מפעלי הכפל; והכפל חסר ממלת במכסת , גם מן "המכס" (במ' לא , לז). הנה אמר "המכס" על משקל "וּמֶמֶר ליולדתו" (מש' יז , כה) , שהוא מפעלי הכפל.

ר' יוסף בכור שור:
ואם ימעט הבית - שאינם יכולים לאכול שה אחד , ישתתפו עם שכינים. איש לפי אכלו - הכל לפי האוכלין; שאם תהיה המשפחה גדולה מלהספיק להם , יקחו שנים או שלשה שֵׂיים.

רלב"ג - ביאור המילות:
ואם ימעט הבית מהיות משה - מגיד לך הכתוב , שאין ראוי לשחוט את הפסח על הנמנין בו אם לא היו ראויים לאכול אותו כלו , כדי שלא יביאו קדשים לפסול; וזה , שאי אפשר שיאכלו ממנו אלא הנמנין בו כמו שיתבאר; ואם לא יוכלו לאכלו , ישאר ממנו וישרף , כמו שיתבאר במה שיבא (להלן , י). ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו - הנה היה ראוי בפסח מצרים שיבחרו להמנות עם השכנים , כי הוא היה נעשה בבית כל אחד מהם. במכסת נפשות - הנה הודיעם , שראוי שיהיו נמנין בלקיחתו בעלי הפסח ההוא. איש לפי אכלו תכסו על השה - למדנו מזה שהנמנה בו , ראוי שיהיה מי שאפשר בו האכילה ממנו , כי הוא אמר לפי אכלו (ראה משנה פסחים ה , ג; מכיל' בא פסחא ג); ושהם נמנין והולכין על הפסח כל זמן שהוא שה; וזה אמנם הוא בעת שהוא חי , כי אחר השחיטה איננו שה כי אם בשתוף השם לבד. ולזאת הסבה התבאר , שכבר אפשר לקצת הנמנין בו שיהיו מושכין ידיהם ממנו כל זמן שהשה חי (ראה משנה פסחים ח , ג; מכיל' בא פסחא ג). וזה , כי ההמנות לא נשלם עד שנשחט השה; שאם היה נשלם , לא היה אפשר שיהיה נמנה בו אחֵר זולת הנמנה בו תחלה , כי אין ראוי שיאכל מבשרו כי אם בני החבורה , כמו שיתבאר אחר זה (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת ג שרש ד). ולזה הוא מבואר , שהמנותם הוא בלתי נשלם עד הִשָחט השה; ומפני זה הוא מבואר , שאפשר שיהיו מושכין ידיהם ממנו עד שחיטתו. וראוי שתדע , שאי אפשר שימשכו כל בני החבורה ידיהם ממנו יחד (ראה מכיל' בא ג) , כי אם היה אפשר זה , תסור הקדושה מהשה אשר נלקח לשם פסח; וזה בלתי אפשר , כי אי אפשר הפקעת הקדושה מהקדשים בזה האופן , כמו שיתבאר לך כאשר ישלם לך העיון בדיני הקרבנות והזבחים. ולמדנו מזה , שאין אדם נמנה על שני פסחים , לפי שנאמר תכסו על השה - על שה אחד נמנה , ואינו נמנה על שני פסחים (ראה פסחים פח , ב). וראוי היה להיות כן , שכיון שנמנה על שה אחד , כבר פרע חובו המוטל עליו מקרבן הפסח .
ריכוז קישורים